——–
תָּנוּ רַבָּנָן (דברים יט) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. מִצְוָה לְבַעֲלֵי דִּינִין שֶׁיַּעַמְדוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצוּ לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶם, מוֹשִׁיבִין אֵיזֶהוּ אָסוּר שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב, אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ קַצֵר דְּבָרֶיךָ. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי מוֹתְבִינָא לֵהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן וּלְעַם הָאָרֶץ נָמֵי אֲמָרֵי לֵהּ תִּיב וְאִי קָאִי לָן בָּהּ. רַב בַּר שְׁרַבְיָא הֲוָה לֵהּ דִּינָא קַמֵּהּ דְּרַב פַּפָּא אוֹתְבֵהּ וְאוֹתִיב נָמֵי לְבַעַל דִּינֵהּ אָתָא שְׁלִיחָא דְּבֵי דִּינָא בָּטַשׁ בֵּהּ וְאוֹקְמֵהּ לְעַם הָאָרֶץ וְלֹא אָמַר לֵהּ רַב פַּפָּא תִּיב הֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָא מִסְתַּתְּמָן טַעַנְתֵהּ. אָמַר רַב פַּפָּא: מֵימַר אָמַר: אִיהוּ הָא אוֹתְבָן שְׁלִיחָא הוּא דְּלֹא מְפַיֵּס מִינָאי. וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לֹא לִיקְדּוּם צוּרְבָא מֵרַבָּנָן וְלֵיתֵיב מִשּׁוּם דְּמֵיחֲזֵי כְּמָאן דְּסַדַּר לֵהּ לְדִינֵיהּ וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא קְבִיעַ לֵהּ עִידְנֵיהּ, אֲבָל קְבִיעַ לֵהּ עִידָנֵהּ לֵית לָן בָּהּ מֵימַר אָמַר בְּעִדָּנֵהּ טָרִיד. וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּיָדַע בְּסַהֲדוּתָא וְזִילָא בֵּהּ מִלְּתָא לְמֵיזַל לְבֵית דִּינָא דְּזוּטָר מִינֵהּ לְאַסְהוּדֵי קַמֵּהּ לָא לֵיזִיל. אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵהּ דְּרַב אִידִי אַף אֲנָן נָמֵי תָּנֵינָא מָצָא שַׂק אוֹ קוּפָּה וְאֵין דַּרְכּוֹ לִיטֹּל הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל הָנֵי מִילֵי בְּמָמוֹנָא, אֲבָל בְּאִסּוּרָא אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה נֶגֶד ה'. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִלּוּל ה' אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לְרַב. רַב יֵימַר הֲוָה יָדַע לֵהּ סַהֲדוּתָא לְמָר זוּטְרָא אָתָא לְקַמֵּהּ דַּאֲמֵימָר אוֹתְבִינְהוּ לְכֻלְּהוּ אָמַר לֵהּ רַב אָשֵׁי לַאֲמִימוֹר וְהָאָמַר עוּלָּא מַחֲלֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִּינִים אֲבָל בְּעֵדִים דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה. אֲמַר לֵהּ: הַאי עֲשֵׂה וְהַאי עֲשֵׂה, עֲשֵׂה דִּכְבוֹד תּוֹרָה עָדִיף:
מצוה בבעלי דינים שיעמדו. (בעמידה) דהא קרא נמי בבעלי דינין איירי דכתיב אשר להם הריב (דברים י"ט): שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתמו דבריו: בטש. בעט. דלא מיפייס מינאי. לא עשיתי לו טובה ואינו אוהבי: לא ליקדים וליתיב. לפני הדיין קודם שיבא בעל דינו ואפי' יושב ושותק: דמיחזי כמאן דסדר ליה. טענתיה וגורם שיחשדוהו במטעים דבריו לדיין ועובר בלא תשא שמע שוא כדלקמן: קבע עידניה. שהדיין רבו ויש לו קביעות ללמוד: שאין דרכו ליטול. אם היה שלו: הרי זה לא יטול. אינו מוזהר עליו בלא תוכל להתעלם שנאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם (ב"מ דף ל'): אבל באיסורא. כגון אשה הבאה לפני חכם להתירה לינשא ותלמיד זה יודע שבעלה חי אין חכמה חשוב לנגד ה': האי עשה ועמדו: והאי עשה. את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים (ב"ק דף מ"א):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5