——–
א) נשים בתלמוד תורה. פסק בשו"ע (יו"ד רמו, ו) אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כאיש, מפני שאינה מצווה, ואעפ"כ לא ילמד אדם בתו תורה מפני שדעתן קלות וכו' וכאילו מלמדה תיפלות, בד"א בתורה שבע"פ, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם מלמדה אינו כתיפלות. — והט"ז (סק"ד) הקשה מהקהל את העם אנשים ונשים, והמלך קרא ספר משנה תורה, ותירץ דהמלך לא דרש כי אם פשוטי הדברים, וזה מותר לכתחילה, כמנהגנו, אבל לימוד פירושים והבנה אסרו לכתחילה, וז"ש (חגיגה ג.) אנשים ללמוד ונשים "לשמוע" אבל אין להם חלק בלימוד בהבנה עכתו"ד.
יסוד לדברי הט"ז יש להביא מדברי ר"ת (בתוס' ר"ה לג. סוד"ה הא) דר"י הביא ראיה דנשים מברכות על מעשהז"ג מדאמרינן (מגילה כג.) הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה, והא אינה מצווה לעסוק בתורה (קידושין לד.) [הרי שאם תרצה לברך רשאית]. ור"ת אומר שאינה ראיה דברכת התורה [בקרה"ת] לפניה ולאחריה לאו משום תלמוד תורה, שאפילו בירך ברכה"ת חוזר ומשרך [כשעולה לתורה]. — ויל"פ כונת ר"ת, דקרה"ת אינו עסק התורה, שבזה נשים פטורות, אלא כעין קרה"ת של המלך בהקהל, לשמוע פשטיות התורה, והעיקר לבא עי"ז ליר"ש, ועל זה נשים מברכות.
ומשמע מדברי הט"ז דכל פשוטי הדברים שבתורה שבכתב מותר ללמד לנשים, אבל מדמדמהו להקהל יש ללמוד חידוש להלכה שלא כל פשטיות התורה, אלא רק הנוגע למעשה לקיום המצוות וליראת שמים, שהרי כן כתוב בהקהל (פ' וילך לא, יב) למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, וכ"כ הרמב"ם (הל' חגיגה ג, א) לקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת אמת עכ"ל. — [ויל"ע מה אינו בכלל זה, ואולי פרשת יהודה ותמר, דראובן ובלהה, וכדומה].
ב) והרי זה כמש"כ בספר חסידים (סי' שיג) חייב אדם ללמד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומ"ש כאילו מלמדה תיפלות זהו עומק התלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה, אבל הלכות המצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת, איך תשמור שבת, וכן כל המצות כדי לעשות להזהר במצות, שהרי בימי חזקיהו מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים, וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף, וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני ה"א וגו' טפכם נשיכם וגרך וגו' מחוטב עציך וגו', כדי שידעו עבדים ושפחות פסקי המצות מה לעשות ומה לא לעשות עכתו"ד. — וא"כ לא כל פשטיות תורה שבכתב מלמדים לנשים, כי אם הפרשיות השייכות למצוות שלהן, וליראת שמים וכדומה. — כדברי ס"ח כתבו התוס' (סוטה כא: וחגיגה ג.) בשם ירושלמי דר"א בן עזריה דדריש נשים "לשמוע", הוא דלא כבן עזאי (סוטה כ.) שחייב אדם ללמד את בתו תורה, דפירושו של ראב"ע "לשמוע" כדי שידעו לקיים.
וכן פסק הרמ"א (בשו"ע יו"ד רמו, ו בהגה) ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה עכ"ל. משמע דוקא מה ששייך לאשה [אבל לא מה ששייך רק לאנשים, הגם שתצטרך לחנך בניה למצוותיהם].
ג) ויש לחקור אם לימוד זה של הדינים השייכים לה הוא בכלל מצות ת"ת גמורה, ומקיימות בזה מצוה מה"ת או דרבנן, או שאין בלימודן מצות ת"ת ורק הכשר מצוה שידעו איך לקיים.
להסביר הענין עלינו להזכיר דברי כק"ז החת"ס (בחי' נדרים פא.) שיש תורה לשם שמים ממש, אך אין כונתו אלא כדי לקיים המצוות, ולידע ההלכה איך יעשה המעשה, וזה אינו עדיף מקיום המצות גופא, דבעידנא דלא עסיק בה לא מגינא, אך עיקר מצות עסק התורה היא מצוה בפנ"ע, להגות בה יומם ולילה, דרוש וקבל שכר, וזה הנח"ר לפני הקב"ה, שעוסק לשמה של תורה. — ובדרשותיו (ח"ד רנב:) הרחיב הדיבור ג"כ בזה, לחלק בין העוסק בתורה להכשר מצוה [לדעת ההלכה איך לקיים המצוה], לבין העוסקים לשמה ממש, שכבר בקיאים במצוות והלכותיהן, ועוסקים רק לחיבת התורה לעמול בה ולחדש בה.
והבאנו בארוכה עוד מד"ק בכמה מקומות, ראה במשנ"י דרשות ומאמרים (ח"א מאמר ב אות ג-ה) ותמצית הדברים, שהלומד מאהבת התורה ומתעמק בה ע"מ להגיע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ה"ז תורה לשמה ממש, ויש עדיפות בלימוד ההלכות השכיחות ואולי גם הלומד קיצורי הלכות בכלל זה, אם עיקר כונתו מאהבת התורה, אלא שמקדים הנוגע למעשה. — והמעיין בהלכה כשמגיעה לידו שאלה, ורוצה לדעת מהר מה לעשות, למשל בחמין שהטמין לשבת שכבה האש תחתיו, אז עיון זה הוא רק הכשר מצוה עייש"ה.
לפ"ז נשים הלומדות קיצורי הלכות [שבת, ותרומות ומעשרות וכו'] ה"ז תלוי באיזה כונה לומדות, שאם כונתן לשם לימוד התורה אלא שלומדות ההלכות הנצרכות להן בכדי שידעו איך לקיים התורה, ה"ז ג"כ תורה לשמה, אמנם אינה במדרגת האנשים, שבהם ישנה מדרגה של "לשמה של תורה" ולחיבתה, אפילו לא למעשה, משא"כ בנשים כונתן אמנם ללמוד אבל רק לידע ההלכה, וכן ספרי מוסר ליישר המדות, וספרי שמירת הלשון לטהרת הפה. — וזה שכתבו הס"ח והרמ"א והט"ז הנ"ל, שחיוב ללמד לנשים מה שצריכות לידע בכדי לקיים, הן בהלכה והן ביר"ש ומדות. — אבל אם אין לומדות לשם לימוד, אלא רק בכדי לדעת הנוגע למעשה היום יומי, ה"ז רק הכשר מצוה.
ד) אכן מבואר בהקדמת האגלי טל (בהגה), ובשו"ת אבני נזר (חיו"ד סי' שנב, ג) דישראל מחוייב ללמוד מצות הכהנים, והחילוק בין ישראל לכהנים היא רק העשיה, אבל נשים אפילו במצות הנוהגות בהן אינן מחוייבות מדין לימוד, אלא מחוייבות רק ללמוד שיוכלו לקיים העשיה, וכיון שא"א לקיים אם לא ילמדו תחילה, לכן נחשב הלימוד לתחילת העשיה, ואין הלימוד בנשים מצד לימוד בעצמותו, עיי"ש. וכ"כ הבית הלוי (ח"א סי' י). — ואנו בדברינו הנ"ל רצינו לומר, עפ"ד החת"ס, שגם לנשים יש מצות ת"ת, ויש להן תורה לשמה בבחינת ידיעת ההלכה למעשה [פחות מאנשים שיש בהם מצות ת"ת לשמה, לשם לימוד התורה]. — אבל מהאבנ"ז ובית הלוי מבואר, שגם במצוות הנוהגות בנשים אין בהן מצות לימוד התורה, אלא רק קיום ועשיית המצות, וכיון שלזה צריך ללמוד איך לקיים לכן הלימוד, הוא כבר תחילת חלק הקיום, ודלא כבאנשים שגם אם לומדים רק קיצורי הלכות מקיימים מצות ת"ת. — ויל"ע מלשון השו"ע (יו"ד רמו, וכנ"ל) אשה שלמדה תורה יש לה שכר עכ"ל, דמשמע לכאורה שכר תורה, ולא רק שכר הכנה למצוה, וצ"ל שכר דאינו מצווה ועושה, וכמ"ש בביאור הגר"א (סקכ"ב) מקורו דלא גרע מנכרי (ב"ק לח.). — ולפי דבריהם מצות הקהל אינה מצות ת"ת, אלא לימוד לקיים ליראה את ה', או מצוה מיוחדת כלהלן (אות ז-ט).
ה) ולפי דברינו ולפ"ד האבנ"ז יש לפרש מחלוקת בן עזאי שאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה, ור"א שאמר כל המלמד בתו תורה כמלמדה תיפלות (סוטה כ.), שהבאנו לעיל דברי התוס' (כא:) דלראב"ע רק "לשמוע" איך לקיים. — וי"ל שגם בן עזאי לא נתכוין שחייב ללמד בתו כל התורה שבכתב ושבע"פ, אלא רק הנוגע להן, שתדע שסוטה שנקתה נזרעה זרע, ושהזכות תולה לה שנה וב' וג', ואם לומדות זה יש להן מצות ת"ת (כדרצינו לומר אליבא דהחת"ס). וראב"ע ס"ל שגם בהלכות שלהן אין מצות לימוד, כי אם זו התחלת הקיום (כהאבנ"ז). — [וזה רק לפלפולא, כיון דקיי"ל כר' אליעזר וראב"ע ולא כבן עזאי (כביאור הגר"א יו"ד רמו, כד). ודברי החת"ס צריך להעמיד גם כר"א וראב"ע].
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5