——–
"צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה [בן סורר ומורה] עתיד לגמר נכסי אביו ואמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות, [ויותר מזה] והורג נפשות, [ועוד יותר מזה] וסופו לשכח את תלמודו, ואמרה תורה, מוטב שימות כאי ואל ימות חיב". (ירושלמי, סנהדרין פ"ח ה"ז)
בספר "לקח טוב" מובא באורם של דברים: אומר הגאון ר' אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א עמ' 105), כי כל זמן שעדין הוא דבוק בתלמוד תורה יש תקוה שישוב, אבל אם אבד תלמודו אבד הכל.
ורבנו יונה ז"ל בפרושו לאבות (פ"ג מ"י) כותב: "שינה של שחרית וכו' מוציאין את האדם מן העולם. כי על מה נברא האדם? אך ורק לעסק בתורה, והיא ארך ימים ושנות חיים, ואם לוקח הוא דברים כאלה (לישון קצת אחר סעודת הבקר, או להשתעשע קצת עם ילדיו וכדומה) למה לו חיים? (מה תועלת בחייו?) וראוי לטרדו מן העולם (מן השמים ימיתוהו. ימות זכאי ואל ימות חיב), כי הבל הוא והבל ימיו (אין שום ממש, לא בו ולא בחייו), ואחר שחיה כמה שנים ונתעסק בעסקו ולא הועיל הואיל ובטל מן התורה, על מה יוסיפו לו ימים? משל למלך שנתן מאה כסף לעבדו והשליכם לים וחזר ובקש וכו', ראוי שלא לתן לו יותר" וכו'. וצריך עיון, אם כל כך חיוני הוא ענין תלמוד תורה, באמת איך אפשר שיחיו הבטלים מתלמודם?
האמת היא, שבני אדם אלה חיים בזכות השטן, המה כלי השטן אשר בעזרתם יסית את האחרים לבטלם מדברי תורה, באמרו: ראה פלוני בטל מתלמודו וחי. או להפך: ראה את המסכן הזה שמת מרעב רק משום שלא רצה למכר את עצמו לעבודה זרה.
בפרשת "כי תבא" נאמר: "והיה אם שמוע וגו', ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ". ופרש הריקנטי, דהינו בסוד "ירכיבהו על במתי ארץ". ומסיק (שם דף מ"ב ע"ג): "בזמן שאין עושין רצונו של מקום, אין ההשפעה מצויה בשכינה אלא בכחוח הטמאה… כשמדת הדין מתגברת על מדת החסד… הוא סבת החטאים ".
לפיכך "אם שמוע וגו', ונתנך עליון", וכן "ירכיבהו על במתי ארץ", שהוא קדוש השם המובן לכל, כי ההשפעה באה דרך הקדשה. מה שאין כן כאשר מתגברת מדת הדין, ההשפעה באה מהסטרא אחרא כדי לאפשר את המשך החטאים וההפקרות. מטרת ההשפעה של הסטרא אחרא כפולה: למען הבחירה, וכדי שמדת הדין תגבה את שלה לבסוף. ואמנם יתקדש שם שמים בסופו של דבר איך שלא יהיה, אלא ששאיפתנו צריכה להיות, שקדוש שם שמים יהיה על ידי עשותנו הטוב ונקבל שכרנו, ולא על ידי שנעשה רע ונקבל ענש.
*
נמצא, שחיי הרשע והנאותיו בעולם הזה הם בבחינת משמשים לעבודה זרה, בכך שהרשע הופך להיות מצג בחלון הראוה של הסטרא אחרא. על כן, מן הראוי להתפלל שלא להנות מהעולם הזה אם אין כלו בבחינת כלי לקדוש השם. וזהו מה שמנע רבנו הקדוש את עצמו מלהנות בעולם הזה, עד כי במותו הגביה את עשר אצבעותיו ואמר, שלא נהנה מהעולם הזה אפלו באצבע קטנה שלו (ראה כתובות קד.). וזהו מה שאמרו בתנא דבי אליהו, שיתפלל שלא תכנס אכילה ושתיה לתוך מעיו. כי כך היא האמת הגמורה שכל שאינו בבחינת כלי לקדוש השם, הרי הוא שיך לסטרא אחרא, וזהו חלול השם ממש!
זהו פשרה של בקשתנו בימים הנוראים: "וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים". שכן היה מקום לשאל מה פרוש "למענך", הרי לה' יתברך לא חסר מאומה?
ולאור דברינו מובן היטב: "למענך", הינו למען גלוי כבודך. איננו מענינים בחיים שינתנו לנו בבחינת צבאותיו של השטן, רוצים אנו בחיים שכל תכנם גלוי כבודו יתברך! וזהו "למענך אלקים חיים".
*
הגאון ר' אליהו דסלר מרחיב במקום אחר בספרו (מכתב מאליהו ח"א עמ' 18) בבאור ענין החיים המענקים לאדם מכחו של השטן, רחמנא לצלן, ואלו דבריו:
לעתים רואים אנו רשע אשר נתן לו טוב העולם הזה בשפע. עלינו לדעת, שגם אם לכאורה נראה שהוא זוכה לשפע זה מכחה של מדת הרחמים, האמת היא שאין זה נכון כלל מקור הטוב הנתן לו הוא רע וטמא, כפי שיתבאר להלן.
ה' יתברך ברא בעולמו יצר טוב ויצר רע, ונתן לשניהם אפשרות להשתדל להשפיע על לב בני האדם. היצר הטוב חפץ להשפיע שיבחר האדם באמת, ויצר הרע שיבחר בשקר. הם מתמודדים ביניהם על לבו של האדם, כדרכם של סוחרים המתחרים בשכנוע לב הקונים למען יקנו את מרכלתם. אחת הדרכים המקבלות לפרסום ולפתוי קונים היא, הצבת הסחורה בחלונות ראוה גדולים ומוארים, בכך נתנת ללקוחות אפשרות להתרשם מהסחורה.
גם היצרים משתמשים באמצעי זה שניהם מבקשים להציג בפני "לקוחותיהם" כמה ענש ואשר ישיגו אם ילכו בדרכם. היצר הטוב מראה לאדם את גדל אשרו של מי שהולך בדרך האמת והצדק, ומצביע על הגדולים והקדושים והחכמים ועל ארח חייהם, עד כמה גדול אשר נפשם בעולם הזה וקל וחמר בעולם הבא. היצר הרע נזקק עוד יותר ליפות ולקשט את סחורתו, שכן אין באמתחתו "סחורה" הנוסכת באדם אשר אמתי הן שקר בפיו, ואין סחורתו שוה מאומה, וכל אשר יפל ברשתו ינחל רעה, על כן הוא מכרח שיהיו לו כמה בני אדם לדגמא, כדי להציבם ב"חלון הראוה" שלו, ואז יוכל לפנות אל בני האדם ולומר להם: הלא תראו את פלוני, את עשרו ואשרו בעולם הזה אף על פי שחטא ! לכו, אפוא, בדרכו דרך החוטא, וזכו אף אתם בעשר וכבוד ובכל עניני העולם הזה !
אלמלי היתה ליצר הרע אפשרות להצביע על חוטאים שיש להם כל טוב, לא היה אף אחד נשמע לו. לפיכך, כדי שתהיה הבחירה לשני הצדדים, נתן הקדוש ברוך הוא ליצר הרע את הכח לקבץ לו חיל של עושי רצונו. לאלה נקצב מן השמים טוב העולם הזה, כדי להגביר את כחו, למען יוכל להכשיל בני אדם על ידיהם. האנשים הללו הם משרתי היצר הרע, והקדוש ברוך הוא נתן לשטן רשות לשלם למשרתיו בחיי העולם הזה, כי רק על ידי משכרתם זו יוכל, כאמור, לפתות אחרים.
אכן, אוי לאנשים ההם ואוי לנפשם, כי גיסו לשרת בחיל השטן, ובכל מציאותם וישותם דבוקים הם בטמאה. בבא העת, כאשר יתבטל יצר הרע מן העולם וכל הרשעה כלה כעשן תכלה, או. אז גם מציאות רשע זה תתבטל לחלוטין, כמו שאמר דוד המלך ע"ה על הרשע, שלא די שיסבל לעתיד לבא, אלא הוא יבטל לגמרי "והתבוננת על מקומו ואיננו" (תהלים לז), פרוש: מקום מציאותו. כי מקום מציאותו היה עסקו לסיע ליצר הרע, וכשיתבטל היצר, הרי כל עקר מקום מציאותו בטל ומבטל לחלוט ין.
מדרגה זו מצויה הרבה בין בני האדם, והמבין יבחין תמיד ויבין. בזה יתבאר מאמרם ז"ל: "לא אברי עלמא אלא אי לצדיקים גמורים, אי לרשעים גמורים" (ברכות סא.). ללא דברינו דלעיל אין למאמר ה הבנה. ובאמת אין כונתו לומר, שתכלית בריאת העולם היתה גם בשביל הרשעים הגמורים, אלא על העולם הזה הוא מדבר. ומלמדנו, שאת העולם הזה אפשר להשיג בשתי דרכים: או בדרך הקדושה, והיא דרכם של הצדיקים הגמורים, או בדרך הטמאה, והיא דרך הרשעים הגמורים.
ולאור דברינו אלה, מקבלת בקשת "זכרנו לחיים" וכו' משנה תקף, והמשכיל יבין עד כמה עלינו להתחנן ולבקש "למענך אלקים חיים".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5