——–
משה רבנו לאחר עוון העגל, מחלה פני ה' להסיר החרון אף מעמו, ומתבשר הוא: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו". וזאת עוד טרם ירד משה לראות את עוון העגל בעם ישראל ולשבר הלוחות לעיניהם, אלא עוד בהיותו בהר, וכבר שם ביצע את הצלחת הסליחה.
ומיד מתבשר משה בבשורת הכנסת עם ישראל לארץ ישראל, וכנאמר (לג, א): "לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה, ושלחתי מלאך לפניך וגרשתי את הכנעני" וגו'.
ובאותו מעמד מתחטא משה לפני הקדוש ברוך הוא כאילו והיתה אז שעת רצון הגדולה ביותר(לג, יג): ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך.
ועוד תובע הוא שאינו חפץ במלאך שילך לפני ישראל, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, ומשיבו הקדוש ברוך הוא: "פני ילכו והניחותי לך", ופירש רש"י, כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך אלא אני בעצמי אלך.
ועוד מבקש משה: "ונפלינו אני ועמך", ובמה? "הלא בלכתך עמנו", ופירש רש"י, והוא גמרא (בברכות ז' ע"א) ביקש משה שתשרה שכינה על ישראל וניתן לו, ועוד ביקש שלא תשרה על אומות העולם וניתן לו, והוא הנאמר אחר כך: "גם את הדבר הזה אשר בקשת אעשה כי מצאת חן בעיני".
וממשיך משה לאחר עוון העגל הנורא ובסמוך לחרון אף הנורא, להתרפס לפני ה' ולבקש: "הראני נא את כבודך". ופירש רש"י: ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול להראות לו מראות כבודו. והתמיהה כאמור, מנין נזדמנה לו אז עת רצון כשהמדובר בסמוך לעגל?
ואז גילה לו הקדוש ברוך הוא סוד י"ג מידות של רחמים שבהם כובשים את הדין ואינם חוזרות ריקם. וכמו כן מתבקש הוא מיד לפסול שני לוחות אבנים כראשונים, כאילו ולא היה דבר מאותו חטא שבשבילו שיבר את הלוחות.
ואז ממשיך משה לבקש: "ילך נא אד-ני בקרבנו", ועונה לו השם יתברך: "הנה אנכי כרת ברית", על מה? "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך", ופירש רש"י, כאן הבטיחם בכריתת ברית על שישרה שכינתו בתוכם דווקא ולא על אומות העולם, שזו תכלית ההטבה יותר מכל ההטבות כולם, כי ממנו מקור הברכה לכל.
ויש להתבונן, הלא דבר הוא לראות את הגילוי פנים הגדול ביותר מה' לעמו ולמשה עבדו, בסמוך לחרון אף הגדול ביותר, מה שהיה ראוי לכאורה להיות בזמן אחר שיש בו סיבה לעת רצון.
ואין לומר דהגילוי פנים היה רק לגבי משה לפי שלא חטא בעגל, שהרי מסיבת העגל היה מקום שלא להאיר פנים אף למשה, וכמובא בגמ' (ברכות לב ע"א) על הפסוק: "לך רד כי שיחת עמך", אמר רבי אלעזר: מאי "לך רד"? אמר הקב"ה למשה: לך רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו – אתה למה לי? וברש"י מובא: מלמד שבאותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה.
אם כן חוזרת התמיהה למקומה, שלא מצינו בכל התורה שעת רצון והתרפסות כבשעת עוון העגל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5