——–
א. ושבתה הארץ שבת לה' (כה.ב)
איתא במסכת קידושין (כ.) ר' יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר מטלטליו, שנאמר: "בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחוזתו" וסמיך ליה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך"- דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש, לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וכו'" (ועי' ברש"י לעיל (כו.א) שהביא הדברים).
ויש לתמוה, כיצד אותו סוחר בפירות שביעית איננו לומד לקח מכל הצרות אשר סבל, ומתעקש הוא שלא לשוב בתשובה מדרכו הרעה?
ב. את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכליך (כה.לז)
יש לדקדק, מדוע שינה קרא בין נשך למרבית, דבנשך נקט "כספך" ואילו במרבית נקט "אכליך"?
ג. עוד יש לדקדק, מדוע כפל קרא ללמדנו גם את עניין "נשך" וגם את עניין "מרבית". הרי עניינם אחד הוא – איסור ריבית?
ד. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וכו' (כה.נה)
מצינו, כי ישנו דין עבד נרצע בנמכר לישראל.
ויש להבין, כיצד מוכן אותו עבד נרצע לעבוד את אדונו שנים נוספות – ללא תמורה ראויה עד היובל, ואף איננו משגיח על דברי הקב"ה: "כי לי בני ישראל עבדים". וכי לא הספיק לו הסבל והעבדות אשר סבל עד עתה, שמבקש הוא להמשיך בשפלותו?
ה. לא תעשו לכם אלילים וכו' (כו.א)
פירש רש"י – כנגד זה הנמכר לנכרי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו. הואיל ורבי עובד עבודת אלילים אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו. לכך נאמרו מקראות הללו וכו'.
וצ"ע, מדוע צריך קרא מיוחד ללמד את אותו עבד שלא יהיה מגלה עריות או עובד ע"ז וכו' כרבו. הרי פשוט שאין להתיר לו גילוי עריות, ע"ז וכו', רק מפני שהינו עבד לאדון מגלה עריות ועובד ע"ז. לשם מה צריך פסוקים מיוחדים ללמדו זאת?
ו. ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה כי אני ה' אלקיכם (כו.א)
יש לדקדק, מדוע ייתר קרא תיבות "אני ה' אלקיכם", דמיותרות הן?
ז. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' (כו.ב)
יל"ע, מדוע כפל קרא לפרש הכא את עניין שמירת השבת?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו [פר' לך לך] בעניין בעלי התאווה. וז"ל – כי האדם אשר התרגל לחיות עפ"י מידותיו ותאוותיו ולא שם על ליבו לפעול נגד הרצון והחשק אשר בו ולכבוש תחת ידו משברי היצר. הרי אם עלה על ליבו איזו תאווה הוא רץ אחריה כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה וגלי ים הדמיון בעונג אשר ימצא הולכים וסוערים עליו מכל צד, והוא אף כי שכלו יגיד לו שסופו רע ומר, לבו בריא לו כאולם, לא יזוז ממקום תאותו כמלוא נימא, אף לא יחוש לפנות אל טענת שכלו, והולך שובב בדרך לב רצונו ושוקע ויורד עד לשאול מטה ואיננו!… וכו'
הרי שמקור כל רעתם לפני ה' היה תאותם לתענוגים והנאות יתירות בעוה"ז, וההרגל הרב שלא לעמוד מנגד, אלא כרעו ברך לפני "אל זר שבגופו של אדם"- הוי אומר זה יצר הרע! וא"כ מה היה יכול להועיל להם כל שכלם והכרתם את האמת, אם בקרב לבם השתולה התאוה על כל אגפיה.
[וכבר אמרו חז"ל – (שבת לא) על הפסוק "זה דרכם כסל למו" (תהילים מ"ט), וז"ל – יודעים רשעים שדרכם למיתה אלא שחלב להם כסלם שמא תאמר שכחה היא מהן ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה. ופרש"י "זה דרכם" לעיל מינה כתיב "קרבם בתימו לעולם" דהיינו קבורה. והדר כתיב "זה דרכם כסל למו" כלומר יודעים הם שזו דרכם. אבל "כסל למו" כליותיהם מחופים בחלבם מהשיב אל כליותיהם מחשבת סופם, ושמא תאמר מחמת הלב שכחו והרי הם שוגגין, ת"ל "ואחריהם" – את העתיד לבוא לנפשם אחרי אובדם – ירצו ויספרו תמיד, ואעפ"כ אינן חוזרין]. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד היכן בעל התאווה יכול להגיע, אף כי שכלו יגיד לו שסופו רע ומר, ועל אף סבלו הרב, לא יזוז ממקום תאוותו כמלוא נימא. אף לא יועיל לו כל שכלו והכרתו את האמת, היות ובקרב לבו שתולה התאווה על כל אגפיה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – אותו בעל תאווה אשר גילה את תאוותו לממון בסחורה בפירות שביעית, על אף איבוד מטלטליו, ממשיך הוא בתאוותו נגד השכל הישר ואיננו שב מדרכו הרעה.
עד ש"סוף מוכר אחוזתו, לא חזר בו סוף מוכר את ביתו, לא חזר בו סוף לוה בריבית וכו'"- עד לסופו המר בהיותו עבד נרצע. כי כך הוא בעל התאווה – ממשיך בתאוותיו נגד השכל הישר עד לסופו המר.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – רצה קרא ללמדנו, עד כמה שפל הוא בעל התאווה אשר ממשיך בתאוותיו, על אף שרואה כי סופו אך רע ומר.
בתחילה, תאוותו לממון גורמת לו ש"את כספך לא תתן לו בנשך"- בהיותו עובר על איסור ריבית בכספו המיותר אשר יכל לתיתו בהלוואה. אותו בעל תאווה מרמז לו ה' למען ישוב בדרכו הרעה, בהפסידו אותו את כספו.
כדרכו של בעל תאווה, ממשיך הוא לחמוד אחר ממון, ועל אף שכבר הפסיד את כספו ונשאר בידו רק "אכליך"- ממשיך בעל התאווה לרדוף אחר ממון, ועובר הוא על "ובמרבית אל תתן אכליך", כי כזה הוא בעל התאווה אשר הולך אחר סופו המר נגד השכל הישר, ואיננו זז ממקום תאוותו אף לא כמלוא נימא.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – אותו גנב אשר נמכר בגנבתו מפני שחמד והתאווה לממון חברו, ממשיך הוא בדרכו הרעה, ועל אף שנענש במכירתו לעבד מכח תאוותו, ממשיך הוא בדרכו הרעה, ורוצה הוא מכח תאוותיו להישאר עבד עד היובל שנים רבות – רק משום ש"אהבתי את אשתי וכו'"- את השפחה הגויה, כי איננו מסוגל להיפרד מתאוותיו, וממשיך הוא בדרכו הרעה והמרה להיות עבד לעבד, נגד רצון ה' יתברך.
ולפ"ז גם הקושיות ה', ו' וז' מתורצות – אותו בעל תאווה אשר הפסיד כל ממונו מכח תאוותו. איתא ברש"י: דמסוגל הוא להמשיך בדרכו המרה עד שאף בהיותו עבד לעכו"ם – בשפל המדרגה, מבקש הוא להמשיך בדרכו הרעה לילך לעבוד ע"ז, להיות מגלה עריות או מחלל שבת כרבו, מפני סיבת הבל של "הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו"- כזה הוא בעל התאווה אשר על אף שרואה כי סופו אך רע ומר ממשיך הוא בתאוותיו (לזה הוסיף הפסוק ציווי מיוחד להזהירו).
לזה, רמז קרא בייתור תיבות "כי אני ה' אלקיכם"- כי על אף שרואה בעל התאווה את רמזי ועונשי ה' בעיניו, ורואה כי כל ייסוריו הינם מ"אני ה' אלקיכם"- בכל זאת ממשיך בדרכו הרעה.
לזה, כפלה התורה בסמוך את עניין שמירת השבת. לרמז, כי מסוגל בעל התאווה להמשיך בדרכו הרעה אף עד לרמיסת אות השבת של עם ישראל רק משום תאוותיו, כי כזה הוא בעל התאווה אשר איננו מוכן לסור ממקום תאוותו אף לא כמלוא נימא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5