——–
א. אלה פקודי המשכן משכן העדות (לח.כא)
פירש רש"י – "המשכן משכן"- שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהם של ישראל.
ויל"ע אכתי, מדוע יתר הפסוק לכפול תיבת "משכן". ועוד שבכלל מרמז לבית המקדש שנבנה הרבה דורות אחרי?
ב. המשכן משכן העדות וכו' עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרן הכהן (לח.כא)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ג. ולא יזח החושן מעל האפוד (לט.כא)
איתא ביומא (עב.) – המזיח החושן מעל האפוד – לוקה.
ויש לידע, מה העניין שלא יזוח החושן מעל האפוד?
ד. ויברך אותם משה (לט.מג)
פירש רש"י – אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
ויל"ע, הלא כבר הבטיחם הקב"ה "ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם", א"כ מה מקום יש לברכם שוב, שתשרה שכינה במעשה ידיהם?
ה. ויקח ויתן את העדות (מ.כ)
יש לדקדק, מדוע כפל קרא באומרו: גם "ויקח" וגם "ויתן". [מאי שנא מהשולחן והמנורה דהתם כתב רק ויקח או רק ויתן]?
ו. ויקח ויתן את העדת אל הארן וישם את הבדים על הארן וכו' (מ.כ)
מצינו, כי הארון אשר היה עשוי עצי שיטים, היה צריך ש"מבית ומחוץ תצפנו זהב טהור".
ויש להבין, מה העניין בציפוי הארון בצורה זו, של "מבית ומחוץ תצפנו זהב וכו'"?
ז. כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (מ.לח)
יש להבין, מה העניין שהיה קיים הענן יומם, והאש לילה?
ח. בכל מסעיהם (מ.לח)
יש לדקדק, דתיבות "בכל מסעיהם" מיותרות הן?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר שלמה וולבה זצ"ל בספרו עלי שור (ח"א שער ראשון פי"א) במאמרו בחוץ. וז"ל – הרמב"ם מבאר שישנו חלק מיוחד של חלול השם, "שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עברה ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם, והוא אמרם היכי דמי חלול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ר"י אמר: כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין (יומא פו.א. רמב"ם בספר המצוות ל"ת סג).
ובפ"ה יסוה"ת י"א: ויש דברים אחרים שהן בכלל חלול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואעפ"י שאינם עברות הרי זה חילל את השם כגון… שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן. או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבל בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם ידקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת למקילין לו, ונושא ונותן באמונה. ולא ירבה בארוחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
ילד אשר חזותו מוכיח עליו כי בתלמוד תורה הוא לומד – כבר מסתכלים עליו בעין של בקורת, ומה גם צעיר בן ישיבה, שממש על כל צעד שהוא הולך חייב הוא לשקול, אם קדוש השם הוא גורם אם ח"ו חילול השם, במיוחד בתקופתנו הסוערת, אשר כל האנושות, ובפרט עם ישראל, נתונים במבוכה רוחנית של הריסת ערכים וחיפוש דרך, זוהי כל עבודתו של בן תורה, לחולל קדוש השם בכל אשר יפנה!. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי מחובתו של הבן תורה, להיות "בן תורה" לא רק בביהמ"ד, אלא אף מחוץ לגמ' מחוייב הוא להתנהג בדרך התורה – במידות ובדרך ארץ כלפי הזולת, בדקדוקו בכל ענייני הבין אדם לחבירו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – ייתר קרא בכופלו תיבת "משכן" פעמיים. ללמדנו, כי צריך האדם להיות בבחינת "משכן" טהור, לא רק ב"משכן העדות"- בתוך הבית מדרש, כאשר עוסק ב"עדות"- תורת ה'.
אלא מחובתו להיות "משכן" נוסף – גם מחוץ לביהמ"ד, אף כאשר איננו עוסק בתורת ה' – בהיותו עוסק בענייני בין אדם לחבירו [אשר ע"ז נחרב בית שני].
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – בא הפסוק לרמז לנו, כי "עבודת הלויים"- עבודת הבן תורה. איננה רק "ביד איתמר"- כשנמצא בבית המדרש ועוסק בתורה הקדושה, כאשר "איתמר"- שפירושו: "למדנו" בארמית.
אלא מוכרח הוא להיות גם "בן אהרון הכהן"- כבחינת "אהרון" אשר הינו סמל לאהבה ושלום בבין אדם לחבירו. כי מחובתו של הבן תורה, להיות טהור וישר גם מחוץ לגמרא, בהתנהגותו כלפי הזולת.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – י"ל על דרך המוסר, ע"פ דברי הגמ' בערכין (טז.), כי החושן מכפר על הדינים, והאפוד על חטא עבודה זרה. רצתה התורה לרמז לנו, כי לא רק בעבודת ה' – בבין אדם למקום, צריך להיות בן תורה – עובד ה', ולא רק בחטא עבודה זרה יש ליזהר.
אלא חייב "האפוד" להיות תמיד ביחד עם "החושן"- המכפר על "הדינים"- ענייני בין אדם לחבירו בכל ענייני המשפט וכו' – כי בן תורה חייב להיות בן תורה גם מחוץ לגמרא – בבין אדם לחבירו, וא"א להפריד בין הדברים, כחושן אשר לא יזח מעל האפוד.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – בירך משה את עושי המלאכה "שתשרה שכינה במעשה ידיכם". והיינו, כי לא רק במעשיהם הרוחניים "תשרה שכינה". אלא אף "במעשי ידיהם"- יהיו בני תורה צדיקים עובדי ה'. בהיותם בני תורה אמיתיים – נקיים וישרים אף בשאר "מעשי ידיהם"- מחוץ לגמרא.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי לא רק בתוך הבית מדרש יש לבן תורה להיות בן תורה ישר ועובד ה'. אלא אף כאשר צריך הוא להיות בבחינת "ויקח ויתן"- מחוץ לגמרא, בשעת מקחו וממכרו, כאשר צריך לטפל בענייני הגשמיות. אף אז יש לו להיות בבחינת "עדות"- בן תורה גם מחוץ לגמרא.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – יסוד ארון העדות בא ללמדנו, כי אותו "בן תורה"- "ארון העדות"- צריך להיות בבחינת "זהב טהור"- נקי וישר, לא רק "מבית"- בתוך הבית מדרש, בעסקו בתורת ה'. אלא גם "מבחוץ"- מחוץ לבית המדרש, צריך הוא להיות "זהב"- נקי וישר אף עוד יותר, לבל יגרום ח"ו חילול ה' – רק כך יהיה הוא "ארון קודש" מושלם.
ולפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – עניין הענן בא ללמדנו, כי צריך להיות בן תורה, לא רק כאשר מכוסה הוא בענן ה' על המשכן – בתוך הבית מדרש, מתחת "לענן".
אלא אף בענייני העוה"ז – מחוץ לבית המדרש: כאשר "ואש תהיה לילה"- כאשר נמצא מחוץ לבית המדרש ועוסק בענייני "לילה". ובמקום "האש" [- שמקום השריפה חייב להיות בחוץ] – גם "בחוץ", צריך להיות עובד ה' – להיות בן תורה אמיתי.
אף "בכל מסעיהם"- כאשר נמצא בחוץ, בדרך, מחוץ לבית המדרש, חייב הבן תורה ליזהר בכל דרכיו, להיות בן תורה בבחינת "מבית ומחוץ תצפנו זהב".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5