——–
שבועות אלו המה ימי בין המצרים, ויש ליתן את הדעת ואת הלב מה בעצם איבדנו בחורבן בית המקדש. אם תאמר שאין לנו קרבנות, הרי יש לנו תורה שעולה על כל הקרבנות, כמו שדרשו חז"ל (מנחות ק"י ע"א) על פסוק (ויקרא ז, לז): "זאת התורה לעולה ולחטאת", כיון שעוסק אדם בדברי תורה אין צריך הוא לא לעולה ולא לחטאת, וכמו שאמרו חז"ל (שבת ל' ע"א): שאמר הקב"ה לדוד: "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי" – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף פרים שיקריב שלמה בנך על גבי המזבח. אם כן יש לנו להתבונן, מה החסרון הגדול שחסרנו בחורבן הבית?
ובהמשך הדברים תתיישב השאלה המפורסמת, מדוע קינא לה' פינחס דוקא ולא משה ואהרון שהיו גדולים ממנו.
התשובה לכך בפשטות היא, דמיום שחרב הבית קשתה עלינו עבודת ה' בייתר שאת, שהרי עשרה ניסים נעשו לאבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים, ואם כן יהודי בזמן הבית כשהיה מרגיש רפיון בעבודת ה' לא היה צריך הרבה לעשות כדי לצאת מחשכותו, פשוט היה אומר שלום לבני ביתו, בעוד כמה ימים אני חוזר הביתה, היה הולך לבית המקדש, ורואה שם הכיצד מעולם לא כיבו שום גשמים ושלגים שבעולם את המערכה הקטנה של עצים שבמזבח החיצון, שהיתה אש זו רבוצה ע"ג המזבח בדמות אריה, (ויקרא רבה ט, כד), והיתה אש זו ברה כחמה ואוכלת לחים כיבשים, ואינה מעלה עשן (יומא כא), וכל ישראל היו רואים אש זו כשיורדת, וכורעים על פניהם אפים ארצה כמובא בדברי הימים (ב, ז). ועל אש זו שהיתה בגודל אמה על אמה – הקריב שלמה המלך יותר מאלף עולות ולא כבתה האש. וכן רואה הוא ששום רוחות שבעולם לא הזיזו את העשן של המזבח שהיה מיתמר ועולה כדקל, וכמו כן היה נכנס לבית המטבחיים של בית המקדש ורואה ששום זבוב לא נכנס שם, והוא פלא עצום, וכן רואה הוא בימי הקיץ הכיצד בשר שלמים מונח בימי תמוז תחת השמש יומיים ואינו מסריח, וכן רואה הוא בזמן שכל ישראל בעזרה בצפיפות גדולה והנה כשנצרכים להשתחוות מוצא לו כל אחד ד' אמות לפניו כדי להשתחוות בפישוט ידים ורגלים, ועוד ניסים המבוארים בפרקי אבות (פרק ה', ז').
ועוד הרבה ניסים מבוארים בגמרא ובמדרשים שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים.
וכמו המובא (בירושלמי פאה ג, ז,), דבזמן שהיו ישראל עולים לרגל ומשאירים בביתם את נשיהם וטפם, היה הקב"ה עושה עמהם ניסים, ומזמן אריות ונחשים וכן מלאכים בדמות בני אדם, לשמור בהמותיהם ורכושם שלא יבואו גייסים להזיק להם.
וכן בשבתות היו רואים דלת שבשער דרום שנפתחת מאליה ויודעים שהוא שבת, כמובא במס' מידות (פי"ד מ"ב), וכן כל כלי חרס שבישלו בהם במקדש שהיו רבים מאד ובפרט ברגלים, ופעם מנה אגריפס את עולי הרגלים והיו למעלה משנים עשר מיליון איש, והיו מבשלים קודשיהם בכלי חרס, ולאחר מכן היו טעונים שבירה מפני איסור נותר הבלוע בהם, ולא היה צורך לפנותם, כי מקום היה בעזרה שהיו נבלעים שם במקומן (יומא כא).
וכן נס לחם הפנים, שהיה נשאר חם משבת לשבת כיום הנחתו. וכן נס לשון של זהורית שהיה מלבין ביום הכפורים. וכן נס הכרובים שהיו מקשה אחת עם הכפורת והיו מסובבים עצמם – פניהם איש אל אחיו, או אחורה כשאין ישראל עושין רצונו של מקום.
וכן נס נר המערבי שהיה דולק מהדלקה להדלקה, ואף שהיו נותנים בו שמן ככל הנרות.
וכן נס השקאת הסוטה לברר אם נטמאה או לא, ועוד ועוד.
אם כן הגילוי פנים בזמן הבית בבחינת "יאר ה' פניו אליך", היה במלוא הדרו, ובכך למדו ליראה את ה', וכמו שדרשו חז"ל ב"ספרי" על הפסוק: "למען תלמד ליראה" (דברים יד, כג) זהו מעשר שני, שהיו עולים לירושלים לאוכלו ומתוך כך כוונו לבם ליראת שמים וללמוד תורה (בבא בתרא כ"א ע"א תוס' ד"ה "כי מציון תצא תורה").
נתבונן היום באיזה הסתר פנים נורא נמצאים אנו, כשחסר אצל האדם יראת שמים והינו בירידה, כמה מאמץ צריך הוא כדי להחזיר לעצמו את מדריגתו הקודמת, ויותר מכך כמה מאמץ נדרש לו כדי להשיג עוד טיפת יראת שמים נוספת או יראת חטא או אהבת ה', כמה ספרי מוסר צריך הוא לגמור וכולי האי ואולי, ואילו כשהיה בית המקדש קיים זכה כל אדם לראות את השכינה בעיניו, ולבבו היה חזק לאהבה וליראה את ה' אלקיו.
ובפרט בענין האמונה, שהיתה כל כך ברורה ופשוטה בזמן אבותינו – כמה קשה היא להשגה היום, אמונה פשוטה בי"ג עיקרי התורה כמה היא סבוכה אצלנו, כמה סבל ויסורים מתייסרים אנו בשביל טיפת אמונה שמצד אחד נחוצה היא כאויר לנשימה ממש היום בימינו, ומאידך קשה להשיגה מאד מחמת ההסתר פנים העבה והחשוך שאנו בו.
והכאב שבזה צריך להיות, היאך הרחיקנו הקב"ה מלידבק בו, והיאך גרמו עוונותינו שימנעו מאתנו האמצעים לידבק בה', כי הלא יש לנו לראות בזה הרבה עלבון והשפלה היאך הקב"ה דחה והרחיק אותנו מעל שולחנו, והננו כמנודים ונזופים מלפני ה', ודבר זה צריך שיביאנו למהר ולהתפייס עם הבורא ולהתחנן שיקרבנו אליו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5