——–
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ח) וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָּל הָעָם. וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לב) וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבְּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חַסְדָּא מֵהָכָא (נחמיה ח) וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים. אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קָפַנְדַּרְיָּא וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה. מַאי מְבָרֵךְ אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חַסְדָּא אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. כִּי עָקַר כַּרְעֵהּ מַאי אָמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מְהַדֵּר אַפֵּיהּ מִצִבּוּרָא מַאי אָמַר אַדְבְּרֵיהּ רַב חַסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וְדָרַשׁ. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ. (דברים כד) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ וְגוֹ'. אָמַר רַב חַסְדָּא: אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לָכֹף קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִבּוּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חַסְדָּא: אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה עַד שֶׁיִּכְלֶה דִּבּוּר מִפִּי הַקּוֹרֵא וְאֵין הַצִבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר. וְאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חַסְדָּא אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּשִׂים שָׁלוֹם וְאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶם וְלֵילֵךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם. וְאָמַר רַב זֵירָא, אָמַר רַב חַסְדָּא: אֵין הַצִבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַקּוֹרֵא וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה:
במה הארכת ימים. באיזה זכות: קפנדריא. לקצר דרכו דרך בה"כ ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו: ולא פסעתי על ראשי עם קודש. שהיו יושבים התלמידים בב"ה ע"ג קרקע והמהלך ביניהם כשהן יושבים נראה כפוסע על ראשיהם לפיכך צריך להקדים או לישב בחוץ: ולא נשאתי כפי לברך. כהן היה: וכי עקר כרעיה. בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אומר: וכי מהדר אפיה. כשגומר ברכותיו מחזיר פניו לצד התיבה: מה שהבטחתנו. שתסכים על ידינו כדכתיב ואני אברכם: לכוף קשרי אצבעותיהם. שפושטין אותן כשמברכין: ואין הקורא. ש"צ הקורא כהנים: שיחזרו פניהם. לברך: אמן. של ברכת הודאה: לעקור רגליהם. מן הדוכן אלא עומדין צפופים לפני התיבה: עד שיכלה אמן. של ברכת התורה וכל הני משום דתרי קלי לא משתמעי:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5