——–
כל ברכה שאדם שומע, טוב שיאמר אחר הזכרת שם ה' "ברוך הוא וברוך שמו". ולכן על השליח ציבור להמתין מעט בסוף כל ברכה שאומר בתפילת החזרה, כדי שיספיקו השומעים לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ואחר כך יחתום הברכה ויענו 'אמן'. כן כתב הטור (סימן קכד): ושמעתי מאבא מורי הרא"ש ז"ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום 'ברוך הוא וברוך שמו', כמו שאמר משה רבנו "כי שם ה' אקרא – הבו גודל לאלהינו". והרי אפילו כשמזכירים צדיק בשר ודם צריך לברכו, שנאמר "זכר צדיק לברכה". (ו קנח)
בברכה שיוצאים בה ידי חובה, כקידוש, הבדלה, מגילה, וכיוצא, לא יענה 'ברוך הוא וברוך שמו', שהרי השומע שיוצא ידי חובה נחשב כמברך בעצמו, והרי זה כאומר: "ברוך אתה ה', ברוך הוא וברוך שמו, אלוקינו מלך העולם…", שזה הפסק. גם כי פעמים בעוד שהוא באמירתו, המברך המשיך את הברכה 'אלוקינו מלך העולם', ונמצא שלא יצא ידי חובה.
מה גם שכל המקור לעניית ברוך הוא וברוך שמו, הוא מנהג שנהג הרא"ש לעצמו ולא הורה כן לאחרים. וכמו שכתב האור החיים הקדוש, שהרא"ש לא הורה כן בהוראותיו, מפני שאין לזה עיקר בגמרא. וכולם מודים שאין בזה חיוב מן הדין כלל, ואם אפשר לצאת ידי חובת כל הדעות ולא לענות, בודאי שכך עדיף, מאשר להתעקש ולקיים מנהג המפוקפק לדעת רבים מהפוסקים. (ו קנח) ובאמת שרבו הפוסקים הסוברים שלא לענות "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, {ומהם: פני יצחק אבולעפייא, מהר"ש אבוהב, דגול מרבבה, מגן אברהם, חידושי הרז"ה, הגאון רבי דוד פארדו, מהר"י עייאש, הגר"א, מחנה חיים, תורת חיים סופר, מגיד תעלומה, החוזה מלובלין, טהרת המים, בן פורת יוסף, כף החיים, שמח נפש, אפרקסתא דעניא ועוד.} וכל שכן לפי מה שכתב הגאון רבנו זלמן שאפשר שאם ענה, לא יצא ידי חובתו, כי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, וצריך להזהיר לרבים הנכשלים בזה. גם הערוך השלחן כתב, שאסור לענות שהרי זה הפסק, וההמון אינם יודעים זאת, ואינם יוצאים ידי חובה. וכן דעת הגאון רבי משה פיינשטיין. ומה שיש טענו שאותם שנהגו לענות יש להניחם במנהגם, כבר כתב השדי חמד, שנהגו כן משום שלא כולם יודעי ספר, ולא ידעו שיש לחלק בין ברכה שיוצאים בה לברכות החזרה וכיוצא. וכן כתב בדברי יעקב, שבטעות נהגו כן ויש לבטל מנהגם. ואף הגאון החסיד רבי אלעזר בן טובו שהיה ראב"ד לעדת המערבים בירושלים קרא תגר על הנוהגים לענות. ובספר משא חיים כתב, שמנהג שהוא נגד רוב הפוסקים, אין להחזיקו ולכותבו בספר, אפילו אם אין יכולת לבטלו. וכתב הריב"ש בשם הר"ן, שבענייני התורה והמצוה, אין לנו להניח הדרך שדרכו בה רבותינו הפוסקים, ונכניס עצמנו במשעול הכרמים, שלא מדוחק כלל. ובכלל, לא ראינו שום טענה וסיבה בדברי המחזיקים בכח במנהג לענות, וכל טענתם מפני שכך נהגו ולא יותר. {ועיין בספר מגן אבות (ק, שצט). (יביע אומר ח סימן כב אות ח)}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5