——–
א. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח.י)
יש לדקדק, מהו שכפל הפסוק "ויצא" "וילך"? דיש לבאר כוונת הפסוק!
ב. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כח.יא)
פירש רש"י – עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות.
ויש להבין, איזו שמירה היא להניח אבנים סביב לראשו, הרי "חיות רעות" יכולות לסתור את האבנים?
ג. עוד יל"ע, דאם חשש יעקב אבינו מפני חיות רעות, מדוע חשש דווקא על ראשו ואילו על שאר גופו לא חשש?
ד. וישכב במקום ההוא (כח.יא)
פירש רש"י – באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה.
ויש להבין, הרי אין איסור ללמוד תורה ואח"כ לישון על מיטה נוחה [וכפי שמצינו שנהגו הקדמונים אשר ישנו בשכיבה על מיטה על אף גאונותם בתורה].
א"כ צ"ב, מדוע עינה יעקב (כביכול) את עצמו, לישון כל הי"ד שנים שלא בשכיבה, הרי שינה בשכיבה איננה איסור, וכן איננה מעכבת בלימוד התורה?
ה. וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה (כח.יח)
איתא ברש"י (לעיל פס' י"א) – התחילו מריבות זו את זו, זאת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח. מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
ויש להבין, אם כבר נעשה נס ליעקב שהאבנים נהפכו לאבן אחת, מדוע לא נעשה נס שיהפכו האבנים לכרית אחת ובכך היה נח יותר ליעקב?
ו. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (כח.כ)
יש לשאול, מה החידוש ש"לחם-לאכול" "ובגד-ללבוש", הרי דבר פשוט הוא כי את הלחם אוכלים ואת הבגד לובשים?
ז. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וכו'. והיה ה' לי לאלקים והאבן וכו' (כח.כ-כב)
מבואר, כי הקדים יעקב אבינו בקשת הגשמיות – "ונתן לי לחם לאכול", לבקשת הרוחניות – "והיה ה' לי לאלקים".
ולכאורה צ"ב, דהול"ל הפוך, ולהקדים בקשת הרוחניות קודם בקשת הגשמיות?
ח. וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך (כט.יא)
יש להבין בכל עניין הנשיקה אשר נישק יעקב את רחל, כיצד הכניס עצמו בסרח איסור זה, הרי רחל עדיין לא נישאה לו?
ט. וישא את קולו ויבך (כט.יא)
פירש רש"י – "ויבך"- לפי שבא בידיים ריקניות, אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום, לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו, אמר לו: מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב: טול מה שבידי והעני חשוב כמת.
ויש להבין, מדוע לא גילה יעקב את כוחו כנגד אליפז, כפי שגילה בגלילת האבן? מדוע ויתר על כל רכושו ללא שום התנגדות?
י. ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (כט.כ)
הנה התורה מעידה על יעקב כי ימי ההמתנה לסיום שבע שנות העבודה ברחל – היו בעיניו "כימים אחדים".
ולכאורה צ"ב, דלהיפך – כיון שאהב הוא את רחל וחיכה כ"כ לנושאה, בטבע האדם שיעברו עליו ימים אלו לאט יותר מתמיד? ויהיו ימים קשים וארוכים מרוב צפייה לדבר?
יא. לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (לא.א)
איתא בבראשית רבה (עג.ח) אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר (נחום ב): בוזו כסף בוזו זהב… כבוד מכל כלי חמדה.
ויש לשאול – הרי מדרש זה נוגד את האמור בפרקי אבות (י.ג): אין כבוד אלא תורה, שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו"?
יב. ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי (לא.לו)
מצינו, כי עניין צערו של לבן את יעקב, היה חלק מהייסורים והצער אשר סבל יעקב מלבד מה שסבל בדינה עשו ויוסף.
ויל"ע, מדוע סבל יעקב את כל הסבל הזה, הרי עבד הוא את ה' נאמנה?
יג. הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדר שנתי מעיני (לא.יח)
צריך להבין, מדוע הטריח יעקב את עצמו כ"כ לצורך שמירת צאנו של לבן, הרי אינו מחויב בכך. דחיובו רק בשמירה רגילה ואף מועילה שמירה פחותה בלבד (כדאיתא בב"ק). א"כ מדוע ציער והטריח עצמו כ"כ למען לבן, בשביל דקדוק הלכתי אשר איננו מחויב בו כלל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל בספרו עלי שור (ח"ב שער ראשון פרק שמיני) בעניין בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. וז"ל – מעתה עיקר עבודתנו היא עבודת היצר, ועל זה נאמר בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל' ע"ב). נמצאת כל התורה כולה, עד סוף כל המדרגות העליונות שבה, היא אך ורק תבלין ליצר, והעמל בה כל צרכו זוכה להמתיק את יצרו ולהפכו לטוב.
סוגיא ערוכה היא שם בקידושין, ת"ר ושמתם – סם תם. נמשלה תורה לסם תם, משל לאב שהכה את בנו מכה רבה והניח לו רטייה על מכתו, ואמר לבנו: בני, כל זמן שרטייה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי – הרי כל התורה היא רטיה – תחבושת על גבי מכת היצר הרע שהוכינו בה. זאת ולא יותר? הזאת היא התורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה? אכן – בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי התורה איננה נלחמת נגד התאוות ומכלה אותם, אלא את אותו בשר – תאווה, ממתיקה ומתבלת להיות כדבר רוחני נעלה. כך לומד התורה, איננו מרגיש ברצון לתאוות מכח היותו עוסק בלימוד התורה הקדושה אשר הינה בבחינת "תבלין" לתאוות.
זהו יסודו של יעקב, יסוד התפארת-התורה, בהיותו בבחינת "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – יש לבאר כוונת הפסוק ע"פ מה שאמרו חז"ל: "אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה", כי העוסק בתורה "בן חורין" הוא מן התאוות הגשמיות, תוך ביטולו רצונותיו ותאוותיו מעיקרן, אין הוא כבול בידי יצרו הרע. כי ע"י התורה, התאוות בטלות לגמרי מעיקרן.
וזהו שאמרה התורה: "ויצא יעקב מבאר שבע"- לאחר שיצא מבית שם ועבר (ר"ת שבע), ויצא מבאר התורה. נהיה אז בבחינת "וילך חרנה"- נעשה הוא בן חורין מתאוותיו, אשר נתבטלו בעיניו מכח תבלין התורה אשר המתיקן.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – עשיית האבנים כמין מרזב סביב לראשו, לא היתה לצורך הגנה מפני "חיות רעות" גשמיות, שהרי יכולות הן בקלות לסתור את אותן אבנים. אלא כל עניינן היה רמז וסימן לדורות כי ההצלה מ"חיות רעות" רוחניות – תאוות העוה"ז, איננה במלחמה גופנית חוצצת נגד התאוות, אלא הכל מתחיל "בראש"- בכח לימוד ועסק התורה, בלימוד שכלו להבין מלכתחילה כי התאוות אינן כלל תאוות, אז ממילא, "החיות הרעות" כלל לא יהיו קיימות, ולא יצטרך להילחם עימן בגופו בצער הגוף וכו'.
לזה, שם יעקב את האבנים דווקא מסביב ראשו ולא סביב גופו. לרמז, כי הכל תלוי בהבנת השכל ע"י לימוד התורה הקדושה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – לגבי יעקב אשר עבודת ה' שלו הינה ביטול התאוות מעיקרן וביטול הרצון וההרגשה לתאווה בכח התורה.
ממילא, מבחינת יעקב "שינה" איננה כלל תאווה או תענוג, ובעיניו לא היה הבדל בין שינה על מיטה נוחה לבין שינה בישיבה על הגמרא. לגבי יעקב בטלה התאווה מעיקרה מכח לימוד התורה המתבלת את התאווה מעיקרה. לכן יכל יעקב כל הי"ד שנים אשר שימש בבית עבר לא לשכב בלילה, "שהיה עוסק בתורה".
[ואפשר שלכן מובן, כיצד אמר יעקב כי אם היה יודע את ערך המקום לא היה יושן, כי באמת לא היה יושן כל הלילה, על אף עייפות הדרך. כי יכל יעקב לבטל את תאוותו לישון, כי לגביו כלל איננה תאווה, ורצון השינה בטל מעיקרו].
כ"כ, לא היה שום הבדל בעיני יעקב, בין שינה על אבן אחת או על כרית רכה ונוחה, כי העיקר לישון ולהחליף כוחות ליום המחרת. לכן פשוט לא היה צורך להפוך האבנים לכרית. זהו כוחו של יעקב המגיע ע"י לימוד התורה.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – מאמר יעקב: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" היינו, על פי שיטתו ודרך עבודת ה' שלו, כי בעיניו בלחם אין תענוג כלל, כל כולו משמש "לאכילה" לצורך חיזוק הגוף כדרך טבע גוף האדם, וכן "בגד" כל כולו משמש "ללבישה" ולא לתענוג או להתפארות וכבוד.
יעקב לשיטתו אשר בכח התורה – ביטל לגמרי כל תאווה גשמית מעיקרה, עד שלא ראה את הלחם והמלבוש כתאווה, אלא רק כתשמיש לתורה גרידא.
כעת אפשר להבין, מדוע הקדים יעקב עניין ה"נתן לי לחם ובגד" לעניין "והיה ה' לי לאלקים"- כי מבחינת יעקב אין בזה הקדמה של גשמיות לרוחניות, שהרי בעיני יעקב אין כאן כלל מושג של גשמיות, שהרי כל תאוות העוה"ז בטלות בעיניו וכלא קיימות, והכל הינו בקשה רוחנית קדושה נטולה מכל תאווה גשמית, כי בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין הממתקת את גוף התאווה.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – רק יעקב יכל לנשק את רחל ולהכניס את עצמו לסרח איסור, היות ויעקב לשיטתו בעבודת ה' שלו בביטול תאוותיו מעיקרן בכח התורה. לכן יכל יעקב לנשק את רחל והכל יהיה לצורך רצון ה' ומעשה עליון רוחני גרידא, ללא שום רגש תאווה כלשהו, כי בכח התורה ביטל תאווה זו בעיניו וכאילו איננה כלל תאווה.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – לא נילחם יעקב באליפז על אף היותו גיבור חיל. היות והתאווה לממון ועושר היתה מבוטלת לגביו, ובעיניו נתינת כל כספו ועושרו הינה כנתינת נייר הטישיו אשר ברשותו, כי לא היתה לו כלל תאווה לממון ועושר.
לכן כשהדבר היה תלוי בין מלחמה עם אליפז לבין נתינתו לו את כל עושרו, מיד נתן לו את עושרו. יעקב לשיטתו בביטול רגש תאוותיו מכח עסק לימוד התורה.
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – יעקב אשר כל רצונו ועסקו היה רצון ה' ללא שום רצון ובקשה לתאווה עצמית, נהג לשיטתו בנשיאתו את רחל, כאשר לא נשאה למען מילוי תאוותיו הגשמיות, שהרי יעקב ביטל את תאוותיו מעיקרן. אלא הכל היה לצורך רוחניות. כי ברוחניות ההפך מגשמיות – ככל שמתקרבים לאותו דבר ישנו יותר סיפוק, והדבר נדמה "כימים אחדים" ולא כימים קשים בצער הגוף הגשמי.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – באמת, אין כלל סתירה בין מאמרי חז"ל, כי אפשר ש"אין כבוד אלא כסף וזהב" ואף ש"אין כבוד אלא תורה", כי בכח התורה לתבל את התאווה הגשמית, לבטלה מרגש התאווה כלפיה וע"י כך להופכה לטוב.
לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – דווקא יעקב קיבל כ"כ הרבה ייסורים וניסיונות. היות ורק יעקב בדרך העבודת ה' שלו, יכל לסבול ניסיונות אלו. היות ויעקב המבוטל מכל רגש תאווה, יכל היה לסבול ניסיונות קשים ולא להרגיש בצערו כ"כ. שהרי אין לו את צער חסרון התענוגות, כי בעיני יעקב אין מושג כזה תאוות ותענוג. לכן רק הוא יכל לסבול ולקבל את כל הניסיונות אשר עבר.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – הטריח יעקב את עצמו וציער עצמו כ"כ למען דקדוק הלכתי בשמירת צאן לבן, היות ויעקב לשיטתו בביטול תאוותיו מכח עסק התורה, באי הרגשתו את ביטול תענוגותיו, כי הרי היה מבוטל מהן, מכח עסק התורה אשר ממתקת התאוות כתבלין.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5