——–
בדברי דוד המלך נאמר:
"פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם – תכתב זאת לדור אחרון" (תהלים קב, יח-יט).
יש להתבונן, מה מבשר כאן דוד המלך עליו השלום לדור האחרון דוקא, הרי לכאורה אין בכאן שום חידוש מהמקובל לנו משך כל הדורות כולם, שאכן הקדוש ברוך הוא פונה לתפילתם של עמו ישראל ואינו בוזה את תפילתם, ומה המיוחד אם כן שיש בפסוק זה מסר מיוחד לדור אחרון ולא לקודמיו.
כמו כן מובא באיגרות שומר אמונים שכן איתא ב"פרי עץ חיים" למהרח"ו זצוק"ל בשם מורו רבנו האר"י הקדוש, שהדור האחרון יהא כוחו וקיומו בתפילה יותר מכל דבר אחר, ומקור דבריו מהפסוק הנ"ל, וכן מפורש הדבר בסוף "שער הגלגולים" למהרח"ו בשם רבו, דעיקר העבודה בדורות האחרונים היא התפילה. אלא שזה צריך לדעת, שמבלי תורה שמקדשת ומרוממת את האדם גם התפילה לא תתקיים בידו.
ויש להבין, מה ישתנה הדור האחרון שיצטרך להחזיק בעמוד התפילה במיוחד.
ברור שהתשובה לכך היא אחת:
ידוע ידע הקדוש ברוך הוא שיפלות וירידת הדור המסיים את הגלות, וכפי שמסומן הוא בדברי חז"ל: "דור שבן דוד בא חוצפא יסגי, בן קם באביו וכו' יראי ה' ימאסו" ועוד.
אם כן, מאחר וגלוי וידוע לפניו – יתברך – הנסיונות התקיפים שיפקדו את הדור האחרון, וכמובא ב"אור החיים" הקדוש שבסוף הימים ינתן הורמנא (רשות) לכח שער החמישים של הטומאה לשחרר את כוחותיו למלחמת קיומו – במרכבה הקדושה, ומה שלא ניתן לכוחות רשע אלו רשות להשתולל מקודם, תנתן להם רשות בסוף הימים להצטייד עם מיטב כוחותיהם לרדוף ולהקיף כל ירא ה', ואת כל המתקרב לה' ולתורתו, ולהגביר עליו נסיונות מכל צד, פיתויים וגרויים שממש צריך נס לעמוד כנגדם, ולכל אלו שרק ירצו להתחזק ולהתקדם בקדושה, תיכף יצאו לעומתם כוחות הרע במניעות גדולות.
השאלה הנשאלת היא, מה העצה?
אמת, הנסיונות, הקימות מהנפילות, הקשיים, מרוממים את השב ואת המתקרב, אבל השאלה הנשאלת, מנין, ובאיזה דרך יקח האדם לעצמו כוחות להיות מבוסס ויציב לרוחות הסערה המקיפים אותו מכל עבר.
ובכן העצה היא – תפילה, בכח התפילה והתחינה שיבקש אדם על עצמו יום יום, יצליח לשאוב כוחות נפש מחודשים לצאת למלחמה כל יום מחדש על אף המעידות הרבות.
וכאן שלוחה לנו בשורה מיוחדת לדור האחרון – "פנה אל תפילת הערער", ופירש"י שם (תהילים קב, יח): "נשחת ונהרס", לומר לנו: גלוי וידוע לפני האלקים שיפלות וירידת הדור האחרון, ועד כמה יהיו מכשלותיו – עד כדי בחינת – "נשחת ונהרס", עם כל זה לא יבזה ה' תפילתם, אלא יפנה אליה. ואף אם יזעק אליו האדם מתוך הרע ומתוך הטומאה שמעד אליה, וממנה – יצעק להקדוש ברוך הוא להצילו להבא – לא בזה האלקים את תפילתו.
ובזה צריך האדם להיות "אומן" הנושא כלי אומנותו עמו שהוא התפילה, וענין נחיצות התפילה הוא בעצם יותר מאשר אומן וכלי אומנותו, דיותר דומה הוא ללוחם החייב להצטייד עם נשקו, וכמו שמתרגם התרגום על הפסוק: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" – בצלותי ובבעותי, התפילה והבקשה הם החרב והקשת של האיש הישראלי, ועל זה צריך האדם להתרגל להיות למוד לשוחח עם קונו בלשון שלו, ורגיל בתפילה ובקשר אמיץ וחזק עם הבורא. עולמנו מועד לפורענויות המתרגשות לבוא על בני אדם, ואבוי אם תפגע הרעה את האדם ולא ימצא מוכן בכלי מלחמתו שזו התפילה. מה יעשה אדם בזמן זה שהרעה עלולה למוטט אותו, אנה ינוס וממי יבקש עזרה, מי יתן לו תקווה ונחמה, אם לא התפילה שרק היא תסיר ממנו את הדאגה.
נתבשרנו, הגם שניפול לשיפלות גדולה ולירידות, עם כל זה תהא לנו הזכות עדיין לפנות בתפילה לה' להצילנו. ומובטחים אנו שיפנה האלקים לתפילתנו ולא ימאסנו. "תכתב זאת לדור אחרון", דור אחרון שמעידותיו יהיו רבות ועמוקות נכתב לו לאמר: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם", וזאת בהתחשב בריבוי הנסיונות והמשברים, ובהצטרף אליהם היסורים הנוראים שיושפע בהם דורו של משיח המוסיפים על דכדוך הנפש, ולכן הבטחה מיוחדת לדור האחרון, שבכל עת שיפנה מעומק לבו לה' – יפנה ה' לתפילתו בכל מצב שהוא נמצא.
והנה מצינו במצרים שהיו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה ועובדי ע"ז, ועלתה שוועתם אל האלקים מן העבודה. ונתבונן מה צעקה יותר יפה ישנה מאשר לצעוק לה' שיצילנו מהיצר הרע ומן החטא והעוונות, הכי יש תפילה יותר יפה מזו?! וכי לא עדיף לו להקב"ה לשמוע צעקה על רצון להינתק מהרע ולהידבק בו, מאשר לשמוע צעקה על ממון או יתר ענייני הגוף והחומר, בודאי שצריך להתפלל על הכל, וכמו שיבואר להלן, אולם היאך יעלה על דעת זה שמעד ברוחניות ונפל בעבירה, שדוקא הוא אין לו פנים להתפלל לפני ה', הלא הקב"ה מתאווה לתפילה שכזו שיצעק האדם לה' שיצילו מיצר הרע, ואין בזה סתירה לבחירה, אחר שזהו גופא שמתפלל לה' שיצילהו מהחטא זהו בחירתו בטוב.
ובפרט בדורנו, שאנו בשער הנו"ן של הטומאה, כמבואר באוה"ח הקדוש, וא"כ יעלה על הדעת שאין רצון ה' בצעקותינו במצב שכזה, וכי יש לנו עצה אחרת?!
אדרבא, שעשוע גדול הוא לפני השי"ת בזמן ובמצב שכזה, כשקם אחד וזועק במר נפשו לה' שיצילהו מהעבירה, כי נמאס לו כל חייו מלחיות במצב של חטא, ואף ששוב חוטא ורואה שתחינתו לא התקבלה, מיד ירוץ שוב להתחנן על נפשו, ומשעשע הוא את הבורא בתפילתו, וכי איך לא יערב לאב כאשר בנו שפשע נגדו – תחינתו של אותו בן לאביו שיעזרהו להיות בן טוב ורצוי, הלא יכמרו רחמי האב על הבן ביותר בבקשה שכזאת.
ולכך, כמה נואלו בטעות נוראה אלו הנופלים בחטא ונמנעים מלבא ולהתחנן על נפשם, באומרם: בודאי לא יחפוץ הא-ל בתפילתי לאחר חטא שכזה, או לא יחפוץ בתורתי ומצוותי לאחר שנמאסתי בעיניו, החושב כן הלא איבד כל תקווה, מלבד שבזה סותר הוא את כל יסוד אמונתנו שמעיקריה הוא אמונת התשובה, וכמו שהארכנו בזה לקמן פרשת "שופטים" (מאמר צה), לסתור כל מיני טענות העולים בדעת החוטא להתייאש מהתשובה ומהקירבה לה', ואפילו מתוך מצבו הירוד והשפל ביותר.
ומה שנופלים בדעתם החוטאים מכח הפסוק: "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", או ממה שמוצאים בזוה"ק, שהחוטא, כל מצוותיו ותפילותיו הולכים לסט"א, זה מדובר ברשע המשלים במצבו, ואינו חפץ בתיקון עצמו, ועושה מצוות בלי נקיפת מצפון מעוונו, זהו רשע שאין לה' חפץ בו, אולם החוטא שנקרא אומנם רשע בשעת החטא, אלא שמיד מתחרט וקץ בחייו על מעשה מאוס זה שעשה, ולא עוד אלא גם בשעה שחטא בפועל היה זה מתוך צער – היאך ממרה הוא את פי ה', בזה בודאי לא נאמרו דברי הזוהר הנ"ל. אלא מיד יעשה תשובה וירוץ לחדרי תורה ותפילה, ואם לאו אדרבא, כאן תהא מפלתו, אם יתמהמה מתורה ותפילה וכי לְמה יחכה? לְמה ימתין? הלא מבלי תורה ותפילה מחר שוב יפול בחטא, וכי איזה סיכוי יהא לאחד שכזה לקום מנפילתו ללא תורה ותפילה?
ולכך יש לחזק כהיום במיוחד את נושא התפילה – שהיא סם החיים בימינו. הלבבות בין כה שבורים, הדמעות בין כה נשפכות מכל מיני צרות וסיבות, עלינו לעורר את עצמנו לנצל את שברון הלב ואת דמעות העינים לכתובת הנכונה – לאלקים, "שפכי כמים לבך נוכח פני ה"' (איכה ב, יט), בא הפסוק לומר לנו, נוכח פני ה' – לכיוון פני ה' – לא לכווין את שברון הלב ודמעות העינים למי שאין בו תועלת – שווא תשועת אדם, אלא לכווין אותם לנוכח פני ה' שהוא ורק הוא המושיע האמיתי.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5