——–
באחת מאגרותיו כותב מרן בעל ה"חזון איש":
"רצוני בזה לבקשך להודיעני משלומך הטוב, כמובן אין טוב אלא תורה. יש בחינות רבות בחשקי האדם ותאוותיו, כי דברים עריבים מרגישים את גוף האדם וצבא אבריו להנאה מדומה, ומשמחים במידה מסויימת את נפשו, אבל הנאה זו אין בכוחה להתחרות עם העונג האציל של עמל החכמה, אשר נשמת האדם מתרוממת מעל המיית העולם עד שמי השמים, ונהנית מזיו החכמה העליונה, וזו הטובה הגדולה והיתרה שניתנה לאדם תחת השמש, ועל זה אני שואל: עד כמה עלה בידך לחוש במחושי בני אדם כי הכל הבל, אחרי שיש כח באדם לאור באור החיים ולהשתעשע בבינה עילאה משמחת לב ונפש.
יש עוד דברים עיקריים בחובותיו של האדם בעולמו, והוא לקבוע מסמרות בלב, להכיר הכרה נאמנה ואמיתית כי האדם נוצר ומצווה במצוות, והמצוות נותנות לו שארית נצח ואוצר חיים ללון בצל החכמה ולהתדפק על אוהביה. מאד מאד צריך האדם לדקדק בכל מצוה לקיימה בכל פרטיה המעכבים בה" (אגרות חזון איש אגרת ט).
המשנה באבות מונה מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, ומכללם: מיעוט תענוג, מיעוט שינה, מיעוט שיחה, מיעוט דרך ארץ. וכתב הרמב"ם (הלכות ת"ת פרק ג' הלכה י"ב): אין דברי תורה מתקיימין באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה. ובאמת כל יסוד קיום הרוחניות שבאדם, תלוי בשוברו את החומר ובהתקדשו במותר לו. ואלו דברי הרב "נתיבות שלום" בענין זה:
לאור זה נמצא, כי ראשית דרכו של יהודי בכל הנוגע לעבודת ה', אם רוצה להגביר את נפש אלוק ממעל שבתוכו, וכוחות הרוחניים שלו, עליו להחליש את החלק החמרני והתאווני שבו אפילו בהיתר, ולהכניע אותו לרצון ה'. וכמובא בספרים הקדושים בפירוש הכתוב (תהלים לד): "סור מרע ועשה טוב", ראשית צריך להכניע את הרע בקרבו, ורק אחר כך יכול לזכות לעשה טוב. יסוד העבודה הוא הכנעת החומר גם בעניינים המותרים. והנה כמו במלחמה עם אוייב חזק, שאם אינו יכול לעמוד נגד במלחמת פנים אל פנים, הדרך להכניעו היא כאשר ישים מצור עליו ומונע ממנו את דרכי אספקתו, ובעקביות מחלישו עד שהוא מסור בידו. אמנם אם יסיח דעתו מהמצור אפילו לשעה אחת, הרי זה בנפשו, כי אז יעביר האוייב אספקה ונשק וימשיך ללחום נגדו מלחמת חורמה. כמו כן בעבודת ה', הרקע לחיזוק החזית הרוחנית שבאדם, הוא הכנעת החומר בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ושלא יסיח דעתו ממלחמתו וכו', כי ביום שאין האדם עובד על עצמו להכניע את החומר ולעשות ההיפך ממה שהחומר דורש ממנו, יום זה אינו נחשב כלל ליום בחיים. והיינו, אף על פי שעוסק בתורה ועבודה באותו יום, אם אך לא עבד לשמור את המצור על החומר, להכניעו לרצון ה', לא מילא את תפקיד היום ההוא בחיים.
וב"יסוד העבודה" (ח"ב פ"ג או"ב) מבאר מה דאיתא בחז"ל (סנהדרין כו.): שבנא דרש בתליסר רבותא וחזקיה דרש בחדסר רבותא. רוב העם נטו אחרי ישיבתו של שבנא על פי מאמר חז"ל (שם:), שבנא בעל הנאה היה והוא לימד לתלמידיו שצריך להנות מענייני עולם הזה, ואין לסגף את עצמו ולהנזר מתאוות היתר. והיה חבירו של פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה (שם צד:), וחזקיהו מלך יהודה שהוא היה אוכל ליטרא ירק בסעודה (שם), היה מלמד לתלמידיו לפרוש מתאוות עולם הזה, ועל כן רוב העם היו נוטים אחרי שבנא. ומצינו שם, כי שבנא וסיעתו נקראו "קשר רשעים", ועל ידי הגברת תאוות היתר זה גרם להם להיות רשעים, וחזקיהו וסיעתו שהם תלמידיו שלימד אותם להגביר כח הקדושה, עליהם אמר קרא (ישעיה ח): "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל מעם ה' צבאות השוכן בהר ציון". תלמידים כאלו המקדשים עצמם גם בהיתר, הם יהיו לאותות ומופתים גם בתקופה של הסתר פנים, כי על ידי הכנעת החומר מתקדשים הם בקדושה עלאית.
וברור שזה יחשב למיתה, ואין לך מיתה קשה מזו שמתאכזר האדם על גופו מלהלעיטו במעדני עולם ומסגפו בהסתפקות הנצרכת. וכבר אמרו (מובא בתוס' כתובות קד ע"א): עד שמתפלל אדם על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו – יתפלל על עונגי העולם שלא יכנסו בתוך מעיו, כי גשמיות החומר הוא סתירה גמורה לקניינים הרוחניים, ודבר זה נעלם מהרבה ובפרט מצעירים, שמצד אחד רוצים לזכות לכתרה של תורה אלא שאינם מוכנים לוותר על דרישות וצרכי גופם באכילה ובלבוש ברמה גבוהה, ועליהם להבין שזה סותר את קנין התורה (והארכנו בזה לעיל בפרשת "קדושים", מאמרים נט-ס)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5