——–
הקורא בשטחיות את פרשיות אלו של התורה שקראנו באחרונה, רואה את ה"נתינה" של הקב"ה לעמו ישראל לאין גבול, החל מהראותו להם נקמה בפרעה בניסים ובאותות ומופתים, יציאה ברכוש גדול – "וינצלו את מצרים", קריעת ים סוף, קבלת התורה – אלו הם המתנות בכללות, אמנם מתפרטים המה לאלפי פרטים הנכללים בכל מתנה ומתנה שקבלנו מהבורא. ובכן מגיע אותו קורא לפרשת "תרומה", ורואה שכאן והנה הקב"ה שכ"כ נתן ונתן והנה כאן הוא "מבקש" תרומה מכל אשר ידבנו לבו, כסף, זהב, נחשת וכו', ואכן חושב הוא שכן הוגן ומן המוסר הוא שיתרמו ישראל למקדש ה' וישיבו טובה תחת כל הטובות שהיטיב ה' עמם.
אמנם זו טעות, הקב"ה שעד עתה רק נתן ונתן, זה עתה בבניית המשכן היתה תכלית הנתינה מצדו יותר מכל הנתינות שעברו, שהרי עד עתה היו נתינות לשעתן, והנה עתה נותן הקב"ה את השראת שכינתו בישראל באופן קבוע – "ושכנתי בתוכם".
ונתינה זו ערכה רב מכל הנתינות, ולא רק שערכה רב מכל הנתינות, אלא כל הנתינות הקודמות היו הכנה לנתינה הגדולה הזו של השראת שכינה, שהרי כל הנתינות שהיו לישראל עד עתה – ניסי מצרים, רכוש גדול וכו', היו לשעתן ותו לא, והנם בגדר השאלה, ולכך לא ביקש הקב"ה עבורם תמורה, ואילו מתנת שכינתו בתוכם הוא בקביעות בגדר קנין, ועל קנין משלמים, ולכך דרש מאתם שיתנו משלהם דוקא, זהב וכסף וכו', כדי שיקנו לפחות את הכלים האמצעיים להשראת השכינה שהם כלי המשכן, שהרי לעולם לא פסקה שכינה מישראל, וגם כשגלו – שכינה גלתה עמהם, הרי שמתנה זו אינה זמנית בגדר השאלה אלא בגדר קנין גמור עבורם.
וכאמור כל המתנות תכליתם הוא להגיע למתנה זו של השראת שכינה, והטעם הוא היות ותכלית הבריאה להאיר אור אלקותו לתוך המקומות המרוחקים והמגושמים.
וראיתי בזוה"ק (ח"ב ק"מ עב) סיוע לדברינו הנ"ל שמתנת המשכן גדולה היא מכל המתנות שנתן הקב"ה לישראל, וזה לשון הזוה"ק:
בקדמיתא, אע"ג דקוב"ה עבד לון ניסין ואתין ע"י משה, לא מתיאשי (מתחזקים) עמא, כיון דאמר קב"ה ויקחו לי תרומה, ונתתי משכני בתוככם, מיד התיאשו עמא כולהו, וחדו בפולחנא דקוב"ה.
תרגום: כל הנסים והאותות שעשה משה, לא הביאו את העם לידי התחזקות, כיון שאמר הקב"ה למשה ויקחו לי תרומה, וציווה על עבודת המשכן, מיד נתחזקו כולם ושמחו בעבודת הקב"ה.
הרי לנו לראות שמתנת השראת השכינה – ונתתי משכני בתוככם, היא שהביאה את בנ"י לידי התחזקות ושמחה בה' יותר מכל המתנות שקבלו קודם לכן.
וכן מבואר בגמרא (תענית כ"ו ע"ב): צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו – זה מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש.
הנה לראות שבנין בית המקדש הוא התכלית שהרי הוא שמחת לבו של הקב"ה, וכמו שאמרו חז"ל נתאוה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים, ולהלן נבאר מה מחייבת אותנו קבלת מתנה זו להשכין את שכינתו ית' בתוכינו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5