——–
תַּנְיָא אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטָעֵר כָּל יָמַי עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי. מַאי לִפְנֵי מִטָּתִי אִילֵימָא לִפְנֵי מִטָּתִי מַמָּשׁ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאִי תֵּימָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְנַיִן לְמִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יְהֵא דָבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ל"ח) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל לֹא תֵּימָא לִפְנֵי מִטָּתִי אֶלָא אֵימָא סָמוּךְ לְמִטָתִי. וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם דְאָמַר רִבִּי חָמָא בְּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י"ז) וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים כְּתִיב הָכָא וצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם. וּכְתִיב הָתָם וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִים בְּבִטְנָהּ. תַּנְיָא אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הִמְתִּין אֶת חֲבֵירוֹ וְיָצָא טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י"ח) טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזֵב אָרֶץ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקוֹמוֹ וְאֵין צוּר אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ב) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. וְאִם הִמְתִּין לוֹ מַה שְׂכָרוֹ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא זוֹכֶה לִבְרָכוֹת הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' מ"ח) לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי. וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ וְגוֹ':
סמוך למטתי. כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ולא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל: צפון לדרום. ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות: וצפונך. לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים: תמלא בטנם. תמלא ימי הריונה: טורף נפשו באפו. לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנא' ואשפוך את נפשי לפני ה': הלמענך תעזב ארץ. וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו: לוא הקשבת. לשון המתנה הוא: למצותי. בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5