בר לבב

——–

{שאלה א}

הֵיאַךְ וּבְאֵיזֶה מַחְשָׁבָה יֵשׁ לְחַזֵּק אֶת עִנְיַן "אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל"?

תשובה

האמונה ב"אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו", יש בה לחזק את אהבת ישראל.

כלומר, בהיות האדם יודע, שה' אוהב עמו ישראל, ואוהבם אהבה עזה – "חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו", והוא אף בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכדברי ר"מ שקרויין בנים, ואם כן היאך יעז בלבו להעלות ערעור באשר חפץ ואהב ה', ואם ה' אוהבו לכל יהודי ויהודי ומתפאר בו, והטיל עליו תפקיד לנחת רוח לפניו, מי יבא אחר המלך לחשוב אחרת. וכבר הארכנו בזה בספרנו "בים דרך" (ח"ב מאמר ל').

{שאלה ב}

הֵיאַךְ יוּכַל הָאָדָם לִמְדֹּד אֶת דַּרְגַּת אַהֲבָתוֹ לַה'?

תשובה

כלל גדול בידינו האוהב את חבירו, אוהב הוא כמו כן את בן חבירו.

אם כן יש כאן חשבון נוקב, בו יוכל האדם למדוד את מדת אהבתו לה' באיזה מדריגה נמצא הוא באהבת ה', והוא בהיות בודק את עצמו עד כמה הוא אוהב את בניו של ה', כי ככל שירבה אצל האדם אהבת ה', כן יחזק את אהבתו לבניו של ה', שהרי לא יעז לשנאת את מי שה' אוהב, שהרי יאמר לעצמו כאמור לעיל בתשובה הקודמת, אם הקב"ה רואה בו נקודות טובות ואוהבו, מי אני שאבוא אחר המלך לבקר את פלוני ולמצוא סיבות לשנאותו חלילה, ובכן אם באמת אוהב האדם את ה' אלוקיו בהכרח שיאהב את בניו, ובזה נמדדת מדת אהבתו לה'.

{שאלה ג}

אָדָם שֶׁפָּגַע בַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן לִפְגֹּעַ בּוֹ, וּכְגוֹן שֶׁלֹּא אוֹמֵר לוֹ שָׁלוֹם בְּפוֹגְשׁוֹ אוֹתוֹ, וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בְּכַוָּנָתוֹ לְבַיְּשׁוֹ אֶלָּא שֶׁנֹּהַג רַע זֶה בְּקִרְבּוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שָׁלוֹם וְלֹא עַל מְנָת לְבַיֵּשׁ, אוֹ כְּגוֹן אָדָם שֶׁהֵעִיר הֶעָרָה פּוֹגַעַת בַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ אָדָם הַלּוֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם וּמִתְיַחֵס לַמַּלְוֶה בַּאֲדִישׁוּת שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְבַיְּשׁוֹ, וְהַמַּלְוֶה נִפְגַּע מְאֹד, וּבָזֶה שֶׁיָּבוֹא הַנִּפְגָּע לְהָעִיר לַפּוֹגֵעַ וְיֹאמַר לוֹ שֶׁפָּגַע בּוֹ – יִפָּגַע הַפּוֹגֵעַ לִמְאֹד, וְיָחוּשׁ צְרִיבָה קָשָׁה בְּלִבּוֹ לְפִי שֶׁהַמּוֹכִיחוֹ מַרְאֶה לוֹ שֶׁהִנֵּהוּ חֲסַר רֶגֶשׁ וַחֲסַר נִימוּס וְדֶרֶךְ אֶרֶץ וְאוּלַי אַף מֻשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה בְּכַוָּנָתוֹ לִפְגֹּעַ, הָאֵם בִּכְלָל כְּדַאי שֶׁיֹּאמַר הַנִּפְגָּע לַפּוֹגֵעַ שֶׁפָּגַע בּוֹ, וְאִם כֵּן, הֵיאַךְ יְבַטֵּא הַנִּפְגָּע לְפוֹגֵעַ אֶת כְּאֵבוֹ וְעֶלְבּוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כָּאן חֲשַׁשׁ נְקָמָה?

תשובה

אם יש כח בנפגע לעצור בנפשו, ולקבל יסורי הפוגע בו באהבה, ולמחול לו בלב שלם, עדיף שלא יביישנו לפוגע לומר לו שפגע בו, באופן שיודע שאותו פוגע יתבייש מאד מאותה תוכחה. אלא יוכיחנו בנועם וברמז על נוהגו הפוגע.

ואם לא יוכל שאת בנפשו הפגיעה, ויום ולילה מוטרד הוא מפציעת הפגיעה שפגעה בו, לא ישטום הדבר בלבו, אלא ילך לפוגע בו ויאמר לו שפגע בו למאד, ורק יזהר שתהא כוונתו בזה להביע את כאבו ופגיעתו ולא שיעשה זאת גם לשם נקמה, כלומר שלא תהא כוונתו גם לפגוע בפוגע בכך שיחפוץ שיחוש הפוגע בעצמו מעתה כמה הוא שפל ואכזר, אלא יאמר לו בנועם, יודע אני שלא היתה כוונתך לפגוע בי, אולם בלא כוונתך דע כי פגעת בי למאד, ויעשה זאת לשם שמים – להוכיחו, ולא על מנת להשיב עלבון למעליבו, והדברים דקים ועדינים ואשרי הנזהר בהם, כי לפעמים בא הנפגע ומוכיח לפוגע בכוונה להשיב לו כגמולו, כי כוונתו שיחוש כמה הוא אינו זהיר בכבוד הבריות וכמה הוא חסר מוסר ורגש, ובכוונתו להשפילו, ואילו זה שפגע בו אומנם פגע בו אולם שלא במתכוון לפגוע בו, ובכך יוצא שנהפך הנרדף לרודף והרודף לנרדף. ויתר על כן, גם כאשר הפוגע נתכוון לפגוע ולבייש, גם אז הלא באם יתכוון הנפגע בתוכחתו לפגוע בזה שפגע בו, ויאמר לו: מאד פגעת בי, על מנת להשיב לו כגמולו, ולתת לו להרגיש בושה ואשמה ולהשפילו בכך שהנהו אדם חסר דרך ארץ ונימוס, הרי שאז עובר הוא על "לא תיקום", ואף שאינו מביישו רק מוכיחו על שביישו, אולם כוונתו הרי שיבוש ויכלם על התנהגותו, ולכך גם בכהאי גוונא שאינו יכול לשאת עלבונו צריך שתהא כוונתו להוכיח על מנת להועיל ולא על מנת לבייש.

ובעצם זהו יסוד "שנאת חינם", שמגדיל האדם העוולה של חבירו, פי כמה ממה שהיא באמת, ולדוגמא:

ביקשת מאדם טובה ולא נענה לבקשתך, הלה לא נתכוון הוא לפגוע בך, אלא שמשום מה נמנע בשוגג או במזיד מלעשות מבוקשך, ואילו אתה כתגובה פוגע בו קשות ומשפילו ונותן לו לחוש שהנו מושחת ושפל אנשים, והוא בזה שנמנע מלהיטיב לך הלא לא נתכוון להשפילך וכיוצא, ואתה הוא זה המשפילו ורודפו, כך שהשנאה היא חינם, כי בחינם אתה שונאו ומגדיל עוולתו יותר ממה שהיא, וכן כיוצא בזה. (וראה עוד תשובה הבאה).

{שאלה ד}

מַה גֶּדֶר שִׂנְאַת חִנָּם?

תשובה

שלא כמו שמבינים העולם ששנאת חינם היינו ששונא חברו על לא דבר, וכי בשופטני עסקינן שישנא אדם את חברו על לא עוול בכפיו, וכי על טפשים כאלו תצוה לנו תורה "לא תשנא את אחיך בלבבך"?!

אלא וודאי איירי הפסוק באדם שהרע לך, הזיק לך, בייש אותך, ועם כל זה לשנאתו זוהי שנאת חינם.

ואם תאמר ומדוע זה חינם, הלא הוא הרע לי או הפסיד אותי? אולם התשובה, להיות שמה שעשה לך חברך בהפסד או בבושה עדיין אין זו סיבה המספקת לשנאתו, ולכך מאחר ומכאן ועד השנאה המרחק הוא רב, נחשבת שנאה זו לשנאת חינם.

{שאלה ה}

בַּמֶּה יִנָּתֵן לָדוּן לְכַף זְכוּת כַּאֲשֶׁר הַמְּצִיאוּת מִכָּל הַכִּוּוּנִים לֹא מְאַפְשֶׁרֶת חֲשִׁיבָה שֶׁל זְכוּת עַל אוֹתוֹ חוֹטֵא הֵן בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וְהֵן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ?

תשובה

תשובה לכך מצאתי בדברי החזו"א באחת המקומות שכתוב: "כשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במרעו שהרע לו מתוך שהוא חולה בנפשו – כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המרע לו מתוך חולי שחולה הוא בנפשו המשכלת". והוא דרך נפלא לדון לכף זכות גם כאשר לא נראה מכל הצדדים שיש מה לדון במקרה זה לזכות את החוטא, והוא, להתבונן פשוט, וכי קל הוא להתגבר על היצר הרע, הלא יש לו יצר הרע, וכי קל לעקור יצר מאיזו מדה או תאוה מסוימת, אם כן הוא חולי אצל המרע, חולי בנפשו המשכלת, והרי כל אדם יש לו נקודות חולשה מיוחדות משלו, ובכן יתבונן, שאלו המה מהנקודות חולשה של חברו שקשה לו מאד להתגבר עליהן, ויתכן ואם היו קיימות אצל זה הנפגע נקודות חולשה אלו – היה הוא יותר גרוע מזה שפגע בו.

הגע בעצמך. וכי אתה הדן את חברך נקי לגמרי ממה שהנך רואה בחברך, הלא גם לך יצר כזה או דומה לזה, ובכל אופן בדבר שיצרך תוקפך קשה לך מאד להינצל ממנו, ואם כן למה שלא תדון לכף זכות את חברך באופן צודק ביותר, בכך שהיה לו קשה להתגבר על יצרו, היש "כף זכות" גדולה מזו?!

{שאלה ו}

הֵיאַךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל שִׂנְאָה הַמִּתְפַּתַּחַת בַּלֵּב עַל אָדָם שֶׁקָּשֶׁה לְסָבְלוֹ מִפְּאַת טְבָעָיו, נְהָגָיו, תֹּאַר פָּנָיו הַדּוֹחֶה אוֹ אָפְיוֹ הַמַּרְגִּיז אֶת הַבָּא עִמּוֹ בְּמַגָּע וְכַיּוֹצֵא, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר בִּלְתִּי נִמְנָע מִלִּהְיוֹת בְּקֶשֶׁר אִתּוֹ?

תשובה

פעמים ישנם בני אדם נטולי חן, שסגנון דיבורם וטבע אופיים מרגיז לכאלה הבאים עמם במגע, מאחר ואי אפשר להימנע מבוא במגע ודבור עמהם, העצה לכך היא דוקא לישב עמהם ולדבר עמהם, ההרחקה דוקא היא שמגדילה את השנאה ביותר, להיות רואים אותם, עוברים לידם מבלי לשוחח עמהם, זהו רק מפתח את השנאה ביותר, ולכך עצה בדוקא היא להכריח את עצמך לדבר עמהם בחביבות – ולפחות בחיצוניות, וכמו כן להשתדל להיטיב להם בעזרה והטבה כל שהיא מידי פעם, והדבור וההטבה מועיל לקרב גם את הלבבות.

{שאלה ז}

הֵיאַךְ לְהִתְיַחֵס לְאָדָם שֶׁלֹּא דַּי שֶׁאֵינוֹ מַקְדִּים שָׁלוֹם, אֶלָּא אַף אֵינוֹ מֵשִׁיב שָׁלוֹם לַמַּקְדִּימִים לוֹ, וְאַף אֵינוֹ מְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ?

תשובה

א. יש לדונו לזכות שמא "חולם" הוא, ומנסיוני פגשתי בלא מעט אנשים מסוג זה, שאינם שמים לב לעובר לידם, כי טבעם הוא שכאשר חושבים על דבר מסוים אין באפשרותם לשים לב לעובר לצידם, ואולם זו חולשה מצידם וצריכים לעבוד על כך, אומנם מצידנו יש לקחת בחשבון שישנם כאלה.

והוכחה לכך, שכאשר תעוררהו לזה מ"חלומו" ותקרב אליו לומר לו "שלום", תראה היאך מיד "שלום" יענך כאדם המתעורר מחלומו ובסבר פנים יפות.

ב. עצה נוספת שיש לנהוג באחד כזה, היא לישב עמו בנועם ובניחותא ולשואלו על פשר התנהגותו, ויתכן שיש לו משהו בלבו עליך, ועתה "כשתפרוש השמלה", יוציא הוא מה שבלבו, ויתישבו הדברים ותבואו לידי הבנה או לידי פיוס, ובזה הרווחת שהוצאת שנאה מלבו עליך, ומלבך עליו, כי הוא כלל גדול שלא לסתום השנאה בלב, אלא לפרש איש לחבירו את אשר יש לו בלבו עליו, כי בפרישת הדברים על שולחן ערוך ומבורר, יוצאים כל הספיקות והמריבות ובאים לידי הבנה בטעות שלו או של חבירו, וכמו כן באים לידי פיוס.

{שאלה ח}

הֵיאַךְ מְגָרְשִׁים מִן הַלֵּב שִׂנְאָה הַנּוֹבַעַת מִקִּנְאָה?

תשובה

א. להבהיר לעצמו את אפסיות עולם הזה ואת ערכו האמיתי של העולם הבא. אדם מקנא על דבר שחשוב לו, האדם לא יקנא על דבר שבשבילו אינו בעל ערך, אדם מקנא בעולם הזה של חבירו כי הוא אוהב את העולם הזה, ולכך יש להכיר באפסיות ערכי עולם הזה הנפסדים ולהשריש לעצמו שמצוה אחת וכל שכן דיבור אחד של תורה שוה את כל ערכי עולם הזה שהוא מקנא בהם, ופי כמה מהם.

ב. יחזק בעצמו את האמונה שאין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה, ואז יבין שההשפעות להן זכה חבירו זה לא מכוחו של חבירו שתבוא לו קנאה למה לחברי יש ולי אין, אלא זהו מתנת ה', ואם כן הבורא לאשר חפץ נתן, ומה אם כן תלונותי על חברי, הלא זהו מעשה ה', וכשיאמין כך שזהו מעשה ה' בוודאי שיקל עליו לקבל המציאות כפי שהיא.

{שאלה ט}

הֵיאַךְ נִתָּן לְסַלֵּק שִׂנְאָה וּמְרִיבָה בַּדֶּרֶךְ קַלָּה וְנוֹחָה?

תשובה

אפשר לסלק מריבה ממושכת ואפילו של שנים, וכן לעקור שנאה מהלב בנקל, והוא בהרים טלפון אחד, מכתב אחד, חיוך אחד, מתנה קטנה, מחמאה קטנה, וכיוצא, בדברים פעוטים כיוצא באלו יכול האדם ברגע לחולל מהפך משנאה לאהבה, ובין רגע ממש להוריד מטענים של דמיונות פורחים באויר שהתפתחו במשך הניתוק מיום ליום, ולמחותם כענן המתנדף ברוח ונעלם.

הנסיון מוכיח זאת, שבאמירת שלום בסבר פנים יפות בחיוך, או במחמאה קטנה, או ישוב הדברים הסתומים על מתכונתם בהתנצלות קטנה וכיוצא מיד הלב מתקרר ונשקט, ונהפך לאוהב.

כי כל השנאה בדרך כלל הינה תוצאה של דמיונות, ופיתוח ענינים שלא היו ולא נבראו ולא עלו בדעת השני כלל וכלל, ורק בפתיחת הדברים, חיוך וכיוצא מתפוצצים להם כל ה"בלונים" מלאי אויר הדמיונות.

{שאלה י}

הֵיאַךְ נִתָּן לְהַגְבִּיר אֶת הָאַהֲבָה בֵּין שְׁכֵנִים וּקְרוֹבִים וּלְהַרְבּוֹתָהּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת?

תשובה

א. מאור פנים. פשוט להאיר פנים לשכן לחבר, וכמו כן לפרגן בלי לקמץ, לפרגן ביד רחבה ולא לקמץ במילים, לחטט ולחפש דברים חיוביים בשני ובאשר לו, בבניו, בביתו וברכושו וכיוצא, ולפרגן עליהם ומידי פעם אף לשלוח מתנה קטנה פשוטה וזולה, אלו דברים שהשקעתם מעטה ופרין רב, ואלו דברים שאין להם שיעור להלהיב את האהבה שבין אדם לחבירו, ומביאים לאהבה אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה, וזה בנקל וללא מחיר.

ואף שהדבר בתחילתו חיצוני בלבד, אולם אחר המעשים יגררו הלבבות (חינוך) כידוע, שהלב נשפע הרבה ממעשים חיצוניים ולבסוף האהבה תהא כמו כן בפנימיות אחר שזו תכלית כוונת האדם בפרגונו בחיצוניות להשריש את האהבה בלב, ועל כך יסייעוהו מן השמים.

ב. עוד עצה לחזק את האהבה בלב, והיא להתפלל על הזולת, ובפרט על מי שלבך מקנא בו, העתיר עליו בתפילה לה', ובכך תוסר הקנאה והשנאה, כי אמור תאמר בלבבך היאך אשנאנו לזה ואני מתפלל עליו יום יום.

ואין בתפילה זו "אחד בפה ואחד בלב", אחר שנוקט האדם בזה כעצה להסיר השנאה מלבו, הרי בוודאי שיערב לה' נוהג זה וירצהו ה' בזה למאד.

{שאלה יא}

הֵיאַךְ לְהִתְמוֹדֵד בַּהֲסָרַת הַשִּׂנְאָה מֵאָדָם הַמִּתְיַהֵר וּמִשְׁתַּחֵץ, מַעֲלִיב וּמְבַזֶּה, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הוּא הַ"בּוֹס" הַמַּפְלֶה אֶת יַחֲסוֹ בְּ"אֵיפָה וְאֵיפָה" לְפוֹעֲלָיו לְדוּנָם לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד.

תשובה

א. ראשית יש לקחת זאת כיסורים ולכפרת עוונות, שאין לך דבר המועיל לכפר עוונותיו של אדם כמו הבזיונות והנחיתות המשפלת את גאוותו של האדם.

וכידוע דברי הרב "קול בוכים" בשם האר"י הק', שמכל התיקונים שישנם לעוונות – התיקון המועיל ביותר הוא "הבזיונות", וכתב מהרח"ו ב"שערי קדושה", שאם היה אדם יודע מעלת הבזיונות היה מבקשם ברחוב בכסף מלא, ואם כן יש לראות בעין טובה את ענין זה של ההשפלות והבזיונות שאין כמוהם ממרק ומטהר את נפש האדם.

ב. עוד מחשבה נוספת שתעזור לאדם לבלתי היותו מתיחס לכבודו הנרמס, בהיותו מתבונן וכי כך חרד אני על כבוד שמים הנרמס ונכפש מידי יום מאויבי התורה ולומדיה, ממחללי התורה השבת והמצוות, וא"כ, היאך רגוע ושקט אני מרמיסת כבוד שמים ואילו את כבודי הנני תובע בחרון אף ובזעם, הלא דיו לעבד להיות כרבו! ובכך קצת ישקיט את סערת רוחו.

ג. עד שתכעס על הבוס שלך שהנו מושחת במדותיו יש לך לרחם עליו אחר שאין מסכן כמוהו, שנאוי על הבריות, שנאוי על המקום, שנאוי על בני ביתו, ושנאוי אף על עצמו, החייו חיים?! אם כן תשמח ותודה לה' על כך שהנך רחוק ממנו וממידותיו, ואף מן הראוי שתתפלל עליו, ובכך גם תוסר השנאה כמבואר לעיל בתשובה הקודמת אות ב.

{שאלה יב}

כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס לַעֲווֹן הַשִּׂנְאָה כְּלַפֵּי הָרְשָׁעִים?

תשובה

דעת החזון איש (יו"ד סי' ב' ס"ק כח) שבזמן הזה שאין מי שיודע להוכיח כראוי, אזי גם אדם שעובר עבירות בפרהסיא מצוה לאוהבו ואסור לשנאתו. כך שבעצם אין לנו לשנאת את עוברי עבירה, ובפרט שרוב רובם עוברים המה לתיאבון מחוסר ידיעה והכרה ברורה.

אולם לאותם האפיקורסים והמינים שונאי תורה ולומדיה החורשים מחשבות אוון יום ולילה לא ישבותו היאך לעקור את התורה, אלו מצוה לשנאתם, וכנא' "משנאיך ה' – אשנא", משנאיך היינו אלו המשניאים את ה' על עם ישראל בהסתה והדחה ובהוצאת שם רע על שומרי המצוות.

{שאלה יג}

מַהוּ גֶּדֶר קִנְאַת סוֹפְרִים הַחִיּוּבִית, וּמַה בֵּינָהּ לַקִּנְאָה הַשְּׁלִילִית?

תשובה

קנאת סופרים החיובית, היינו: "גם אני רוצה להיות כמוהו"!

קנאה השלילית, הלואי שהוא – שעולה עלי – יהיה כמוני!

דהיינו, הקנאה החיובית היא כאשר הנך רואה בעין טובה את הצלחת חברך, ואין עינך צרה במעלותיו, אלא שהנך שואף להיות כמוהו במעלות המדות התורה והיראה.

ואילו קנאה שלילית היינו, שאינך יכול לסבול את מעלותיו של השני, וחפצך שיהיה גם הוא חרב ונופל ממעלותיו כדי שלא יהא הוא עליון עליך.

{שאלה יד}

מַה סִּימָן לָאָדָם בְּאִם הוּא עוֹבֵד ה' בֶּאֱמֶת אוֹ לָאו?

תשובה

הסימן המובהק לכך הוא היאך מתיחס הוא בראותו את חבירו עולה במעלות התורה והיראה ותיקון המידות ועושה בכך נחת רוח ליוצרו, אם רואה הוא זאת בעין טובה, זהו סימן מובהק שהנו חפץ בנחת רוח לה, ואין לו נ"מ ממי זה בא, ממנו או מחבירו, אולם אם עינו רעה, זהו סימן שעדיין נצרך הוא לתקן ולשפר את מידותיו.

ועוד כאמור לעיל סימן לאדם אם הוא אוהב ה' אם לאו, לפי שהאוהב את חבירו באמת כמו כן אוהב הוא את בנו של חבירו, כידוע, ואם כן האוהב ה' באמת אוהב הוא כמו כן את בניו של המקום, ואם לקוי הוא באהבת בניו של מקום סימן הוא שלקוי הוא באהבת המקום עצמו.

{שאלה טו}

הֵיאַךְ יֹאמַר: "הֲרֵינִי אוֹהֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמְאֹדִי", וְיוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ כֵּן?

תשובה

אפשר לומר שהוא על דרך מה שכתב הרמב"ם (בהלכות גירושין פ"ב ה"כ), כופין אותו ליתן גט עד שיאמר רוצה אני, ולא חשיב כמגרש בעל כרחו, לפי שהאדם מצדו רוצה לקיים מצוות התורה אלא שיצרו הרע מעכבו ולכך כופין אותו – היינו את הרע שבו שמסרב, ואז מתגלה הטוב שבאמת רוצה לגרש כמצות התורה.

כן הוא בזה, האדם מצדו חפץ באהבת חברו, חפץ לאהוב את חברו כנפשו, אלא שיצרו הרע הוא שמעלה מחשבות קנאה ושנאה בלבו, ובא הוא ואומר: מבטל אני מחשבות יצרי המסיתני לשנאת ולקנאת, ומוסר אני מודעה לבטל מחשבות אלו שיהיו בטלים ומבוטלים, ואין רצוני בהם כלל, אלא אך ורק במה שציויתני תורה לאהוב כל יהודי מישראל, ובזה מועיל שיוכל לומר: "הריני אוהב" וכו'.

וענין זה של מסירת מודעה וביטול הפניות והמחשבות הרעות, בעצם הנהו הרמוז ברמב"ם זה, שהאדם מצדו חפץ לקיים התורה ללא פניות ומחשבות רעות אלא שיצרו הרע מעכבו, ולכך מוסר הוא מודעה לבטל מחשבות אלו שאינו חפץ בהם כלל, והוא נלמד מקל וחומר ממה שכתב הרמב"ם שכופין אותו בית-דין, ששם הבית-דין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ועם כל זה מועיל, לפי שבפנימיות חפץ הוא בטוב, על אחת כמה וכמה כשהוא כופה עצמו ומבטל מרצונו כל הפניות שעולין לו במוחו בעל כרחו, שבוודאי יועיל.

{שאלה טז}

בְּוִכּוּחַ אוֹ מְרִיבָה מִי נִקְרָא מְנַצֵּחַ?

תשובה

המנצח הוא דוקא זה שיצא "מנוצח", שכן אמרו חז"ל: "והאלקים יבקש את הנרדף" ולא רק כשרשע רודף צדיק יבא הקב"ה לצד הנרדף שהוא הצדיק, אלא גם כשצדיק רודף רשע יבא הקב"ה לצד הרשע להיותו נרדף.

קרתה מריבה, הלבנת פנים וכיוצא, אם יצאת אתה הנרדף, הכעוס והנפגע דע שנצחת! ואילו כשהוצאת את חברך שהוא הכועס הנרדף והנפגע דע לך שהוא ניצח.

לכך אל תצטער אם כתוצאה מויכוח או מריבה נוצחת, ויד חברך היתה על העליונה ויצאת אתה פגוע וכועס, עדיף לך שיהא כך מאשר להיפך, ומעתה תשתדל להסיר הכעס והפגיעה מלבך ותנקה את לבך מנקמה וכעס, ובכך רצוי אתה לפני ה'.

{שאלה יז}

עַד הֵיכָן הֵם הַשְׁלָכוֹת הַפְּגִיעָה?

תשובה

השלכות הפגיעה הינן למרחוק מאד. ישנן מעשיות אמיתיות מפי בעלי המעשה הודפסו בספרים המפורסמים: "נפלאותיו לבני אדם", היאך שבשביל פגיעה בכבוד הזולת נמנעה ישועה של פרי בטן, או של זיווג, או פרנסה, ואף למשך שנים עד שתוקן הדבר על ידי פיוס כראוי באמת, ורק אז נושעו לאחר שנים רבות של סבל איום.

פגיעה בזולת זהו דבר מסוכן למאד, שיכול אף לסכן את חיי האדם, ובודאי יש בכוחו למנוע ממנו ישועה, פרנסה, זיווג, בריאות וכיוצא ללא רחמים, הרבה שנות סבל יתכן ויעברו על האדם עד שיתעורר להבין מה עולל בפגעו בחבירו, ברבו, בשידוך שהתבטל, בחמיו, כלה בחמותה וכיוצא.

{שאלה יח}

אָדָם שֶׁפָּגַע אוֹ הִפְסִיד אֶת חֲבֵרוֹ בְּשׁוֹגֵג, וַחֲבֵרוֹ בְּכַעַס, הַאִם טוֹב לוֹמַר לוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, מַדּוּעַ הִנְּךָ כּוֹעֵס הֲרֵי הַכֹּל מִן הַשָּׁמַיִם, שְׁתֹק וְקַבֵּל שָׂכָר?!

תשובה

אף שהתוכחה אמת אין להוכיח כזאת לאדם בשעת כעסו, אלא יש לפוגע לפייסו בבקשת סליחה ומחילה, כי זה הנפגע יודע שהפוגע "מנצל" את האמונה לטובתו להשתיק ולחפות על מעשהו, ובכך מקומם הוא את זה שפגע בו.

{שאלה יט}

מַה הַגֶּדֶר בַּכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכַבֵּד בְּנֵי הָאָדָם, הַלֹּא יֵשׁ מָקוֹם שֶׁבְּכָבוֹד זֶה יִתְגָּאֶה הַמִּתְכַּבֵּד וְנִמְצֵאתִי מַכְשִׁילוֹ, וְכֵן מָה הַגֶּדֶר בַּכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְהַגִּישׁ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים לְהַאֲכִיל אֶת הָאוֹרֵחַ אוֹ הֶעָנִי, הֲלֹא פִּטּוּם שֶׁל מַאֲכָלִים וּמַעֲדַנִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נֶזֶק לְהַגְבִּיר הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית?

תשובה

הנראה שהגדר בזה הוא לפי האדם המתכבד או הנהנה, אם זה האורח או המתכבד מצטער מהכבוד או מההנאות היתרות להיותו אדם ענו או פרוש בוודאי שיש למנוע ממנו כבוד שיביאנו לידי גאוה ופטום שיביאנו להתגשמות, אולם אם אדם זה אינו זהיר בכך, יש לתת לו כפי רצונו וכבודו ומעמדו וכמובא בגמרא – סוס לרכב עליו למי שרגיל בכך, וכן גבי ההוא שדרש מרבא תרנגולת פטומה ויין ישן, וכן בכתובות ס"ג גבי מר עוקבא שנתן לאותו עני כפול כסף כשנודע לו שהנו מורגל בתפנוקים.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל

מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5