——–
גם בשאלה זו דן השדה חמד (אסיפ"ד, מע' בשר בחלב סי' יב), במי שאחרי שאכל בשר עברו ד' שעות בימות החורף, שכח ובירך על גבינה קשה ונזכר בעודו בפיו קודם שבלעו, וכתב שיבלע מעט, דלדעת הפר"ח בחורף די בד' שעות, והגם שאנו מחמירים, אבל בכה"ג שלא תהא ברכה לבטלה יבלע מעט. — אבל אם תיכף אחרי אכילת בשר בירך על גבינה, יאמר בשכמל"ו, וברכה לבטלה הוי שלא במתכוין ובשוא"ת, עכ"ד.
ובמעדני השלחן (יו"ד סי' פט במעטמי השלחן ו') מתיר גם כשעברה שעה, כיון שהרמ"א הביא מרבוותא כמנהג פשוט דסגי בשעה, וש"ך (סק"ז) כ' דלדעה זו אפי' בלא קינוח והדחה מותר אם לא מצה בשר בין שיניו. ונסתפק אם גם בפחות משעה, יטעום משהו שלא תהא ברכתו לבטלה, ע"פ הי"א שברמ"א שמתיר אם סילק ובירך והיה פיו מודח וכדמשמע מכף החיים (סק"ו).
ולהסביר הספק בזה י"ל ע"פ המובא במעדני השולחן (פט, ג) שאם שכח והתחיל לאכול גבינה בתוך ו' שעות, גומר וא"צ להפסיק, וא"צ להתענות על שגגתו, כי אין כאן אכילת איסור רק גדר (דע"ק, מק"מ סק"ב, כה"ח סק"ח). והמעדני השולחן חולק דלכתחילה אין להקל ולגמור אכילת הגבינה עכ"ד. — אבל מודה הוא שא"צ כפרה, שאינה אכילת איסור, וא"כ כמו"כ בנאנס לאכול מחמת הברכה שעשה בשוגג, שיטעום, כיון שבמציאות אינה אכילת איסור.
יש להסמיך לכאן ד' המג"א (סי' תקכז סק"י) דשכחה מחמת עצלות הוי פשיעה, אבל סתם שכחה הוי אונס. — ועי' בשו"ת כק"ז החת"ס (חו"מ סו"ס מב) שהסביר דודאי שכחה אונס הוא, אבל היכי שיש ציווי בזריזות, כגון תפלה, א"כ כשמתעצל וסומך עצמו על הזמן האחרון, שלא ברשות הוא עושה זאת, וממילא אם נאנס בשכחה אח"כ הו"ל פושע עייש"ה. — ובזה יוסברו היטב ד' רש"י (ביצה טו:) שמא יפשע "ישכח" ולא יערב משום דטריד עכ"ל, וכן (בפסחים ו' סוע"ב) פשע, ישכח ויבא לידי פשיעה וכו' עכ"ל, דשם מצווה להקדים עצמו, ומי שמתעצל לומר עדיין יש זמן, ולבסוף שכח, או אפי' נאנס הרי הוא כמזיד, מפני שתחילתו בפשיעה (כלשון החת"ס שם). — ולפ"ז אחרי אכילת בשר לא נתעצל אלא שכח באונס, ואפת"ל שהתרשל ועי"ז בא לשכחה, ותחשבהו לפושע, בכ"ז אנו לא דנים עליו, אלא על הברכה שלא תהא לבטלה, ומשו"ה מתירים לו לטעום ולבלוע משהו.
ובענין בירך על מאכל ולפני שטעם נודע לו שהוא איסור, עי' מש"כ בטוטו"ד חתני כבני הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א בדרכי הלכה (הל' ברכות הנהנין, בירורים סי' י"ח).
הדושה"ט ומצפה לישועה
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5