——–
אמרו רז"ל: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואמרו שעל הטפה קודם שתרד לעולם נגזר אם יהיה חכם או טפש, גבור או חלש וכו', אבל צדיק או רשע לא נגזר אלא הכל תלוי בבחירתו החפשית של האדם.
אדם הפוטר עצמו בטענה "אנוס הייתי ומאי הוה לי למעבד" ומלמד זכות על עצמו, לעולם לא יבוא לחזרה בתשובה, כי כשאינו יודע ומבין שאכן אשם וחוטא הוא, על מה ישוב ויתחרט, שהלא עקר התשובה הוא החרטה והודוי. ואם חושב שהוא אנוס היה במעשיו ומכרח היה לעשות מה שעשה ולא תלוי היה הדבר בבחירתו, על מה יתחרט ועל מה יתודה? וכן כל ענין שכר וענש ענינו משום שהאדם בבחירתו ורצונו בחר ורצה להיות טוב, ולכך מגיע לו שכר, וכן להפך: הרשע זה בבחירתו ורצונו הרע ולכך יענש.
כתב הרמב"ם (פרק ה' מ"הלכות תשובה" הלכה א-ד) וזה לשונו: רשות לכל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתבו בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע. וכיון שכן הוא "פן ישלח ידו".
אל יעבר במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אמות העולם ורב גלמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת בריתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כלי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו מדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר ("איכה" ג, לח): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו. ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: "מה יתאונן אדם חי" וגו'. חזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה" וגו'.
ודבר זה עקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר ("דברים" ל, טו): "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב ("דברים" יא כו): "ראה אנכי נתן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר ("דברים" ה, כו): "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר שאין הבורא כופה בני אדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם.
אלו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אלו היה שם דבר שמושך את האדם בעקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים, היאך היה מצוה לנו על-ידי הנביאים: עשה כך ואל תעשה כך, היטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם. והוא מתחלת בריתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו?! מה מקום היה לכל התורה כלה ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק. השפט כל הארץ לא יעשה משפט וכו'. לפיכך דנין אותו לפי מעשיו: אם עשה טובה מיטיבין לו, ואם עשה רעה מרעין לו. הוא שהנביא אומר: "מידכם היתה זאת" ("מלאכי" א, ט), "גם המה בחרו בדרכיהם" ("ישעיה" סו, ג). ובענין זה אמר שלמה ("קהלת" יא, ט): "שמח בחור בילדותך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט", כלומר: דע שיש בידך כח לעשות, ועתיד אתה לתן את הדין, עד כאן לשון הרמב"ם.
אמנם נסתרים מאתנו מאד דרכי ה' ורחוקים מהשגתנו כמרחק שמים מארץ, שהרי מה יעשה אדם שנולד למשפחה חלונית גמורה ונתחנך מילדותו חנוך חלוני ולא יודע חנוך אחר כלל, דהוא כמו תינוק שנשבה, ובכל זאת אינו נחשב כאנוס גמור וחיב לשוב על כל מה שחטא. אולם ברור שאין דינו כדין מי שיודע את רבונו. וכל דיני ה' בצדק ובישר שפלוני יפל למשפחה חרדית מילדותו, והשני למשפחה חלונית, ואלו הם דרכי ההשגחה הנסתרת, ואין לנו חלילה להרהר אלא להאמין שהאמת אחת – שעל החוטא לשוב מכל מה שחטא ואפילו באופן שנראה לכאורה שהוא אנוס. ונראה לומר שהיות שפעמים רבות החוטא באונס, כשנודעה אליו חטאתו ובא בלבו ביום מן הימים דרך תשובה, לא שב תכף אלא דוחה אותה בידים וממשיך בחטאיו. הרי שגלה דעתו שגם בחטאיו כשחטא באונס קודם שהגיע לו הרהור תשובה, היה זה מרצונו ובבחירתו, שהרי גם כשנודע לו שאשם לא שב תכף. ואם כן הרי שעליו לשוב גם על חטאי העבר שלו, שהרי הוכיח סופו על תחלתו. וכל זה בדרך אפשר, כי לה' נסתרות, ואין לנו עסק בהם, אלא צריכים אנו להאמין בתמימות בדברי רבותינו, כי דברים רבים מתפרשים לפי סוד הגלגול והרבה תלוי מה היה האדם בגלגול קודם, ואין לנו להאריך בדברים שהאריך בהם מוהרח"ו ב"שער הגלגולים".
ועוד בפשטות, הרי אמרו בגמרא: בכל יום בת קול יוצאת ואומרת: "שובו בנים שובבים". ואפילו רשע שבישראל חולפים ועוברים בלבו הרהורי תשובה אלא שהוא דוחה אותם מלבו. כמובא בספר "תולדות יעקב יוסף" (פרשת "צו" דבור המתחיל "והמפנה לבו לבטלה") וזה לשונו: שמעתי שהקשה מורי (הבעל-שם טוב) על מה שאמרו חכמינו ז"ל. "בכל יום מכריז בת קול: אוי לבריות מעלבון של תורה" ("אבות" פרק ו'). והקשה: אם הכרוז נשמע, למה לא ימצא אדם שומע? ואם אי אפשר לשמע, אם כן הכרוז למה? ובאר ז"ל כי למעלה הוא עולם המחשבות, ואין אמר ואין דברים ("תהלים" יט), והכרוז הוא מחשבות והרהורי לב לטוב, ולכך אין רשע שאין לו הרהורים טובים בכל יום מכח הכרוז, אלא שבבוא ההרהורים הטובים מפנה אותם ומעבירן מלבו ומפנה לבו לבטלה, ובודאי מתחיב בנפשו, שנתן לו אוצר טוב והוא בורח מהמלך, עד כאן לשונו. ומובא זאת גם כן שם בפרשת "ראה".
וראיה מהגמרא להרהורי התשובה העוברים בלבו של הרשע מצינו במעשה אלעזר בן דורדיא שלא היתה יצאנית אחת בעולם שלא היה אצלה. עד כדי כך הדרדר עד שאמרו עליו בשמים שאין מקבלים את תשובתו של אלעזר; גם אם יחזר בתשובה אין תשובתו מתקבלת.
הצטער אלעזר מאד, הלך וישב בין הרים וגבעות ובקש מהם שיבקשו עליו רחמים. אמרו לו ההרים והגבעות: "אנחנו צריכים קודם לבקש רחמים על עצמנו, שנאמר עלינו ("ישעיהו" נד, י): 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה' ".
בקש אלעזר משמים וארץ שיבקשו עליו רחמים. ענו לו: "גם אנו זקוקים לרחמים, שנאמר (שם נא, ו): 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה' ".
פנה אלעזר לשמש ולירח ובקש מהם שיבקשו עליו רחמים. ענו לו גם המאורות: "לפני שנבקש עליך נבקש על עצמנו, שנאמר עלינו (שם כד, כג): 'וחפרה הלבנה ובושה החמה' ".
פנה אל צבא השמים, אל הכוכבים והמזלות, ואמר להם לבקש עליו רחמים. ענו לו: "גם אנו זקוקים לרחמים, שנאמר (שם לד, ד): 'ונמקו כל צבא השמים' ".
ראה אלעזר שאף אחד לא יוכל לעזר לו וידע שרק הוא צריך לנסות לבקש ורק בו תלוי הדבר. מה עשה? הניח ראשו בין ברכיו ובכה בכל לבו עד שיצאה נשמתו בבכי מרב צער וחרטה על מעשיו הרעים. יצאה בת-קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזמן לחיי העולם הבא".
בכה רבי יהודה הנשיא ואמר: "יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ולא רק שמקבלים בשמים בעלי תשובה, אלא גם קוראים להם 'רבי' ".
וכן עוד איתא בגמרא מעשה ביוסף משיתא בזמן החרבן, שאמרו לו האויבים: "הכנס לבית המקדש ומה שתוציא משם שלך". נכנס יוסף משיתא באסור לבית המקדש ונטל משם את מנורת הזהב. אמרו לו האויבים: "אתה הדיוט ואין נאה לך מנורת זהב זו, אלא הכנס פעם שניה וקח לך מה שתוציא". הרהר בתשובה ולא רצה לכנס לבית המקדש. אמר: "אם הכעסתי את בוראי פעם אחת, אכעיסנו שוב?" תפשוהו האויבים ונסרו אותו כמו שמנסרים עצים, והוא מצווח ואומר: "וי וי, אוי שהכעסתי את בוראי!"
וכן עוד שם מעשה ביקום איש צרורות, בן אחותו של ר' יוסי, שהיה רוכב על סוס בשבת וראה את דודו יוסי בן יועזר מובל בידי חילים, כשלפניו קורה של עץ שעמדו לתלותו עליה. אמר יקום לדודו: "ראה את הסוס שהרכיב אותי עליו אלהי ואת הקורה שעליה עומד להרכיבך אלקיך; ראה והוכח מה שכרך על שקימת תורה ומצוות, ומה שכרי על שעבדתי עבודה זרה". ענה לו רבי יוסי: "אם כך נותן הקדוש ברוך הוא למכעיסיו, תאר לך כמה גדול שכרם של עושי רצונו". "האם יש אדם שעשה רצונו של מקום יותר ממך?!" שאל יקום את דודו בתמיהה. "אם כך הוא עושה לעושי רצונו", השיב רבי יוסי, "תאר לך כמה קשה יענשו מכעיסיו של הקדוש ברוך הוא".
נכנסו דבריו בלבו של יקום כארס של עכנאי – כארסו של נחש אכזרי שאין לעמד בפניו, והחליט להעניש את עצמו על חטאיו בארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק.
מה עשה? לקח קורה ונעץ אותה בקרקע ואליה קשר חבל. סביב הקורה ערך עצים והקיף אותם בגל אבנים. במרכז נעץ חרב והבעיר את האש. תלה את עצמו על העמוד ונחנק. והאש שעלתה שרפה את החבל, החבל נתק מהקורה ונפל יקום על החרב ונהרג. אחר כך נפל עליו גל האבנים ונסקל, ולבסוף נשרף על-ידי האש.
באותה שעה ראה רבי יוסי בן יועזר את מטתו של יקום בן אחותו פורחת באויר ואמר: "בשעה קלה הקדימני זה לגן-עדן".
הרי לך שאפילו רשעים חולף בקרבם הרהור תשובה לעזב את דרכם הרעה, אלא שדוחים זאת בידים כדוחה דבר הטורד, ולכך נענשים. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. ג. סיבת הריפיון מהתשובה – העונש אינו מידי
מבאר בפרק דלעיל, שנברא האדם בכח הבחירה החפשית וכלשון ה"מסלת ישרים", שהאדם לא נברא אלא לעבד ולעמד בנסיון, שהרי כל חיי האדם הם נסיון: אם עשר אם עני, אם בריאות אם חליי כמובא שם ב"מסלת ישרים". ולכך לו היה אדם נענש תכף כשחוטא, לא היה מקום לנסיון כלל, דהלא אם יאמרו לאדם: "תחטא אבל דע כי תכף לאחר מכן יגרס השופט בחצץ שניך", וכי היה חוטא?! ואם כן, איך יבחן האדם אם אמונתו בה' אמתית, אם יראתו את ה' באמת, אם אהבתו את ה' מלב ונפש, הלא רק בזה שהענש אינו מידי וצריך האדם בכח בחירתו לידע שממרה פי ה', ואף-על-פי שמאריך ה' אפו, לבסוף גובה את שלו, ואין שום ותור לשום עוון! וכמו שאמרו רז"ל: "כל האומר הקב"ה ותרן, יותרו מעיו", וכתיב: "ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט", ודרשו רז"ל: אפלו הרק רק בפני חברו או הורג כנה בפני חברו וגורם לו צער שנגעל, יבוא במשפט.
וראה ב"מסלת ישרים" פרק ד' עומק הדין על כל פרט ופרט איך נענשו אף גדולי עולם, ואין שום ותור בעולם. ואין ללמד מאחור הענש ולנצלו לחטא חלילה, כי איחור הענש מאת ה' הוא צרך גדול מאד לצרך הנסיון והבחירה וחסד גדול, שאלו היה האדם נענש תכף ולא היתה נתנת אפשרות לתשובה, היה כל חוטא מת בעוונו ללא כפרה, כמבאר לעיל סוף פרק ה' באריכות מדברי ה"מסלת ישרים".
וכתב ה"חובות הלבבות" (שער התשובה פרק ג') וזה לשונו: הדבר הרביעי הוא שידע, כי החטא שהוא עשה שמור לו ונכתב בספר עוונותיו, ושה' לא יתעלם ממנו ולא ישכח אותו ולא יותר לו עליו, כמו שכתוב ("דברים" לב, לד): "הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי", ונאמר ("איוב" לז, ז): "ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו", ופרש רש"י: "ביד כל אדם יחתום" – החוטא בעצמו חותם בכתב ידו ביום מותו על העברות שעבר הכתובות לפניו. "לדעת כל אנשי מעשהו" – כדי שכל אדם ידע את מעשהו שהוא נדון עליהם. ועוד שם ב"חובות הלבבות": כי אם הוא סבור כי מה שהוא עשה הוא הפקר ואינו שמור לו, הוא לא מתחרט ולא מבקש סליחה עליו, מפני שהוא רואה שהוא עוד לא נענש עליו, ומתוך כך נדמה לו שהוא כבר לא יענש עליו אף פעם, כמו שכתוב ("קהלת" ח, יא): "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה" – מפני שלא בא הענש על החטא מיד, "על כן מלא לב בני האדם בהם" – לכן מעזים בני האדם לעשות רע.
ואמרו בגמרא שעומק הדין הוא אחד מהדברים שהעלים ה' מבני אדם ולא ידעו ממנו רק בבואם שמה לתן דין וחשבון.
וכשם שבמעשה טוב אין הקב"ה מקפח שום בריה ושומר לאדם זכותו, כל מעשה טוב ואפילו קטן ביותר, כן במעשה רע אין ותור והכל בספר נכתב, שהרי ראינו במעשה טוב הנאמר באברהם: בזכות "ואקחה פת לחם" ("בראשית" יח, ה) זכו ישראל למן במדבר, בזכות המים שנתן לאורחים זכו ישראל למים במדבר.
וכן בזכות ד' צעדים שפסע נבכדנאצר לכבוד ה', זכה למלכות לו ולבניו אחריו. וכן בזכות הדמעות של עשו הרשע שבכה על הברכה נאמר ב"זהר": וי להאי יומא שבכה עשו כי הרבה זכה על-ידי זה לשלט בעם ישראל. ועוד מדרשים רבים כיוצא בזה. הרי שאין שום ותור הן במעשה רע והן במעשה טוב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5