——–
מספר המדרש בקהלת רבה בתחלתו:
"חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב" (משלי כ"ב)
מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, הצטער ואמר: כלם מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה כלום? [לפי שהיה עני גדול, וכמאמרם בגמרא הכל נזונין בזכות חנינא, וחנינא די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת]. מה עשה? יצא למדברה של עירו, וראה שם אבן אחת ושבבה [ושברה] וסתתה ומרקה [עשאה חלקה ובהירה], ולאחר מכן אמר עלי להעלותה לירושלים. בקש לשכר לו פועלים נזדמנו לו חמשה פועלים. אמר להם: מעלין לי אתם אבן זו לירושלים? אמרו לו: תן לנו חמשים סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים. רצה לתן להם אבל לא היה לו לפי שהיה עני מרוד. הניחוהו אותם פועלים והלכו להם. זמן לו הקדוש-ברוך-הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם: מעלים אתם אבן זו? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים בלבד ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו. נתן ידו ואצבעו עמם ונמצאו עומדים בירושלים. בקש לתן להם שכרן ולא מצאן. נכנס ללשכת הגזית ושאל: לאן נעלמו אנשים שהעלו לי את אבני לירושלים? אמרו לו הסנהדרין: כנראה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים. וקראו עליו את המקרא הזה: "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב" – לפני מלאכים יתיצב.
בפתוי גדול מצליח כח הרע לפתות רבים להמנע מלעשות את אשר באפשרותם לעשות, וזאת במחשבה מכיון שעדין אין כרגע במעשה זה שלמות אלא התחלה בלבד, והיות ולא רואים שביכלתם יהא לגמר – אף לא מתחילים.
יצר זה הוא בין אצל בני תורה ובין אצל המתקרבים ליהדות בתחלת דרכם.
אצל בני תורה – פעמים שנמנעים מלהתחיל ללמד כיון שלא נראה להם שיצליחו לגמר למודם, אם הזמן בישיבה סדר של 4 שעות, ומשום שנראה להם שקשה יהא להם ללמד בו מתחלה עד סוף – אזי גם לא מתחילים את השעה הראשונה שכבר כן יכולים ללמד.
או שנמנעים מלהתחיל ספר או מסכתא מחשש כיצד יסימוה.
ופעמים אדם מטרד ואין מחו עמו להתפלל בכונה, ואינו מנסה להתחיל אפלו את הברכה הראשונה לפחות לאמרה בכונה, כיון שיודע שלא יצליח לכון במשך כל העמידה.
או דגמא נוספת, שראיתי פעם אדם שמשתמש בתפלין פשוטות, וכששאלתיו: מדוע אינך מהדר לקנות תפלין מהדרות? ענה לי: מזמן אני כבר חשבתי על כך, אלא שאני מחפש את הכי טוב, סופר משלם ביראת שמים, ובכתב המעלה ללא שום טעות וללא שום מחיקות בתכלית ההדור, וכיון שעדין לא מצאתי את אשר בקשה נפשי, אני ממשיך באותן תפלין ישנות שיש לי עד שאמצא. ובינתים תקופה ארכה עברה והרי הוא באותו מצב, ואינו עושה גם את מה שיש באפשרותו כן לעשות ולהדר, אלא ממתין וממתין להשתמש בתפלין בדיעבד.
בעוד מקרה אחר פגשתי פעם, אברך שאינו רוצה ללמד בכולל מסדר עם בני תורה, וכששאלתיו: מדוע? אמר לי: אני מחפש כולל שכל האברכים שם יראי שמים במיחד, לא מדברים כלל באמצע הלמוד, ולא אוכלים באמצע הלמוד, וכיון שלא מצאתי מסגרת כזו אין חשקי ללמד בשום מקום. שאלתיו: ומה אתה עושה עכשו כל זמן שאינך מוצא מסגרת כזו? ענה לי: אני מסתובב, לומד פה קצת שם קצת.
היש עוון גדול מזה? וכל אלו באצטלה של צדקות.
– אני רוצה ללמד דוקא 4 שעות – פחות מזה אין לי מה להתחיל?!
– אני רוצה ללמד על מנת לסים, ואם איני בטוח שאסים אין לי מה להתחיל?!
– אין ראשי פנוי כעת ללמד גמרא, ולכן אין לי לפתח שום ספר עד שאתפנה מטרדותי ללמד גמרא, איזו טעות ! אם אתה מטרד ואינך יכול ללמד חמר קשה עליך ללמד מה שביכלתך, הלכה מדרש אגדה ואפלו תהלים, העקר לא לשבת בטל בגלל שאין ביכלתך להעמיק בתלמוד.
– אני רוצה להתפלל את כל התפלה בכונה, ואם לאו אין לי מה להתחיל?!
– אני רוצה תפלין בתכלית ההדור, ואם לאו אשתמש בישנות שיש לי גם אם ספק כשרות הן?!
– עדיף ללמד בצורה עראית כל זמן שאינו מוצא מסגרת של בני אדם כמלאכים הלומדים ללא אכילה וכדומה?!
זאת למדנו המדרש ממעשה של רבי חנינא בן דוסא, הלא אותה נפשו להביא משהו לירושלים כמצות התורה, "ולא יראו פני ריקם", הלך למדבר מצא אבן, וזה מה שיש אין יותר. עשה מה שיכל סתתה ומרקה, וכל זה לפני שידע כיצד בכלל יוכל להעלותה לירושלים, לא עשה חשבון: הרי, אין לי כלום, נניח שאמצא אבן אסתתה אמרקה, אבל כיצד אעלה לירושלים, ואם כן אין לי מה להתחיל כיון שאיני יודע כיצד אסים, לא, לא כך חשב, אלא קדם התחיל, וכשראה הקדוש-ברוך-הוא מסירותו עשה לו נס.
"ונפש כי תקריב".
על העני מעלה הכתוב כאלו הקריב את נפשו. עני הבא עם מנחת סלת ראוי הוא לשבח מב' טעמים:
א. גם את הסלת שהביא הביא במסירות ובמאמץ, והקדוש-ברוך-הוא רואה את המאמץ, וחשובה לו ההתאמצות של האדם אף שלבסוף עלה בידו רק מעט, יותר מאחר שהתאמץ מעט ועלה בידו הרבה, וזה הן בצדקה והן בלמוד התורה, יש אדם שמביא להקדוש-ברוך-הוא חדוש קטן בתורה, ואפלו לא חדש אלא הבנה באיזו שהיא הלכה או סגיא שעלתה לו ברב עמל ויגיעה, ולעמתו אדם בעל הבנה טובה שבמעט מאמץ עלו לו חדושים רבים ויפים, יותר חשוב לפני השם יתברך העני במנחתו היות ועלה לו זה במאמץ רב.
ב. טעם שני לשבח העני, הוא מה שדברנו למעלה, על זאת שלא התפתה ליצרו להמתין ולעכב את מנחתו עד שיתאפשר לו פר או שור, אלא תכף שעלה ברצונו להתנדב לה' מנחה ראה מה שבאפשרותו ומיד הביאו ללא עכוב, כמעשה ברבי חנינא בן דוסא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5