——–
אָמַר רַבִּי אִילְעָא לֹא הָיוּ מוּחֲזָקִין בּוֹ שֶּׁהוּא בְּכוֹר וּבָא אֶחָד וְאָמַר שֶּׁהוּא בְּכוֹר וּמוּמוֹ עִמּוֹ נֶאֱמָן מַאי קָא מַשְּׁמַע לָן שֶּׁהַפֶּה שֶּׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶּׁהִתִּיר. תְּנִינָא הָאִשָּׁה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶּׁת אִישּׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָּׁה אֲנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶּׁהַפֶּה שֶּׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶּׁהִתִּיר. מַהוּ דְתֵימָא הָתָם הוּא דְאִי בַּעְיָא לָא אָמְרָה כְלוּם, אֲבָל הָכָא דְלָא סַגְיָא דְלָא אָמַר דְקָדָשִּׁים בַּחוּץ לָא אָכִיל אֵימָא לֹא הַפֶּה שֶּׁאָסַר הוּא, קָא מַשְּׁמַע לָן דְּאִי מִשּׁוּם הָכִי הֲוָה שָּׁדִי בֵהּ מוּמָא דְנִיכָּר וְאָכִיל לֵהּ. מַתְקִיף לֵהּ מַר בַּר רַב אָשֵּׁי מַאי שְּׁנָא מֵהַהוּא גַבְרָא דַאֲגַר לֵהּ חַמְרָא לְחַבְרֵהּ וְאָמַר לֵהּ לָא תֵיזִיל בְּאוֹרְחָא דִנְהַר פָּקוּד דְאִיכָּא מַיָּא זִיל בְּאוֹרְחָא דְנָרָשּׁ דְּלֵיכָּא מַיָּא אָזַל בְּאוֹרְחָא דִנְהַר פָּקוּד וּמִית חַמְרָא וְאָתָא וְאָמַר לֵהּ בְּאוֹרְחָא דִנְהַר פָּקוּד אֲזַלִי וּמִיהוּ מַיָּא לָא הֲווֹ וְאָמַר רָבָא מַה לּוֹ לְשַּׁקֵּר אִי בָּעֵי אָמַר בְּאוֹרְחָא דְּנְרְשּׁ אֲזַלִי וְאָמַר אַבַּיֵי מַה לּוֹ לְשַּׁקֵּר בִּמְקוֹם עֵדִים לָא אַמְרֵינָן הָכִי הַשְּׁתָּא הָתָם וַדַּאי אִיכָּא מַיָּא הָכָא וַדַּאי שָּׁדֵי בֵהּ מוּמָא חֲשָּׁשָּׁא הוּא וּבִמְקוֹם חֲשָּׁשָּׁא אַמְרִינָן מַה לּוֹ לְשַּׁקֵּר:
לא היו מוחזקין. בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחזויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא: א"א הייתי. ולא היינו מוחזקין בה שהיא א"א מעולם: נאמנת. ומותרת להינשא: דאי בעי' לא אמרה כלום. כלומר אי הויא חשודה להינשא בחיי בעלה בלא גירושין הוה שתקה ולא אמרה א"א הייתי דהא בפנויה מחזיקינן לה אבל הכא בבכור דלא סגי דלא אמר בכור הוא דלימא ליה חכם מום קבוע הוא או עובר דקדשים תמימים אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא וס"ד דלא יהא נאמן קמ"ל דאם כן דהוא הטיל בו מום הוה שדי ביה מום הניכר אפי' לע"ה שהוא מום ותו לא הוה בעי למיתי קמן ולמימר בכור הוא דהא אין אחר יודע שהו' בכור ובקדשים בחוץ נמי ליכא לספוקי דהא מום ניכר שדא: הכא ודאי שדא ביה מומא. בתמיה דלא הוה אלא חששא:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5