——–
א. כל התורה כולה תלוי ב"ואהבת לרעך כמוך"
איתא בגמרא י"ב אלף זוגות תלמידים היו לו לר"ע וכולם מתו מפסח ועד עצרת [ומבאר המהר"ל דאף שבל"ג בעומר פסקו מלחלות, אמנם אלו שחלו קודם ל"ג בעומר המשיכו למות עד שבועות, כך שבכל יום מתו כ480- מתלמידי ר"ע] ומה היתה סיבת מיתתן? על שלא נהגו כבוד זה בזה.
והקושיא מפורסמת, הכי בשביל שלא נהגו כבוד זה בזה, עונשם היה חמור כ"כ למות עשרים וארבע אלף בזמן קצר כ"כ ביותר שכן זה ברור שמה שלא נהגו כבוד זה בזה בוודאי שהיה כאן חסרון כפי דרגתם, ולא כפי הבנת העולם שביזו והשמיצו זה לזה והלבינו פני חבריהם חלילה, שכן איירי בתלמידי ר"ע – תקופה של תנאים.
ועוד יש לנו להבין בענין זה מה שאמרו בגמרא (שבת לא, א,) בההוא גוי שבא לפני שמאי וביקש ללמדו כל התורה כולה על רגל אחת, וגירשו שמאי מעל פניו, וכשבא לפני הלל, ענה לו: מאי דסאני עלך – לחברך לא תעביד, זה כלל גדול בתורה. ומכאן היסוד לכל התורה כולה, ותימה, הלא אם היו שואלים לנו מה יסוד כל התורה כולה היינו משיבים: אמונה, בטחון, תורה, שבת, כשרות וכיוצא, ובמה היתה כוונת הלל לכלול את כל התורה במצווה זו דווקא?
ב. כל תיקון המדות – תלוי באמונה
אמנם הביאור בזה הוא מוכח וברור, שכן מוצאים אנו בני אדם שהאמונה שבקרבם מביאתם לשמור שבת, להניח תפלין, ללמוד תורה ועוד לעשות מצוות רבות, אמנם עדיין לא בזאת יבחנו במבחן אמיתי על אמונתם, המבחן האמיתי הוא במצוות שבין אדם לחברו דוקא, ומדוע?
הרי צויתנו תורה: לא תיקום ולא תיטור, לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך, כי תראה חמור שונאך… עזוב תעזוב עמו, ובכן, וכי מצוות כאלו קל לקיימן, והלא לא מדובר באדם טפש השונא לחבירו ללא דבר, מדובר באדם שחבירו הרע לו, הזיק לו, ביזהו, הלשין עליו, ועכ"ז מצווה עלינו תורה לא תשנא את אחיך בלבבך, וכדוגמת יוסף הצדיק שמכרוהו אחיו, וכדוגמת דוד המלך שקללו שמעי בן גרא ועפרו בעפר, ועכ"ז לא שלמו רעה למריע להם, ועל כיוצא בזה אמרה תורה לא תיקום ולא תיטור, ואהבת לרעך כמוך, והיאך אפשר לקיים מצוות אלו, האם בנקל?! ואף לזה השומר שבת, לומד תורה, ומקיים כל מצוות שבין אדם למקום.
ניקח לדוגמא אדם שהלשין על חברו על שהוסיף בבנין ללא רשיון, ובאו מהעירייה והרסו לו לבונה את מה שהוסיף, והנה לאחר זמן בנה והוסיף בבנין זה המלשין ולא עוד אלא שבא גם להשאיל כלי עבודה מזה שהלשין עליו… מחויב זה הניזוק להשאיל לו מבלי להזכיר לו עוונו…
הלא לקיים מצוות אלו נצרך להיות לכאורה מלאך, שכן בשר ודם לפחות יחמיץ פנים לזה המשאיל שהרע לו, והלא אף זה אסור.
וכמו כן צוותה תורה לא תחמוד ולא תתאוה בית רעך אשת רעך, שדהו חמורו וכל אשר לרעך, שנצטוינו בזה שלא להתאוות, ובכלל זה שלא להיות צרי עין זה בזה, ולהסיר הקנאה והתחרות מבינינו שהמה המדות הגרועות שמוציאות את האדם מן העולם.
ובכן וכי בנקל לקיים מדות טובות אלו, הלא האדם בטבעו חמדן, קנאי, צר עין, וכששומע שמחה וטובה שהגיעה לחברו, והוא צריך כמו כן לאותה שמחה וישועה, הלא האדם בטבעו מתחמץ בלבו, ורבים אף תידד שנתם מעינם עד ש"ירגעו" מאש קנאתם וצרות עינם, וזה טבע באדם, ושקר למי שאומר שאין בו מדות רעות הללו, כי מבלי עבודה על המדות לא יתכן שהאדם נקי ממדות אלו, שכן עיקר ביאת האדם לעולם הוא לשם תיקון מדותיו כידוע מהגר"א מווילנא, והנה לך דבריו באיגרתו:
ועד יום מותו צריך האדם להתיסר, ולא בתעניות ובסיגופים, רק ברסן פיו ובתאוותו, וזהו התשובה, וזהו כל פרי העולם הבא, כמו שנאמר: (משלי ו, כג): ודרך חיים תוכחות מוסר, וזהו יותר מכל התעניות והסיגופים בעולם, וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער, ובזה יכופר לו כל עוון וניצול משאול תחתית, וכמו שנאמר: "שומר פיו" [מאכילה ושתיה יתרה] ולשונו [מדברים בטלים] שומר מצרות נפשו (משלי כא, כג)
וכמו כן ציויתנו תורה זהירות מלשון הרע, ומלבזות אדם, וכן מלגזול אדם, ולהיות ישר בממון מבלי להונות ולהטעות שום יהודי ואפילו גוי, והלא אדם חומד ממון ביותר, והיאך יקיים זהירות בממון חברו ועד קצה האחרון, היתכן מבלי אמונה שלימה שאין אדם נוגע במוכן לחבירו, וכיוצא.
ועוד נצטוינו שלא לכעוס על זולתנו, ואף שהכעיס והרע לנו, ועוד נצטווינו להזהר מגאוה והתנשאות שאלו הלא הם מדות הסבוכים בנפש האדם, היתכנו מדות אלו ללא אמונה מוצקה בעיקרי האמונה.
ג. עוד מהנזכר לעיל
מוכרחים אנו לומר, רק השלימות באמונה ובטחון, היא ורק היא שיש בידה להביא את האדם לידי המידות היקרות.
שכן רק בכח האמונה יגבר איש על תאות הנקמה המתוקה מדבש (לשון המס"י), ולא ישנא לחבירו המרע לו, כי רק בכח האמונה והבטחון בה' שאין אדם נוגע במוכן לחבירו, יגבר איש להבין ולהשכיל שאין ביד אדם למעט מכבודו וממונו הנגזר עליו מן השמים, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה. ורק בכח האמונה יוכל האדם להשקיט סערת רוחו משנאה על מרעהו, מתוך אמונה וידיעה – ה' אמר לו קלל, שכך אמר דוד, על שמעי שקללו, וכן כמו שאמר יוסף הצדיק לאחיו, לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים… אתם חשבתם לרעה והאלקים חשבה לרעה… ועתה אל תיראו… אני אכלכל אתכם ואת טפכם… וכיוצא פסוקי נחמה וטובה, והכל מתוך האמונה הפשוטה שהבורא הוא זה שגלגל הכל לטובה.
וכמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא י' ע"ב, ועיי"ש ברש"י) פפוס ולולינוס ב' האחים – קדושי לוד, שמתו ונהרגו על מנת להציל את כלל ישראל, בכך שהרשיעו עצמן ואמרו לקיסר שהם שהרגו את בתו על מנת להציל את כלל ישראל מהגזירה, וכשבא להורגם אמרו לו: הרבה שלוחים למקום, ואם אין אתה הורגנו, יש הרבה שלוחים למקום להורגנו, ורק שנתחייבנו מיתה על ידך כדי להיפרע ממך משמים.
ד. לא תחמוד ולא תתאוה – לא ניתן לקיימן לולי האמונה
וכן היאך ירחיק האדם החמדה והקנאה מלבו מלהיות צר עין בטובת ובכבוד חברו, אם לא מכח האמונה, שכן הם דברי "האבן עזרא" בלאו "דלא תחמוד", המבאר שם היאך יוכל האדם לכלוא את הרוח אשר בקרבו מלקנאת ומלהתאוות את אשר לחבירו, ומשיב שם למה הדבר דומה, לאיש כפרי ומגושם, שנתקנא לבו בנסיכה שנשאה הנסיך, ואמר בלבו, צר לי על שלא זכיתי אני בנסיכה זו להיות אני נישא לה… היש טיפש גדול מזה, מה לו לכפרי מגושם זה ולנסיכה, וכי היש הוא אמינא שבעולם שינשא לה, ומה לו ולמחשבה זו, הלא לשיגעון תחשב.
כן הוא האדם המתקנא ביש לחברו, עליו להבין שמאחר, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, הרי שרחוק הוא מלהיות לו את אשר לחברו עוד יותר מאשר ירחק הכפרי מלינשא לנסיכה, שכן גזירת שמים הינה חוצצת יותר חזקה מכל דבר חזק אחר לעצור ולמנוע מהאדם את אשר לחבירו. ומה לו א"כ כי יחמוד את אשר לחבירו.
כמובן שמחשבה זו פשוטה, אמנם כמה אמונה חזקה נצרך לכך.
ה. אמונה שלכל אדם יש תפקיד בעבודת ה' המיוחדת לו
וכמו כן בעניני רוחניות, צריך כל אדם החפץ לדעת את ה' ותורתו להבין ולהאמין שלכל אחד ישנה עבודת ה' לפי התנאים בו שמו הקב"ה, וכלשון האריז"ל: "ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה", היינו מה שיכול אדם פשוט ומגושם שהנו בגדר "חלבנה" לתקן, לא יוכל לתקן אף "הלבונה", שהוא בחינת הצדיק והפרוש, משום שלכל אדם נתן הקב"ה תפקיד בעבודת ה' לקיים את התורה בתנאים ונסיבות אשר הוא נתון בהם, וכל אחד יש לו לקיים את התורה בתנאים ששמו הקב"ה בנסיונות שהציב לפניו, זה בעוני וזה בעושר, זה בעניות הדעת וזה בעשירות הדעת, זה בחכמה יותר וזה בחכמה פחות, זה בזכרון וזה בשכחה, זה בפלפול וזה בבקיאות, זה בהלכה וזה בתלמוד, זה בריכוז וזה בפיזור המחשבה וכיוצא.
ו. אין קנאה כקנאת התורה
ולזה נצרך אמונה גדולה יותר מכל נסיונות האמונה שבעולם, שכן לת"ח מה יקר להם יותר מהתורה הק', והאדם הלא מקנא באשר יקר לו ביותר, העשיר מקנא בבעלי הממון, והחכם בבעלי החכמה, והצדיק בעובדי ה' וכיוצא. כל אדם מקנא ביקר לו ביותר, וכידוע החכמה לבעלי החכמה יקרה להם יותר מכל כסף וזהב שבעולם, שכן זהו הכבוד האמיתי, שכן "אין כבוד אלא תורה", ובזה תגדל הקנאה ביותר מכל הון ועושר שבעולם, ואש הקנאה בזה עד אש תאכל, כי עזה כמות האהבה, זו אהבתה של תורה, שהמבין בה יחלה עליה וישתגע מחולי אהבתה (כלשון אוה"ח הק'), וא"כ ככל שהדבר יקר יותר כן תגדל בו אש הקנאה ביותר, ולבעלי החכמה והתורה יקר להם התורה והחכמה יותר מכל יקר שבעולם, וכלשון הרמב"ם (הלכות רוצח פ"ז) שמבלי החכמה לבעלי החכמה – טוב המוות, וכל התאוות של כסף וזהב כאפס וכאין יחשבו בעיניהם לעומת אהבתה של תורה, וכהא דרבי יוחנן (בבא מציעא פ"ב ע"א) שחלה מרוב צער כשמת ריש לקיש ולא היה לו חבר כראוי להתפלפל עמו.
וביותר כאשר איירינן בתלמידי רבי עקיבא, שלא היה להם כלום מלבד התורה וחכמתה, כך שלא נחשוב שבנקל היה להם להתגבר על הצרות עין זה בזה, שכן נסיונם היה קשה למאד כפי גודל תשוקתם ואהבתם לתורה כן עזה כמות וקשה כשאול קנאה שבערה בהם על הצלחת חבריהם.
שכן הנה מצינו במדרש (דב"ר פרשה ט') במשה רבנו שבסוף ימיו, כשהתיחד דבר ה' ליהושע, שאלו משה רבנו מה דבר ה' אליך, ענה לו יהושע, אין ברשותי לומר לך, אמר משה מאה מיתות ולא קנאה אחת! משה רבנו שידע מהי מעלת היחוד והדבור עם ה', ואף שדבר ה' עמו רבות בחייו, עם כל זה – על שלבסוף נתיחד הדבור עם יהושע בלבד, העדיף למות מאה פעמים ולא לחיות עם קנאה אחת. וזה כמובן כפי דרגתו של משה שהיה לש"ש, גמור, ומה נענה אנן.
ז. מים רבים לא יוכלו לכבות אש אהבת התורה
ובוא וראה עד כמה אש אהבתה של תורה, הנה מצינו בזוה"ק הרבה פעמים שחכמי הזוהר כשאמרו סוד בתורה זה לזה, ענו ואמרו: אלמלי לא באתי לעלמא אלא למשמע דא די, כלומר כ"כ גדלה שמחת השומע זה הסוד מחברו, עד שאמר אלמלי לא באתי לעולם אלא בשביל סוד זה דיי.
נתבונן על איזה תאוה מתאוות העולם מוכן האדם למסור חייו, ואפילו שנה אחת מחייו, ואפילו חודש מחייו, והנה ראה כמה קשה היא אהבת התורה עד שמעידים קדושי התנאים שהיה כדאי להם כל חייהם בשביל סוד זה לשומעו, והכוונה שכדאי להם כל חייהם וסבלם ותלאות חייהם רק בשביל סוד זה ששמעו, א"כ היש אהבה כאהבת התורה לבעלי התורה האמיתיים, וכאמור כגודל האהבה כן תגדל הקנאה בבעלי התורה להיותם זוכים ביקר ביותר.
ח. כגודל אהבת התורה כן קושי הנקיות מהקנאה בה
וכמו שמצינו בגמרא כמה פעמים שנחלשה דעת חכם מגודל חכמת חבירו, ונתן עיניו בו בקנאה, וברור הוא שזה לגודל תשוקתם לתורה והתקרבות לה', וב"דקה מן הדקה עד שלא נבדקה" בצבצה בלבם קנאה וחולשת הדעת מחכמת חבריהם. וכן מצינו בגמרא (בבא מציעא פה ע"א) בחכמים שחלשה דעתם מרבי זירא שהיה בודק עצמו אחת לשלושים יום בהכניסו ידו לאש באם ישלוט בו גיהנם או לא… וחלשה דעת חכמים מעוצם קדושתו וצדקותו.
ורבים יתמהו, היתכן חכמים מקנאים זה בזה חלילה…? והמתמיהים בזה לא ישכילו ולא יבינו מהי אהבת תורה שבערה בקרבם, ועד כמה היה חולי אהבתם על התורה, ועד כמה בלתי נמנע היה שתתערב בתוך ה"קנאת הסופרים" הטהורה שלהם בדק מן הדק עד שלא נבדק – חלישות הדעת.
וביותר שהרי מצווים אנו לקנאת קנאת סופרים, ומבלי קנאה זו לא יוצלח שום צורב לגדול בתורה שכן ה"קנאת סופרים" היא שתביאהו לשאוף ולחמוד להתעלות בתורה, והרי קנאת סופרים חיובית ומשובחת היא, ולכן בלתי נמנע שלגודל האהבה והקנאה בתורה המחויבת אצל ת"ח תתערב חלישות הדעת בתוך קנאת סופרים זו.
וא"כ נתבונן כמה אמונה נקיה ומלוטשת נצרך לשם נקיות וטהרת המידות אצל בני תורה כתלמידי ר"ע, והרי האמונה והבטחון מעיקרי התורה המה, ולכך כיון שאצלם הקנאה הביאתם לצרות עין שהביאה לשנאה הרי שהיה כאן חסרון וקלקול בעיקרי תורה שהיא האמונה, לכך אי אפשר היה לחוס עליהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל
מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5