——–
ונראה להסביר זאת על-פי מילים אחדות מדברי ה"מסילת ישרים": "האדם לא נברא אלא לעבוד ולעמוד בנסיון".
רצון הי"ת מהאדם לממש את חכמתו, שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו. ולכן מזמנים לו לאדם אופנים ומקרים שיקלע בהם לנסיון. וכנראה אין די לצורך המבחן והנסיון לממש את חכמתו של האדם בד' כתלי בית המדרש, לכך נדרש מהאדם לבצע זאת מחוץ לכתלי בית המדרש. וזו תכלית האדם, להיות עומד בנסיון, ומוכיח את אמיתות וישרות לבבו מתוך עמידה בנסיון.
בחורים יושבים ולומדים כמה חדשים בישיבה, ולפעמים 6 חדשים כגון זמן החורף בשנה מעוברת. בזמן זה סופגים לעצמותיהם תורה, יראת שמים, אולם כל זה עדיין בגדר "חכמתו", בייחס לנדרש מהאדם. שהרי כמובן גם בבית המדרש ישנם נסיונות שיכול האדם בהם ליישם את חכמתו, אולם אין די בזה. יתכן ויוכל עמוד האדם בהם, אך לא מסתפק הקב"ה בזה, רוצה הוא לבחנו בחוץ, בנסיונות התקיפים והתכופים המשתוללים ברחובה של עיר. ולכך זורקו הקב"ה לאדם מבית המדרש – בגזירה נוראה – לטובתו, ליישם את חכמתו, ולהחשב כאדם "שמעשיו מרובים מחכמתו". שהרי כמה מאמצים צריך חובש בית המדרש, לקבוע לעצמו במשטר עצמי, זמנים קבועים ללימוד התורה מחוץ לכתלי בית המדרש, ללא מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל, אין מי שמשגיח עליו, אין מגיד שיעור המאלצו להכנס לשיעוריו, אין זמנים, אין סדרים, זמנו פנוי לפניו, חפשי הוא לעצמו, בבחינת "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".
כמה גבורה נדרשת לבן תורה בהיותו בזמן חופשת בין הזמנים, להקפיד על זמן תפילה וקריאת שמע שיהיה בזמנו, נסיון השינה והעצלות קשה מאד, ובתקופת בין הזמנים צריך הבן תורה ליזום את היקיצה מרצון טהור ומיראת שמים פן יעבור על הלכה בשו"ע, ח"ו.
כמה מסירות נדרשת מבחור רך וצעיר, שיהיו לימודו ותפילתו באותו חשק וכוונה כבהיותו בישיבה, להיות עכשיו כמאז – תפילתו במקום קבוע וברצינות, וכמו כן תורתו בקביעות ולא זעיר פה זעיר שם.
וכמו כן בזמן שכזה מתנסה הוא רבות במצות כבוד אב ואם, מצוה רבתי הנבצרת ממנו בעודו במשך ה"זמן".
ואם עד כה דברנו במבחן ישום הבן תורה את חכמתו בחלק ה"עשה טוב", על אחת כמה וכמה נצרך מבחן זה לחלק ה"סור מרע", וכמו שנבאר.
נקדים לכך סיפור מפורסם עם הגר"א, שכידוע ביקשו למגיד מדובנא, שיוכיחנו מדי פעם בתוכחות מוסר. ובאחת הפעמים פנה המגיד מדובנא בתוכחה להגאון, ואמר לו: רבי, הרי הינך כל היום וכל הלילה עוסק בתורה בתוך ביתך ואינך יוצא החוצה, (וכידוע שהגאון מוילנא, היה סוגר גם ביום חלונות ביתו, ולומד לאור נר). ובכן, מה החכמה להיות צדיק וחסיד בתוך ד' כתלים? הלא הגבורה היא לצאת ולהיות מעורה עם בני אדם, ועם כל זה להתנהג איתם ביושר ובענווה ובשיפלות הרוח ועוד ועוד.
בכה הגאון ז"ל וענה: נכון אמת, אולם מי מחייב אדם לצאת לנסיונות ולהתמודד אתם? אם בא נסיון חייבים אנו להתמודד אתו, אולם לצאת לקראת הפיתויים והגרויים שברחוב, אין שום מחוייבות לכך.
תשובתו זו של הגאון מוילנא מובן שנובעת מענוותנותו, שהרי ודאי ופשוט, שגם אילו היה יוצא לרחובה של עיר היה מיישם את חכמתו במלואה, ולכן גם מן השמים לא אלצוהו לצאת לרחוב ליישם את חכמתו, כיון שגלוי וידוע לפני יודע תעלומות פנימיותו הטהורה, ואין צורך לנסותו על כך, ועדיף שישב במנוחה ויעסוק בתורה.
אולם לדידן צריכים אנו למבחנים ולנסיונות, להוכיח ולהווכח בעצמנו עד כמה דברי תורה בתוך מעינו, וכנאמר: "ותורתך בתוך מעי", לכן אותנו מאלצים לצאת לרחובה של עיר, להיות מעורים עם אנשי הרחוב המלא בכפירה וניאוף, ולראות הכיצד מתמודדים אנו מול כוחות הטומאה והרע המשתוללים בהפקרות ועזות. הכיצד מצליחים אנו לכפות את יצרנו, בקיום מצות "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", "לבבכם" – זו מינות, "עיניכם" – זו זנות, כמו שדרשו חז"ל.
כמו כן מתנסה בן תורה, במצות קדוש ה' וזהירות מחילול ה', בהיותו נוהג בנחת ובנועם עם הבריות, בבין הזמנים, הזמן שנהפך להפקר אצל העוסק בתורה שזכה להסגר בבית המדרש למשך תקופה, ונאלץ הוא לצאת מה"סגר" ולהתערות, ולפחות להציץ על חייהם של המופקרים הזונים אחר לבבם ועיניהם, ובכל זאת להשמר מהם ולא לקחת חלק ולו במשהו מכל אשר להם, ולא לתת לעיניו שום הנאה מהם, ולבצר את עצמו בחומות משלו, וליצור לעצמו גדרים וסייגים להבדל מהעדה הרעה, הרי שרק אז יש לעטרו לאותו בן תורה באותות הצטיינות על גבורתו האמיתית – איזהו גבור הכובש את יצרו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5