——–
א. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו (כט.י)
פירש רש"י – כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול.
ויש להבין א"כ, על שום מה נבהל כל כך יעקב מאיומיו של עשו וברח חרנה, מדוע לא גמר את חשבונותיו עוד בבאר שבע, מיד אחר החשד כי עשו מתנחם להרגו. הלא "כוחו של יעקב גדול" היה, כפי שגילה בגלילת האבן, ומה פחד מעימות עימו?
ב. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך (כט.יא)
פירש רש"י – לפי שבא בידים ריקניות. אמר: אליעזר עבד אבי אבא, היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו, אמר לו מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת.
ויש להבין, מדוע לא גילה יעקב את כוחו כנגד אליפז, כפי שעשה בגלילת האבן? מדוע ויתר על כל רכושו, ולא קיים בו דין "הבא להורגך השכם להורגו"?
ג. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך (כט.יא)
איתא בבראשית רבה (פ"ע.יב) למה בכה? שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה.
הנה בודאי כל כוונתו של יעקב אבינו בנשיקתו את רחל היתה בכוונה קדושה וטהורה [וכדאיתא התם בריש הדברים].
מדוע א"כ, בכה יעקב על כך שנישק את רחל אמנו?
ד. עוד יש לתמוה, הרי אנשי חרן פרוצים ורשעים היו. מדוע א"כ, התפלאו והתלחשו בראותם את יעקב מנשק את רחל?
ה. ויהי בבקר והנה היא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני. ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה (כט.כה-כו)
מצינו, כי ויתר יעקב ללבן ולא רב עימו על רמאותו, ואף הסכים לעבוד עוד שבע שנים שוב בחינם.
ויש להבין, מדוע לא התווכח עימו, והיה תובעו בדין על המרמה אשר רימה אותו? מדוע הסכים לעבוד חינם עוד שבע שנים ולוותר ללבן?
ו. ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מנים וכו' (לא.ז)
יל"ע, מדוע לא מחה יעקב בלבן על אשר החליף משכורתו עשרת מונים, ותמיד הסכים עימו לכל רמאויותיו [ועוד, וכי אין בידיו ללמד את לבן לקח כדבעי, הרי כוחו היה גדול]?
ז. ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי וכו' (לא.לו)
מצינו, כי על אף ש"ויחר ליעקב"- לא נלחם בלבן, ואף לאחר שמישש את כל אהלו אמר לו רק "מה פשעי מה חטאתי וכו'".
ויש להבין, מדוע באמת, לא נלחם יעקב בלבן, ונתן לו לפגוע בפרטיותו?
ח. הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדר שנתי מעיני (לא.יח)
צריך להבין, מדוע יעקב הטריח את עצמו כ"כ לצורך שמירת צאנו של לבן, הרי אינו מחויב בכך. דחיובו רק בשמירה רגילה ואף מועילה שמירה פחותה (גמ' ב"ק). א"כ מדוע ציער והטריח עצמו כ"כ לצורך לבן (שמרמה אותו) בשביל דקדוק הלכתי שאינו מחויב בו כלל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר שלמה וולבה זצ"ל בספרו עלי שור (ח"א שער ראשון פי"א) במאמרו בחוץ. וז"ל – הרמב"ם מבאר שישנו חלק מיוחד של חלול השם, "שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עברה ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם, והוא אמרם היכי דמי חלול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ר"י אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין (יומא פו.א. רמב"ם בספר המצוות ל"ת סג).
ובפ"ה יסוה"ת י"א: ויש דברים אחרים שהן בכלל חלול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואעפ"י שאינם עברות הרי זה חילל את השם כגון… שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן. או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבל בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם ידקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת למקילין לו, ונושא ונותן באמונה. ולא ירבה בארוחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
ילד אשר חזותו מוכיח עליו כי בתלמוד תורה הוא לומד – כבר מסתכלים עליו בעין של בקורת, ומה גם צעיר בן ישיבה, שממש על כל צעד שהוא הולך חייב הוא לשקול, אם קדוש השם הוא גורם אם ח"ו חילול השם, במיוחד בתקופתנו הסוערת, אשר כל האנושות, ובפרט עם ישראל, נתונים במבוכה רוחנית של הריסת ערכים וחיפוש דרך, זוהי כל עבודתו של בן תורה, לחולל קדוש השם בכל אשר יפנה!. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי בן תורה מחויב תמיד לנהוג לפנים משורת הדין, מטעם רוממותו ודרגתו הנעלית משאר עמי הארץ. חייב הוא להיות בבחינת "לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" למען לא יחלל שם ה' ח"ו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – על אף שהיה כוחו של יעקב גדול, מ"מ העדיף שלא להפגינו כנגד עשו אלא לברוח חרנה, ואף לא לאחר מכן נגד אליפז אשר לקח ממנו את כל ממונו. מפני שהיה יעקב "בן תורה" הנוהג לפנים משורת הדין.
על אף שהיה מותר לו להורגם מדין הקם להורגך השכם להורגו. בן תורה נוהג לפנים משורת הדין, וכשיכול לפטור הבעיה בסבר פנים יפות ולא בקטטה, העדיף הדבר אף על חשבון גלותו לחרן, ואף על חשבון איבוד כל ממונו. ללמדנו, כי "בן תורה" עליו לנהוג לפנים משורת הדין ולא כדרך אנשי העולם, מטעם רוממותו ודרגתו הנעלית משאר עמי הארץ.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – בכה יעקב לאחר שנישק את רחל על אשר דיברו עליו האנשים. על אף שכולם היו פרוצים בעריות, ועל אף שכל כוונתו היתה לקדושה בלבד. מ"מ, רצה יעקב ללמדנו לדורות, כי על בן תורה מסתכלים תמיד בעין של בקורת, ודברים שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה, פעולה אחת הנראה בעיני ההמון שהוא עברה ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם, ויש לו לבכות על הדבר – יעקב אשר חשש שמא דיבורם עליו גרם לחילול ה', בכה על כך.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וז' מתורצות – ויתר יעקב ללבן ולא רב עימו על רמאותו, ואף הסכים לעבוד עוד שבע שנים שוב בחינם. לא מחה בלבן על אשר החליף משכורתו עשרת מונים, ותמיד הסכים עימו לכל רמאויותיו [ואף לא לימדו לקח כדבעי, על אף שכוחו היה גדול].
אף בבריחתו מבית לבן, עת מישש לבן באוהלי יעקב ונשיו, על אף ש"ויחר ליעקב"- לא נלחם בלבן, ואף לאחר שמישש את כל אהלו אמר לו רק "מה פשעי מה חטאתי וכו'".
מפני שהיה יעקב "בן תורה" אשר נהג לפנים משורת הדין, ועל אף שיכל לפעול כדרך אנשי העולם, ביד חזקה ותקיפה, מ"מ, כאשר היה יכול לנהוג בדרך סבלנית ללא מחלוקות ומלחמות – העדיף לנהוג בדרך זו, ללמדנו, כי בן תורה נוהג לפנים משורת הדין.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – כל כך הטריח יעקב את עצמו לצורך שמירת צאנו של לבן, על אף שלא היה מחויב בכך, וחיובו הינו רק בשמירה רגילה ואף מועילה שמירה פחותה (גמ' ב"ק) – הכל למען דקדוק הלכתי שאיננו מחויב בו. כי רצה יעקב לנהוג בדרך ה"בן תורה" לפנים משורת הדין, מטעם רוממותו ודרגתו הנעלית. בהיותו בבחינת "לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5