——–
צרוף יִהִוִהִ
(כח) וַיִּפְתַּ֥ח יְהֹוָ֖ה אֶת-פִּ֣י הָֽאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶֽה-עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתָ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים: וּפְתַח יְיָ יַת פּוּמָא דַאֲתָּנָאוַאֲמָרַת לְבִּלְעָם מָה עֲבָדִית לָךְאֲרֵי מְחִיתַנִי דְנַן תְּלַת זִמְנִין:
זה שלש רגלים. רמז לו אתה מבקש לעקור אמה החוגגת שלש רגלים בשנה:
(כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ-חֶ֨רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ: וַאֲמַר בִּלְעָם לַאֲתָּנָא אֲרֵי חַיִיכְתְּבִּי אִלוּפוֹן אִית חַרְבָּא בִּידִיאֲרֵי כְעָן קְטַלְתִּיךְ:
התעללת. כתרגומו לשון גנאי ובזיון: לו יש חרב בידי. גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אמה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זין:
(ל) וַתֹּ֨אמֶר הָֽאָת֜וֹן אֶל-בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָֽנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר-רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד-הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא: וַאֲמָרַת אֲתָּנָא לְבִלְעָם הֲלָא אֲנָאאֲתָּנָךְ דְרָכַבְתְּ עֲלַי מִדְאִיתָךְ עַדיוֹמָא הָדֵין הֲמֵילַף אַלִפְנָא לְמֶעֱבַּדלָךְ כְּדֵין וַאֲמַר לָא:
ההסכן הסכנתי. כתרגומו, וכן (איוב כב, ב) הלאל יסכן גבר. ורבותינו דרשו מקרא זה בגמרא אמרו ליה, מאי טעמא לא רכבת אסוסיא. אמר להון ברטיבא שדאי ליה וכו' , כדאיתא במסכת עבודה זרה (ד, ב) :
(לא) וַיְגַ֣ל יְהֹוָה֘ אֶת-עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת-מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו: וּגְלָא יְיָ יַת עֵינֵי בִלְעָםוַחֲזָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ מְעַתַּדבְּאָרְחָא וְחַרְבֵּיהּ שְׁלִיפָא בִידֵיהּ וּכְרַעוּסְגִיד לְאַפּוֹהִי:(לב) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה עַל-מָ֗ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת-אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי-יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי: וַאֲמַר לֵיהּ מַלְאָכָא דַיְיָ עַלמָה מָחִיתָא יַת אֲתָּנָךְ דְנַןתְּלַת זִמְנִין הָא אֲנָא נְפָקִיתלְמִשְׂטַן אֲרֵי גְלֵי קֳדָמַי דְאַתְּרָעֵי לְמֵיזַל בְּאוֹרְחָא לְקִבְּלִי:
כי ירט הדרך לנגדי. רבותינו חכמי המשנה דרשוהו (שבת קה, א) נוטריקון יראה ראתה, נטתה, בשביל שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי ולהקניטני. ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומהר הדרך שהוא לכעסי ולהמרותי [ולהמראתי] . ומקרא קצר הוא, כמו (ש"ב יג, לט) ותכל דוד. לישנא אחרינא ירט לשון רצון, וכן (איוב טז) ועל ידי רשעים ירטני, מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים, שאינן אלא מקניטים:
(לג) וַתִּרְאַ֨נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָֽטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם-אֹֽתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶֽחֱיֵֽיתִי: וַחֲזַתְנִי אֲתָּנָא וּסְטַת מִן קֳדָמַידְנַן תְּלַת זִמְנִין אִילוּפוֹן לָאסְטַּת מִן קֳדָמַי אֲרֵי כְעַןאַף יָתָךְ קְטָלִית וְיָתַהּ קַיֵימִית:
אולי נטתה. כמו לולא, פעמים שאולי משמש בלשון לולא: גם אתכה הרגתי. הרי זה מקרא מסורס, והוא כמו גם הרגתי אותך, כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי, כי גם ההריגה: ואותה החייתי. ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכלת לעמוד בתוכחתה, כמו שכתוב (פסוק ל) ויאמר לא. על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן (ויקרא כ, טו. טז) ואת הבהמה תהרגו, וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה:
(לד) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל-מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם-רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי: וַאֲמַר בִּלְעָם לְמַלְאָכָה דַיְיָ חָבִיתאֲרֵי לָא יְדָעִית אֲרֵי אַתְּמְעַתֵּד לָקֳדָמוּתִי בְּאָרְחָא וּכְעַן אִםבִּישׁ בְּעֵינָךְ אֵיתוּב לִי:
כי לא ידעתי. גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליון, ופיו העיד לא ידעתי: אם רע בעיניך אשובה לי. להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאמר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם (בראשית כב, ב) קח נא את בנך וגו' , ועל ידי מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב:
(לה) וַיֹּ֩אמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה אֶל-בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם-הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת-הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם-שָׂרֵ֥י בָלָֽק: וַאֲמַר מַלְאָכָא דַיְיָ לְבִלְעָם אִיזֵילעִם גוּבְרַיָא וּלְחוֹד יַת פִּתְגָמָאדִי אֲמַלֵיל עִמָךְ יָתֵיהּ תְּמַלֵילוַאֲזַל בִּלְעָם עִם רַבְרְבֵי בָּלָק:
לך עם האנשים. בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו. לך עם האנשים. כי חלקך עמהם וסופך להאבד מן העולם: ואפס. על כרחך את הדבר אשר אדבר וגו' : עם שרי בלק. שמח לקללם כמותם:
(לו) וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל-עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל-גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל: וּשְׁמַע בָּלָק אֲרֵי אָתָא בִלְעָםוּנְפַק לָקֳדָמוּתֵה לְקַרְתָּא דְמוֹאָב דִיעַל תְּחוּם אַרְנוֹן דִי בִּסְטַרתְּחוּמָא:
וישמע בלק. שלח שלוחים לבשרו: אל עיר מואב. אל מטרופולין שלו, עיר החשובה שלו, לומר ראה מה אלו מבקשים לעקור:
(לז) וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל-בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לִקְרֹא-לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹֽא-הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ: וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם הֲלָא מִשְׁלַחשַׁלְחִית לְוָתָךְ לְמִקְרֵי לָךְ לְמָאלָא אֲתֵיתָא לְוָתִי הַבְקוּשְׁטָא הֲוֵיתָאאָמַר לֵית אֲנָא יָכִיל לְיַקְרוּתָךְ:
האמנם לא אוכל כבדך. נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון:
(לח) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל-בָּלָ֗ק הִֽנֵּה-בָ֨אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר: וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק הָא אֲתֵיתִילְוָתָךְ כְּעַן הֲמֵיכַל יְכִלְנָא לְמַלָלָאמִדַעַם פִּתְגָמָא דִי יְשַׁוֵי יְיָבְּפוּמִי יָתֵיהּ אֲמַלֵיל:(לט)  רביעי – במחוברות ששי  וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם-בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת: וַאֲזַל בִּלְעָם עִם בָּלָק וַאֲתוֹלְקִרְיַת מְחוֹזוֹהִי:
קרית חצות. עיר מלאה שוקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה, לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו:
(מ) וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּ֣קָר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: וּנְכֵיס בָּלָק תּוֹרִין וְעָאן וּשְׁלַחלְבִלְעָם וּלְרַבְרְבַיָא דִי עִמֵיהּ:
בקר וצאן. דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד:
(מא) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת-בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם: וַהֲוָה בְּצַפְרָא וּדְבַר בָּלָק יַתבִּלְעָם וְאַסְקֵיהּ לְרָמַת דַחַלְתֵּיהּ וַחֲזָאמִתַּמָן קְצַת מִן עַמָא:
במות בעל. כתרגומו לרמת דחלתיה, שם עבודה זרה:
כג (א) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל-בָּלָ֔ק בְּנֵה-לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים: וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק בְּנֵה לִיהָכָא שַׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַתְקִין לִיהָכָא שַׁבְעָא תוֹרִין וְשַׁבְעָא דִכְרִין:(ב) וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ: וַעֲבַד בָּלָק כְּמָא דִי מַלֵילבִּלְעָם וְאַסֵיק בָּלָק וּבִלְעָם תּוֹרוּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא:(ג) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֘ עַל-עֹֽלָתֶ֒ךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֶ֤ה יְהֹוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה-יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי: וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק אִתְעַתֵּד עַלעֲלָתָךְ וְאֵיהַךְ מָאִים יְעָרַע מֵימַרמִן קֳדָם יְיָ לָקֳדָמוּתִי וּפִתְגָמָאדְיַחֲזִנַנִי וְאֵחַוֵי לָךְ וַאֲזַל יְחִידִי:
אולי יקרה ה' לקראתי. אינו רגיל לדבר עמי ביום: וילך שפי. כתרגומו יחידי, לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:
(ד) וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת-שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ: וְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָלְוַת בִּלְעָם וַאֲמַר לֵיהּ יַתשַׁבְעָא מַדְבְּחִין סְדָרִית וְאַסֵקִית תּוֹרוּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא:
ויקר. לשון עראי, לשון גנאי, לשון טמאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל: את שבעת המזבחת. שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כלן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו' , (שם יג, יח) ויאהל אברם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו' . ויעקב בנה שתים, אחד בשכם ואחד בבית אל: ואעל פר ואיל במזבח. ואברהם לא העלה אלא איל אחד:
(ה) וַיָּ֧שֶׂם יְהֹוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל-בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר: וְשַׁוִי יְיָ פִּתְגָמָא בְּפוּמָא דְבִלְעָםוַאֲמַר תּוּב לְוַת בָּלָק וּכְדֵיןתְּמַלֵיל:(ו) וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל-עֹֽלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל-שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב: וְתַב לְוָתֵיהּ וְהָא מְעַתֵּד עַלעֲלָתֵיהּ הוּא וְכָל רַבְרְבֵי מוֹאָב:(ז) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן-אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ-מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי-קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה-לִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹֽעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל: וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר מִן אֲרָםדַבְּרַנִי בָלָק מַלְכָּא דְמוֹאָב מִטוּרֵימַדִנְחָא אִיתָא לוֹטּ לִי יַעֲקֹבוְאִיתָא תָּרֵיךְ לִי יִשְׂרָאֵל:
ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל. בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מבהק:
(ח) מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהֹוָֽה: מָה אֲלוֹטֵיהּ דְלָא לַטְיֵהּ אֵלוּמָה אֲתָרְכֵיהּ דְלָא תָרְכֵיהּ יְיָ:
מה אקב לא קבה אל. כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, כשהזכיר אביהם את עונם, כי באפם הרגו איש. לא קלל אלא אפם, שנאמר (בראשית מט) ארור אפם. כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל, מה נאמר שם (שם כז, לג) גם ברוך יהיה. במברכים נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם. במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה, לא רצה להזכיר עליהם שם קללה: לא זעם ה'. אני אין כחי אלא שאני יודע לכון השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אתו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':
(ט) כִּֽי-מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן-עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב: אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָא חֲזִיתֵיהּ וּמֵרָמָתָאסְכִיתֵיהּ הָא עַמָא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִיןדְיַחְסְנוּן עַלְמָא וּבְעַמְמַיָא לָא יִתְדְנוּןגְמִירָא:
כי מראש צרים אראנו. אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות: הן עם לבדד ישכן. הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו: ובגוים לא יתחשב. כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האמות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר. דבר אחר כשהן שמחין אין אמה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאמות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב:
(י) מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַֽעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת-רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מוֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַֽחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ: מָן יֵיכוֹל לְמִמְנֵי דַעַדְקַיָא דְבֵיתיַעֲקֹב דְאָמִיר עֲלֵיהוֹן יִסְגוּן כְּעַפְרָאדְאַרְעָא אוֹ חֲדָא מֵאַרְבַּע מַשִׁרְיָתָאדְיִשְׂרָאֵל תְּמוּת נַפְשִׁי מוֹתָא דְקַשִׁיטוֹהִיוּתְהֵי סוֹפִי כְּוַתְהוֹן:
מי מנה עפר יעקב וגו' . כתרגומו, דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משריתא, מארבע דגלים. דבר אחר עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקימין בעפר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים, אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם: ומספר את רבע ישראל. רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם: תמת נפשי מות ישרים. שבהם:
(יא) וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל-בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ: וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם מֶה עֲבַדְתָּאלִי לְמֵילַט סַנְאַי דְבַרְתִּיךְ וְהָאבְּרָכָא מְבָרְכַת לְהוֹן:(יב) וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהֹוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר: וַאֲתֵיב וַאֲמַר הֲלָא יָת דִייְשַׁוֵי יְיָ בְּפוּמִי יָתֵיהּ אֶטַרלְמַלָלָא:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5