——–
בני תורה יקרים!
יצר מיוחד ישנו ומצוי – הנקרא "לאחר" – שולט כמעט בכולנו. פשוט נלחמים עם הדיוק בזמן. מעטי מספר ישנם המדייקים לבוא לכולל בזמן המדוייק, עד שכמעט ואפשר לומר שקל לנו יותר לבוא לפני הזמן מאשר בדיוק בזמן. העיקר שלא לבוא בזמן! ואפשר שהדבר נובע מהמרדנות שישנה בטבע האדם, ולכל הפחות מידה זו היא תוצאת העצלות.
כבני תורה מצפוננו צריך לנקוף בחוזקה ובעוצמה, הרי זו בושה וחרפה נוראה! אחינו יגיעי הכפיים שלא זכו להיות שבתם בבית ה', בשביל לחמם מדייקים המה לעבודתם, מחתימים כרטיס, ועושים הכל בשביל להגיע בזמן.
ויותר מכך –
כשאותו יגיע כפיים איחר לעבודתו ומנהל עבודתו גוער בו ומאיים עליו – מקבל הוא זאת בסבירות ובצדק. סוף-סוף הוא משלם לי, ועבודה זו עבודה! אין מזלזלים בעבודה, ובהחלט מגיע למזלזל בעבודתו לפטרו, כי כך אי אפשר להחזיק עסק! וכמה התנצלויות יתנצל אותו עובד כשהוא מאחר, ויעשה כל השתדלות שלא יארע לו אי-נעימות שכזו.
ואילו אנו – בני תורה – התופסים את העסק החשוב ביותר בעולם הנקרא "תורה", לא מסוגלים לבוא בזמן המדוייק. פשוט לא מסוגלים!
ולקבל בסבר פנים יפות גערה מראש-הכולל או מהמשגיח – מאן דכר שמיה, הלא מיד הבעת פנינו תהא או חוצפנית, או ליותר עדינים – פגיעה. אבל לקבל זאת בסבירות – כמה מעטים מאיתנו יבינו זאת. מה רוצה המשגיח – שאני אבוא בדיוק ב- 9.00 בבוקר?! מה פתאום? עד חצי שעה אפשר לאחרו חייב ראש-הכולל להבין זאת!…
התוצאות – נכנעו לנו ראשי הכוללים והמשגיחים, ואכן אנחנו ניצחנו!
אולם את מי ניצחנו? – ניצחנו את הקדושה, הצלחנו לתת עוז ונצחון לשטן, שהרי זו שאיפתו – לבטלנו מהתורה שאין סם כמוה להתישו ולבטלו.
על המאחר לכולל להתבונן שהינו מבטל תורה דרבים, שהרי אם כולם היו באים בזמן, היה בושה לבוא מאוחר, והאוירה היתה רצינית, ובכך שהוא פורץ גדרי הסדר והזמן, מצנן את רצינות האוירה אצל אחרים, והרי עוון הרבים למשך תקופות ארוכות ייחשב לחובתו, ורק להקב"ה היכולת לחשבן בפרטות את תוצאות הנזק והחורבן אשר גרם.
וכן הוא לגבי בעל-בית הקובע עיתים לתורה – איחורו לשיעור או העדרו נותן אומץ לאחרים לבל יתביישו גם הם מלאחר או מלהעדר, וחטא הרבים תלוי בו.
נגע זה "לאחר" מצוי כמו כן בזמן התפילות. לא מסוגלים להתחיל תפילה מתחילה ועד סוף. נכנסים לשטיבלך. בחדר אחד נמצאים ב"קרבנות" – בורחים משם, זה מנין לצדיקים, זה לא בשבילי. הולכים לחפש בחדר אחר – הו! מצויין!… פה הם ב"זמירות", זה טוב בשבילי!…
בשלוות נפש, ללא שום התלבטות, נכנסים קודם הנחת התפילין וקודם ברכות השחר לציבור שכבר אוחז ב"הודו" או בזמירות, כך שלאחר הנחת תפילין וברכות השחר של המאחר, יימצא הציבור ב"יוצר".
ולמה? כולם כך! זה לא בושה! מה – אני יותר חרדי מההוא?! חרדי אחד נותן אומץ לחרדי השני, וכך הלאה….
כתב בספר שומר אמונים": המאחר לתפילה, תיקונו מתאחר לעתיד. ודי בהערה זו!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5