——–
"ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו" (שמות לה, כא)
משה רבנו מכריז: "כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את אשר צוה ה " והנה מתיצבים לפניו בצלאל בן אורי, אהליאב ועוד חכמי לב היודעים: לחשב מחשבת, לעשת בזהב ובכסף ובנחשת, ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת… לעשות כל מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וארג".
וכאן יש להבין מנין היתה לאותם חכמי לב ידיעה כה נפלאה במלאכות עדינות אלו הדורשות ידים מימנות ביותר של שנים רבות, והלא עד לא מזמן היו ידים אלו בעבודת חמר ולבנים וכל עבודה בשדה, ידים שהרגלו לעבודות גסות ואיך נהפכו לידים העוסקות בזהב.
על כך מתרץ הרמב"ן: כל מי שמצא את טבעו יודע לעשות במלאכה, ויגבה לבו בדרכי ה' לבוא לפני משה לאמר לו: אני עושה כל אשר אדוני דובר. ע"כ. כלומר באו האנשים עם רצון בלבד עם נכונות ואמונה להתאמץ ותו לא. ובמשל הממחיש נאריך בבאור הענין.
מלך אחד בנה מגדל גבוה בן מאה קומות והודיע שהראשון שיצליח להעפיל ולעלות עד ראש המגדל, יקבל פרס גדול. מיד באו רבים ונסו את כחם, אך עד מהרה נוכחו לדעת שאין המשימה קלה כלל וכלל. רבים פרשו מהתחרות כבר בהגיעם אל הקומה השלשים, אחרים התאמצו והצליחו לעלות עד הקומה הארבעים. יחידי סגלה גבורי כח התאמצו ביותר, והעפילו עד הקומות שבין השבעים לשמונים. אולם כאשר הגיעו אותם יחידים לקומה השמונים צנחו על סף עלפון ואפיסת כחות. המשימה נראתה בעיני כלם כבלתי אפשרית, והזכיה בפרס הפכה להיות חלום שנגוז. יום אחד פשטה השמועה שאדם אחד הצליח להגיע אל הקומה העליונה, וכי הוא עתיד לקבל בקרוב את הפרס הגדול שהבטח על ידי המלך.
ביום קבלת הפרס נאספו המונים לראות את האיש, ולשמע מפיו כיצד הצליח לבצע את המשימה הקשה הזו. קם האיש וספר לקהל הנאספים: "כלכם סקרנים לשמע מהו סוד ההצלחה, כיצד הצלחתי לבצע את הדבר שרבים בקשו לעשות ולא יכלו. אם כן, המשיך האיש, גם אני פקפקתי בשלב מסים אם אצליח. היה זה לאחר שראיתי שבהגיעי לקומה הששים חשתי כבדות וקשי גדול בבצוע המשימה. אולם באותו רגע גמלה בלבי החלטה נחושה שאני חיב להצליח, ועם החלטה זו המשכתי".
"כאשר הגעתי אל הקומה השבעים, הרגשתי שכחותי כלים ממש. אך לאחר מספר שניות של מנוחה, התאוששתי והרגשתי שאני מסגל לטפס מספר קומות נוספות. אמנם לא ידעתי מה יועילו לי מספר קומות יחידות כאשר בפני עמדו שלשים קומות כדי להגיע למטרה, אך המשכתי בכל זאת. אמרתי בלבי, אשתדל לעשות את כל מה שבכחי. החלטה זו נתנה לי תנופה מחדשת, ובכחה עליתי עשר קומות נוספות. כאשר הגעתי לקומה השמונים חשתי שהגעתי לסף כחותי".
"לרגע חלפה מחשבה במחי שחבל להמשיך ולהתאמץ, הרי אל המטרה בודאי לא אגיע. אך מיד התעשתי ואמרתי לעצמי: קומה נוספת הנך מסגל לעלות בזחילה? אם כן עשה זאת, שכן החלטת לעשות את כל מה שבכחך. ואכן בשארית כחותי זחלתי עד הקומה השמונים ואחת, וצנחתי על הרצפה מאפיסת כחות. באותו רגע נפתחה לפני דלת של מעלית. גלגלתי את עצמי פנימה, ועליתי במעלית עד הקומה המאה".
הנמשל בעצם הוא מבשר הצלחה הרבה יותר מהמשל, שהרי במשל שקראנו לא הבטח לאותו מצליח שאכן ישנה מעלית סמויה באחת הקומות להעלותו לקומה המאה, ואלו אנו בעבודתנו הרוחנית מבשרים ומבטחים כי בשלב מסים בעבודתנו מנחת מעלית שתעלה אותו למעלות נפלאות, והיא הבטחת חז"ל "יגעת ומצאת תאמין".
נאמרה ההבטחה בלשון מציאה על היגיעה שנתיגע, על אף שמציאה מזדמנת היא ללא יגיעה, ללמדנו המטל עלינו הוא להתיגע, לעמל, וגם על הירידות והנפילות שם עמל נופל עליהם. שהרי מי אינו מתיגע ומתפרך מעמל הנפילות והקימות היש עמל מפרך יותר מזה. מי לא היה מאשר ומענג כשההצלחה בעבודת ה' ובנסיונות התוקפים אותו היתה מאירה לו פנים, ותמיד מוצא הוא את עצמו מנצח ורוכב על הסוס, הרי זו עבודת פרך לבנות ולהרס ושוב לבנות ולהרס כביכול.
אולם על יגיעה זו הבטיחו לנו חז"ל שנמצא מעלית באמצע דרכנו ואתה נמריא לגבה. ההצלחה בלתי משערת "שנמצא" את עצמנו בגדר "מציאה" במצבי נצחונות שמעל כחותינו.
כמה גבורים אבדו את גבורתם ומרך נכנס בלבבם עד כי נמס לבם בקרבם בראותם את עמס הנסיונות ותקף היצרים ותכיפות התקפתם ומתוך מסקנה "זה לא בשבילי" נפלו והתבוססו בדם חטאם ללא נסיון קימה.
כלל אמרו לנו חז"ל אין הקב"ה מנסה אדם אלא אם כן יכול הוא לעמד בנסיון זה, חיבים אנו להאמין בכלל זה, גם אם לא נראה לנו שכלל זה אמור לגבינו ורואים אנו את עצמנו בזה "כיוצאים מן הכלל", חיבים להשתכנע שאכן כלנו במסגרת כלל זה.
והאמת כדי להשתכנע בכך היא, שאמנם אמת היא שאין ביכלתנו להגיע לפסגת ההצלחות שאנו דורשים מאתנו אולם ישנה מעלית באמצע הדרך שתוביל אותו לפסגת ההצלחות, זאת חיבים אנו לשנן ולזכר, אנו נדרשים להשתדל ולעמל אולם כדי להצליח לכך נועדה מעלית המובילה להצלחה.
לא לנו להחליט מתי כבר מגיעה לנו בצדק אותה מעלית שנוכל כבר לקפץ עליה ולנוח מעמל העבודה. זאת רק כפי הנראה לחכמתו יתברך שהוא המחליט עד כמה צריך האדם עוד לעמל ולהתאכזב ושוב להתאושש, ורק כשיראה לחכמתו יתברך לשים קץ לעמל והיגע של האדם, אזי יזכה שמיד תופיע לפניו אותה מעלית להקפיצו למדרגות נשגבות המצדקות לו כפי עמלו ויגיעו קדם לכך, ואדרבה, כפי אשר נפרכה נפשו בעמל הנפילות והמעידות, ועם כל זה לא קצה נפשו בעמל עבודתו והתעקש להתחדש בכל פעם, על אף פתוי היאוש המכרסם בקרבו ללא הרף: חדל לך מעבודתך, לא תוכל לה, קשה היא מנשוא עבורך, ומבלי להטות אזן לקול שטן זה, ובנוסף לכל העגמת נפש והאכזבה המשיך העובד בתמימותו, כך יזכה מדה במדה ל"מציאה" שהמצא תמצא לו באפן פתאומי באחת מיגיעותיו, ואז ימצא בחיי חיותו מנוחה נכונה בדרך המובילה לחיי עולם הבא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5