——–
רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילוּ מָצָא אַחֶרֶת בְּמָאי קָא מִיפְלְגִי בִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת: אִי, דִלְמָא, אֶלָּא, דְהָא. בֵּית שַׁמַּאי סַבְרֵי כִּי מָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר דְּהָא מָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָבָר. וְרִבִּי עֲקִיבָא סָבַר כִּי מָצָא בָּה עֶרְוַת דָבָר אִי נָמֵי מָצָא בָּה עֶרְוַת דָּבָר אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְרָבָא לֹא מָצָא בָהּ לֹא עֶרְוָה וְלֹא דָבָר מַהוּ. אָמַר לֵיהּ מִדְּגָלֵי רַחֲמָנָא גַּבֵּי אוֹנֵס (דברים כב) לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. כָּל יָמָיו בַעֲמוֹד וְהַחֲזֵר קָאִי הָתָם הוּא דְגָלֵי רַחֲמָנָא אֲבָל הָכָא מָאי דְעָבַד עָבַד. אָמַר לֵיה רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא אִם לִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ מָהוּ. קָרִי עָלֵיהּ (משלי ג) אַל תַּחֲרוֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל כַּךְ דֵּעוֹת בְּנָשִׁים יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ זוּ הִיא מִדַּת פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא וְיֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֵהוּ וְזוּ הִיא מִדַּת כָּל אָדָם שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ. וְיֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ וְזוּ הִיא מִדַּת אָדָם רָע שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְטוֹוָה בַשּׁוּק. וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ. וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם. עִם בְּנֵי אָדָם סַלְקָא דַעְתָּךְ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין זוּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָּה עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹמֵר. כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם שָׂנֵאתָ שַׁלַּח. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר שָׂנְאוּי הַמְּשַׁלֵחַ וְלֹא פְלִיגֵי הָא בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזִוּוּג שֵׁנִי דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַמְּגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה אֲפִילוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב) וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבֵּחַ ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּ בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ:
כי משמש בד' לשונות. במקום ד' לשונות הללו נכתב כי בתורה במקום אם במקום פן במקום אלא במקום אשר וכו' (ועיין ברש"י בגמרא באורך): דהא מצא בה. מפני שמצא בה הא לאו הכי לא יגרשנה וב"ה נמי הכי משמע להו ל' מפני מפני שמצא בה או ערוה או דבר ואם לאו לא יגרשנה הלכך לא תמצא חן דקאמר קרא היינו מפני שמצא בה כדמפרש ביה ולא משום חן של נוי: ור"ע. מפרש ליה להאי כי בלשון אם הלכך תרי מילי ננהו אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר: לא מצא בה לא ערוה ולא דבר. לב"ה וגרשה: מהו. מי כייפינן ליה לאהדורה או לא: גבי אונס. האונס את הנערה בתולה: לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואמרינן במס' מכות דהאי כל ימיו קרא יתירא הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלח לא יהא בשילוחה כל ימיו שבית דין כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שילוחו שנתקו הכתוב לעשה של עמוד והחזר מכלל דכל המגרשים אינן בעמוד והחזר דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד וחזור למה לי לגלויי בהאי: מהו. יש עונש בדבר או לא: שיש דעות במאכל. דעות בני אדם חלוקות באסטניס של מאכל ומשתה יש שהוא אסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו אסטניס כ"כ ויש שאינו אסטניס כלל כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות יש מקפיד על פריצות מועט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל: פפוס בן יהודה. בעל של אשה אחת היה וכשיצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם מדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כן איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו: ופרומה משני צדדיה. אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצידיהן: עם בני אדם סלקא דעתך. אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו: במקום שבני אדם רוחצים. והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהן: כי שנא שלח. פסוק הוא בנבואת מלאכי: אם שנאת שלח. כר"ע אם שנואה היא לפני המקום שלח כב"ש. ואית דגרס שנוי המשלח וזו שמעתי שנוי המשלח לפני המקום ואפי' לב"ה נהי דלא כייפינן שלא להוציא מיהו שנוי הוא: זווג ראשון. אשת נעורים ובה משתעי קרא כדכתי' בתריה אשת נעוריך וכתי' ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5