——–
כה. היחס בין לימוד התורה לבין העזרה בבית, הוא ככל גמילות חסדים, לפי גדריהם ופרטיהם המבוארים כאן. ומה שאמרו שהתורה תמצא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. הכוונה שלא יחשוש יתר על המידה על צורכי פרנסתם, ולכן יטרח יומם ולילה להמציא מזונותיהם וצורכם בריוח, ומתוך כך יתבטל מדברי תורה, כי עשה עסקיו עיקר. אלא יעשה תורתו עיקר ופרנסתו עראי, ויתלה בטחונו בהשם.
{(((היחס בין לימוד תורה לעזרה בבית)))
כה. א. צריך בירור ועיון מהו היחס הנכון לגבי עזרה בבית כנגד לימוד התורה, כאשר עומדים הם האחד כנגד השני, מתי ללמוד ומתי לעזור. ונראה ברור שדבר זה דינו הוא ככל ההגדרות הנזכרות לעיל בדיני גמ"ח, כי העזרה בבית והטיפול בילדים הם מצוה גמורה דבר תורה וכנזכ"ל (סימן ב סעיף ב) והרי הוי מצות גמילות חסדים אשר כל הגדרים הנזכרים לעיל חלים עליהם. וכגון שמחוייב בעשייתם רק למה שזקוקים הם באמת. ומאידך היינו לא כשאם בקביעות יטפל בהם יתבטל מלימודו כליל וכדלעיל (סימן ג סעיף יב). ותלוי אם אשתו מסתדרת לבדה, והרי שהיא מצוה שיכולה להעשות על ידי אחרים, לבין אם אינה מסתדרת לבדה ואז היא מצוה שאינה יכולה להעשות על ידי אחרים. ואם כן הגדרים תלויים לפי העת והמצב, כי אינה דומה העזרה שזקוקה אשתו כשיש להם ילד אחד, לכשיש עשרה. ואינה דומה אשה בריאה, לחולה. ואינה דומה אשה יעילה, לאשה שאינה יעילה, וכדומה.
(((שמשים עצמו אכזרי כעורב)))
ב. ברם תיקשי מהאי דשנינו בעירובין (דף כא סוע"ב) שחורות כעורב, במי אתה מוצאן, במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב. רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב [הלך ללמוד תורה] אמרה ליה דביתהו [אשתו] ינוקי דידך מאי אעביד להו [מה אעשה לילדיך]. אמר לה מי שלימו קורמי באגמא. [האם אזלו הירקות באגם]. וכיוצ"ב הוא בילקוט שמעוני שיר השירים (רמז תתקפט). והעתיקו גמרא זו בספר העיתים (ס"ס כט) ובספר ארחות צדיקים (שער האכזריות) שפעמים צריך להשתמש באכזריות, והביא את הגמרא הנ"ל. וכן בספר מנורת המאור (חלק תלמוד תורה פרק ה) [וראה בדברי הרמב"ן בדרשתו לראש השנה, לגבי עליתו לארץ ישראל דכתב, וזהו מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי. עכ"ל. וכן עביד הגר"א, וכדמפורסמת אגרתו הנקראת אגרת הגר"א.]
(((שיעבוד מזונות)))
ז. וקשה עד מאוד איך יכל רב אדא בר מתנא לעזוב את ביתו, ולשאלת אשתו כיצד תתפרנס, עונה שיש ירקות באגם. והרי הוא משועבד לה ולבניו לפרנסם, וכדאיתא בש"ע (אה"ע סימנים ע-עג). ומה שנפסק בש"ע (אה"ע סימן עו סעיף ה) ות"ח יוצאין לת"ת שלא ברשות נשותיהם ב' וג' שנים. עכ"ל. היינו משום חיוב עונה, אך משום שאר חיוביו, ברור שחייב להשאיר לה ולבניו, כפי חיובו להם. ומעוד צד קשים דברי הגמרא גם בלא השיעבוד, שאם דברי הגמרא כפשוטם, כיצד ניתן משום והלכת בדרכיו להזניח את ביתו ולילך לו.
(((ישוב)))
ועל כרחך שמה שהלך רב אדא בר מתנא היה ברשות אשתו הצדקנית, וצריך לומר ששאלה אותו שאלה טכנית כיצד היא תסתדר לפרנסתה, ומה שהשיבה האם אזלו ירקות באגם, היינו שביקשה שתתן משענתה בבורא עולם, והיא נתרצתה בכך לרוב צידקותה וחסידותה. ומה שאמרו להתאכזר כעורב, הכוונה שלא ידאג יתר על המידה על פרנסת בניו אלא יעסוק בתורה וישים בה' מבטחו. ולכן רש"י על הגמרא עירובין הנ"ל פירש ו"זל, עורב אכזרי על בניו, כדכתיב לבני עורב אשר יקראו, והקדוש ברוך הוא מזמן להן יתושים ונכנסין לתוך פיהן. עכ"ל. ומהו ההוספה שהוסיף שהקב"ה מזמן יתושים וכו', וזה לא נזכר בגמרא, אלא שבא להשמיענו שהכוונה להתאכזר לענין שלא יחוש על פרנסת בניו יותר מדאי, וישים מבטחו בה', וכאשר חזינן בעורב שה' מזמן פרנסת בניו. וכן הוא במדרש ויקרא רבה (ריש פרשה יט) ו"זל, למוד מאליהו על ידי שהשחיר והעריב בתורה לא כבר זימנתי לו עורבים, והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר (מלכים א,יז,ו). מהיכן היו מביאין לו, משולחנו שליהושפט. אמ' ר' שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה, פרנסה מנ', מי יכין לערב צידו, כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל בני ביתו כעורב הזה, אינו זוכה ללמוד תורה. ר' אסא הוה עוסקן הוה חמא חד עורב עביד קן עביד ביעין עביד אפרוחין, נסב יתהון ויהבתנון בקידרא חדתא ואשע באפיהון ג' ימים, פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין, ואשכח יתהון עבדין צואה, ועבדת צואה יתושין, והוון פרחין לעיל מינהון, ואינון אכלין. קרא עליהון הדין פסוקא מי יכין לערב צידו. עכ"ל המדרש. והרי שהמדרש דיבר להתאכזר על בניו כעורב בלימוד תורה לענין פרנסתם, וזה כאמור.
וכדברים האלו חזי הוית בספר ארחות צדיקים (שער האכזריות) דעל הגמרא הנ"ל שיתאכזר כעורב כתב, כי זה דבר ברור המרחם על בניו יותר מדאי, מתוך כך חושב להרויח ממון, ולא יחוש היאך יבוא לו הממון, באיסור או בהיתר, כי האהבה מקלקלת השורה. וגם מתוך הטרדה שהוא טורח יומם ולילה להמציא מזונותיהם וצרכם בריוח, מתוך כך הוא בטל מדברי תורה, כי יעשה עסקיו עיקר, ומתוך כך כל מעשיו מבולבלים. וצריך להיות אכזרי על הרשעים שלא לרחם עליהם, ואמרו רבותינו (קהלת רבה ז) כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי לסוף נעשה אכזרי במקום רחמן. עכ"ל. והרי שפירש להדיא שהאכזריות היא לענין שלא יחוש יתר על המידה לענין פרנסתם, ויהיה טורח בכך יומם ולילה, ובטל מדברי תורה, אלא יעשה תורתו עיקר, ומלאכתו עראי.}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5