——–
יש בזה חילוק אם הוא צום דאורייתא, או צום דרבנן, או שקיבל ע"ע להתענות בנדר, או שקיבל ע"ע בקבלת תענית לא בנדר.
א) בתענית דאורייתא אם בירך והמאכל בפיו, יפלטנו מפיו, ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכש"כ אם עדיין לא לקחו לפיו, שלא יקחנו. דאכילת חצי שיעור אסורה מן התורה, דקיי"ל כר' יוחנן (יומא עג:) וכדפסק הרמב"ם (שביתת עשור ב, ג). וברכה לבטלה י"א שאיסורה רק מדרבנן (מג"א סי' רטו סק"ו) [כיון שאומר דרך שבח], והשד"ח בשו"ת מכתב לחזקיהו (תשו' ה, סוף דף כו) כ' דלרובא דרבוותא הוי רק מדרבנן (אלא שהוא איסור חמור עי' שעה"צ רטו, כא ועי' חכמת שלמה בשו"ע שם, ונשמת אדם ה, ה) ואפילו להסוברים שאיסורה מה"ת (רמב"ם הל' ברכות א, טז ושו"ע רטו, ד) מ"מ כאן היא בשוא"ת, ואם יאכל הוי בקום ועשה.
ב) ובארבע תעניות דרבנן י"ל שיאכל כל שהוא, דהגם דס"ל להרב"י ולהפר"ח (יו"ד סי' סח) דחצי שיעור באיסור בדרבנן, אסור מדרבנן (ועי' משנ"ב תריב סקט"ו), דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. אבל באיסור ברכה לבטלה הרי יש סוברים שהיא מדאורייתא כנ"ל. — ובלא"ה כ' השד"ח (כללים מע' ח' כלל טז סוד"ה עוד הכריח) שבאיסורים שאינם אסורים מחמת עצמם אלא יומא גרים, בזה ח"ש מותר אפילו מדרבנן. ועוד חילק בין דבר איסור שעיקרו מה"ת, בזה אסרו רבנן אפי' ח"ש, לדבר שאין עיקרו מה"ת, דזה ח"ש מותר אפילו מדרבנן, וכ"כ בשו"ת מהרי"א יהודה יעלה (חיו"ד סי' קעג). — אבל השע"ת (תקסח, א) מצדד לומר שגם בד' תעניות לא יאכל אפי' כ"ש אלא יאמר בשכמל"ו (וכדלהלן).
ג) ואם קיבל עליו תענית נדבה בנדר, י"ל שיאכל כל שהוא, בכדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דבנדר רק כזית אסור, דסתם אכילה היא בכזית, כמ"ש המל"מ (הל' שבועות ד, א) שמחלוקת הראשונים היא, ושם (בד"ה כלל העולה) מבאר דלרמב"ן וי"א שבר"ן מותר לכתחילה ח"ש אפילו מדרבנן, ולרמב"ם ור"ן אסור מה"ת ככל ח"ש. ובנדו"ד הרי נפגשים שני איסורים דאורייתא, הנדר והברכה לבטלה. ויש סברא להחמיר, כי נדר לכו"ע דאורייתא, משא"כ בברכה לבטלה רבים הסוברים שהיא רק איסור דרבנן וכנ"ל. ועוד שהלא תשא הוא עכשיו בדיעבד באונס ובשב ואל תעשה, ואם יאכל יהי' לכתחילה בקום ועשה. וא"כ מוטב להפליט מפיו ולומר בשכמל"ו. — לעומת זאת יש סברא להקל, דמשום חומרא דשם שמים, נחוש להסוברים שברכה לבטלה היא דאורייתא, ולגבי שיעור פחות מכזית, אפשר לסמוך על הרמב"ן וי"א שבר"ן שמותר לכתחילה. — וא"כ לכאורה האוכל כל שהוא לא הפסיד, ולא איבד תעניתו בזה, כמשנ"ב (סי' תקסח סק"ה).
וכ"כ הברכי יוסף (תקסח, א) מובא בשע"ת שם, בשם רבו הנחפה בכסף (או"ח סי' ו), שיאכל פחות מכזית [הכונה למשהו] והתענית עולה לו. — הביאו השע"ת (תקסח, א) והסתפק אם גם בד' צומות כן, או שיפלוט ויאמר בשכמל"ו, וכן נוטה לומר עיי"ש. — ויל"ע דבתענית צבור אם שכח ואכל התענית עולה לו (כבשו"ע תקסח, א), ואילו הנודר לצום יום סתם, ושכח ואכל, אינו עולה לו, אלא חייב לצום יום אחר [אבל הנודר לצום למחר או ליום ידוע (כגון ערב ראש חודש, או יארצייט) דינו כתענית צבור]. וא"כ מ"ט הקיל השע"ת בנדר לאכול משהו והחמיר בתענית צבור לא לאכול כ"ש אלא לומר בשכמל"ו. — שו"ר בשו"ת שבט סופר (חאו"ח סי' כה) ובכף החיים (תקסח, טז) שמסיקים דלא כהברכ"י בשם נחפה בכסף הנ"ל, אלא גם בקיבל ע"ע תענית [בנדר] לא יאכל אפי' מעט, אלא יאמר בשכמל"ו. — וכ"ד מהרש"ם בדע"ת (תקסח, א), דמ"ש במל"מ הנ"ל בשם רמב"ן וי"א שבר"ן שח"ש מותר לכתחילה, הוא רק בנשבע שלא יאכל, משא"כ בנדר להתענות, גם ח"ש אסור מה"ת, וכ"כ ריב"ש (סי' רפז). והביא מר"ן וריטב"א דיותר חמור לעבור על לאו א' בקו"ע, מלעבור ה' לאוין בשוא"ת. וגם בתענית שהוא רק נדר דרבנן ח"ש אסור. ואיסור אכילה חמיר טפי, ולא יתקן הברכה באוכלו דבר אסור. וא"כ עדיף לא לאכול אלא לומר בשכמל"ו. ושוב מצדד לקיים ד' הברכ"י בתענית נדר, אבל בד' צומות יאמר בשכמל"ו ולא יאכל כלל עייש"ה.
ד) ואם קיבל עליו להתענות יום א', ולא היה הנדר על יום ידוע, ואח"כ קיבלו במנחה שלפניו [אפי' אמר במנחה שלפניו הריני בתענית "למחר", כיון שתחילת קבלתו לא היתה על יום מיוחד זה (עי' משנ"ב תקסח סק"ד)], י"ל שיאכל משהו, שלא תהא ברכתו לבטלה, כי קבלת התענית אינו נדר (כמו שכתבנו בזה בס"ד לעיל סי' צט) וכ"כ בדע"ת (שם ד"ה וגם), וא"כ יאבד תעניתו היום, ויתענה ביום אחר כדקיי"ל (תענית יב: שו"ע תקסח, ב) לוה אדם תעניתו ופורע. — אבל זו הלכה שאינה שכיחה, דזה רק בנודר לצום ולא יחד היום, בזה לוה ופורע אפי' קיבלו במנחה, אבל אם לא נדר בתחילה לצום, אלא קיבלו במנחה, הוי קבלה ליום זה דוקא, ואינו לוה ופורע (שו"ע שם ועי' חיי אדם קלב, כג).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5