——–
א. אלה פקודי המשכן משכן העדות (לח.כא)
איתא במדרש תנחומא – למה "משכן משכן" שני פעמים, אמר ר' שמואל: שהקב"ה עתיד להתמשכן שני פעמים, חורבן ראשון וחורבן שני.
ויש לתמוה, הלא דווקא בית המקדש הוא שנתמשכן ונחרב פעמיים, ולא המשכן?
ב. אלה פקודי המשכן וכו' (לח.כא)
איתא במדרש רבה (נא.ב) נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן, פנה אחר כך לפני הקב"ה ואמר: רבון העולם עשינו מלאכת המשכן והותרנו, מה נעשה בנותר? אמר ליה: לך ועשה בהם משכן לעדות [בית ועד לתלמוד (פירוש יפ"ת עיי"ש)].
ויש להבין, כיצד הותרו להוריד את המעות מקדושת "המשכן" החמורה, לידי קדושת "בית תלמוד" הקלה?
ג. עוד יש להקשות, דהלא קיי"ל (שו"ע או"ח ס' קנ"ג ס"ה) דלאחר שבאו המעות ליד הגבאי אסור לו לשנותן אלא לקדושה חמורה בלבד, כיצד א"כ שינו הכא?
ד. את ארון העדות ואת בדיו ואת הכפורת (לט.לה)
מצינו, כי גבי הארון הזכיר הכתוב "ואת בדיו", אך להלן במזבח הזהב ובשולחן לא נזכרו "ואת בדיו". והעניין הוא: כי בארון הובאו הבדים בטבעות כבר בשעת העשייה, כדכתיב: "והבאת את הבדים בטבעות" (כז.ז). משא"כ בשולחן ובמזבח הזהב, שלא הובאו הבדים בטבעות בשעת העשייה, אלא רק בשעת נסיעתם בלבד (ועיין בתוס' יומא עב. בסוף ד"ה כתב, ובמהרש"א שם)
ולכאורה יש להבין, מאי שנא האי מהאי?
ה. את ארון העדות ואת בדיו וכו' (לט.לה)
ויבא את הארון אל המשכן (מ.כא)
איתא במגילה (י:) דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: "מקום ארון אינו מן המידה". [והיינו שהיה עומד בנס].
ויל"ע, מדוע עשה הקב"ה נס זה – דווקא בארון, במה שונה הוא מכל הכלים שיש להם מידה ואינם עומדים בנס?
ו. וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה (לט.מג)
פירש רש"י – אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם.
הקשה בספר חסידים: הרי כבר הבטיחם ה' כי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". מדוע א"כ, היה צריך לברכם שנית -"שתשרה שכינה במעשי ידיהם"?
ז. ויברך אותם משה (לט.מג)
איתא בתוספתא מנחות (פ"ז ה"ג) – מה היא אותה ברכה שברכם משה? רבי מאיר אומר: אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרתה שכינה על מעשה ידיכם, כך תזכו ותבנו לפניו את בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם".
ולכאורה יש להבין, מה ברכה היא זו, הרי בית המקדש עתיד להיבנות רק עוד כארבע מאות שנה, א"כ מה לברכה זו – שיזכו לבנות את בית המקדש, הרי עד אז כבר יפטרו מן העולם?
ח. עוד יל"ע, דגם אם נאמר שממש ברכם באריכות ימים שיבנו את בית המקדש, לכאורה תמוה – דהלא לא מצינו כי אנשים אלו בנו את בית המקדש, וא"כ וכי ח"ו ברכתו של משה לא נתקיימה (כביכול)?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ מאמר חז"ל בגמ' מגילה (כט.) "ואהי להם למקדש מעט"- אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו'. דרש רבא: מאי דכתיב "ה' מעון אתה היית לנו"- אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ואמרו חז"ל בגמ' -"מיום שחרב בית המקדש אין לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה".
מלמדים אותנו חז"ל, כי במקום של "תורה" [כבית מדרש וכדו'] יכולת השפעת הרוחניות בו גדולה ונעלית כקדושת הכותל המערבי ובית המקדש, כי הרי "בכל מקום אשר תזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", שהרי הקדושה הכי גדולה אשר ישנה אף יותר מתפילה והקרבת קורבנות הינו לימוד התורה. וכפי שהנפש החיים כותב: כי יכולת התורה השפעתה וקדושתה עצומה לאין ערוך. לכן המתפלל והלומד בבית המדרש, יכולתו לזכות בשפע מן השמים כאילו היה שוהה בבית המקדש ממש.
א"כ מבואר – כי מעלת בית המדרש – מקום של תורה, ערכה גדול כקדושת בית המקדש, כי לקדושת התורה אין שיעור, ועולה היא אף על מעלת הקרבת הקורבנות ממש.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – על אף שכתבה התורה -"משכן", ביאר המדרש הדברים על בית המקדש. ללמדנו, כי קדושתו של בית המקדש יכולה להיות באותה עוצמה של בית מקדש קבוע בכל מקום. כי הרי מקום של תורה ומקום של קדושה, איננו חייב להיות רק במקום אחד, אלא יכול הוא להיות בכל מקום אשר תהיה בו חלות של קדושה, אם בקורבנות אם בלימוד.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – באמת, כלל לא הורידו הדמים בקדושה. כי הרי כל מקום קדוש כמקום של תורה, הינו במעלתו כמקום המשכן. לכן אין זו הורדה בקדושת הדמים כאשר בנו בכספים המיותרים "בית ועד" ללימוד תורה, אלא להיפך הועלו הדמים בקדושה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – עניין ניסי ארון העדות באים ללמדנו, כי ארון העדות – התורה הקדושה, יכולה להימצא בכל מקום, כפי שבארון הובאו הבדים בטבעות כבר בשעת העשייה, כדכתיב: "והבאת את הבדים בטבעות", והיינו, שבעיקר עשייתו של הארון עומד הוא כביכול להינטל ממקום למקום כבחינת "בדי הנשיאה"- העומדים בו כל העת להינשא לכל מקום, כי הרי ברכת וקדושת ה' שוהה בכל מקום אשר ימצא בו קול התורה – ארון העדות. (בשונה מן השולחן ושאר הכלים אשר אין מרמזים על התורה).
נס נוסף נעשה בארון – שמקום ארון אינו מן המידה. כדי ללמדנו, כי לארון ולקדושת התורה אין מקום מיוחד רק בבית המקדש. אלא קדושתה יכולה להימצא בכל מקום אשר יהיה מקום של תורה וקדושה, לכן "מקום הארון אינו מן המידה" כי יכולה קדושתו להיות בכל מקום, בהיות כל מקום של תורה כמקום קודש הקודשים מכח קדושת התורה.
ולפ"ז גם הקושיות ו'. ז' וח' מתורצות – בירך משה את עושי המלאכה – שיזכו לבנות את בית המקדש, ותשרה שכינה במעשה ידיהם. והיינו, כי כוונתו היתה לברכם, שיזכו לבנות מקום קדוש כעין בית מקדש – מקום קדוש כבית מדרש, שהרי כל מקום קדוש הרי הוא כבית המקדש ממש בהשפעתו וקדושתו, וזו היתה ברכת משה.
וזהו שברכם בשנית – שתשרה שכינה במעשה ידיהם. כי הברכה איננה מדברת על בית המקדש, שהרי לא יחיו עד בניית בית המקדש ממש. אלא היתה הברכה על בית המדרש, בברכם שיזכו לבנות מקום קדוש כבית המקדש, וכפי שבאמת בנו בית ועד לתלמוד אשר קדושתו כבית המקדש ממש, כי אין ערך ואין שיעור לקדושת והשפעת התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5