——–
כתיב (בראשית ט"ו י"ב): "ויהי השמש באה לבוא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדלה נופלת עליו". ופרש רש"י: "והנה אימה" – רמז לצרות וחשך של גליות. ובפרשת שמות (ג' י"ד). "ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה", ופרש רש"י: "אהיה" עמם בצרה זאת, "אשר אהיה" עמם בשעבוד שאר מלכיות, עד כאן לשונו. הרי שידעו האבות שעתידים ישראל להיות בגלות. וצריך לדעת טעם הגליות והשעבודים.
ורבותינו ז"ל (בפסחים פז:) אמרו: אמר רבי אושעיא (שופטים ה): "צדקת פרזונו בישראל" – צדקה עשה הקדוש-ברוך-הוא בישראל שפזרן לבין האמות. ויש להבין דברי רבותינו זכרונם לברכה, מה צדקה עשה ה' עמנו בזה?
וכתב ה"אור החיים" הקדוש (יתרו י"ט ה') על הפסוק: "והייתם לי סגלה": ירמז סתר עליון לפי מה שקדם לנו, כי ענפי וניצוצות הקדשה נתפזרו בעולם ואין להם מציאות להתברר ולהתקן זולת באמצעות ישראל, וביותר באמצעות עסק התורה, שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, ואותם ניצוצי הקדשה גם להם יקרא סגלה וכו'. וזה שאמר: "כי לי כל הארץ", כאן רמז שיש לו סגלה מפזרת בכל הארץ, וזה טעם פזור ישראל בארבע רוחות העולם, לחזר וללקט אחר הסגלה שהיא אבדתם. והנה, זולת עוונם של ישראל היו יכולים להשיג הדבר בלא פזור בעולם, אלא בכח תורתם היו מוליכים בכל העולם ושואבים כל בחינות הקדושות בכל מקום שהם. ובאמצעות החטא תש כחם, וצריכים לרדת שם לברר הטוב ההוא. עד כאן לשונו.
אם כן, הטעם לגליות הוא שיתפזרו ישראל בכל העולם מקצה ועד קצה, וילקטו משם ניצוצות קדושים על ידי שיעסקו בתורה ובמצוות בכל מקום שיהיו. ואלו כל ישראל היו צדיקים וזכאים ללא חטא, לא היו צריכים לגלות מארצם ללקט הפזורים, אלא היו יכולים להיות בארצם, ומאליהם היו מתקבצים כל הניצוצות לפתח בתיהם ונתקנים.
ועל פי זה יש להבין המשל שהביאו בירושלמי (ברכות פב הל"ח). משל למלך שהיה לו בן חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כלו ורואה נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדסו וכו'. כך בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, מחזר בכל העולם כלו, ורואה איזה צדיק באמות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון: יתרו ורחב. עד כאן לשון הירושלמי.
וזה ענין הכתוב (זכריה ב', י'): "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה ", כי הצרכו לילך ישראל בגלות ארבע רוחות השמים בכל שבעים אמות, ואין כח להוציא משם הקדשה אלא על-ידי מצוות ותפלות של ישראל, ואין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות להתברר מכל האמות. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ק לח:). דאמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה (כשרצה להרוג את מואב). שתי פרדות טובות יש לי להוציא מהן: רות המואביה ונעמה העמונית. ובשביל שתי פרדות טובות חס הקדוש-ברוך-הוא על שתי אמות גדולות. וכל גאלתנו תלויה בזה (שער המצוות ראה), דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות להתברר מכל האמות כלם, כמו שנאמר: "ושב וקבצך מכל העמים. עד כאן.
ועדין יש להבין, למה האמות מצרים ומעיקים לנו, וכל מחשבותיהם להרע לנו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים פז:) "בהאי נחתינן ובהאי סלקינן", ופרש רש"י: 'במחשבה זו (היאך לכלות את שונאיהן של ישראל) אנו עסוקים תמיד' – כלומר: כך העידו על עצמם אמות העולם.
אבל, הבאור הוא, דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (גיטין נ:): "היו צריה לראש" – כל המצר לישראל, נעשה ראש עליהם. ועל ידי זה מוציאים ישראל את חלק הקדשה שבהם. וזהו שאמר הכתוב (קהלת ח' ט'). "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", והכונה: אדם דקלפה, הוא אדם בליעל, כאשר ישלט באדם דקדשה, הוא לרע לו לאדם בליעל, כי בזה שהם מצרים לישראל, מוציאים ממנו (מאדם בליעל) כל חלקי הקדשה. נמצא, דשליטת האמות על ישראל בעת הגלות הוא לרע להם לאמות, וכל חלק הקדשה מתוסף ונמשך לישראל. וזהו שאמר הכתוב (ירמיה ל' ז'). "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", דהינו: הצרה גופא היא הסבה לגאלה. כיון דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות סב). "אין בן דוד בא, עד שיכלו כל נשמות שבגוף", ובימות המשיח שיגמר הברור להעשות, אז יקים מה שכתוב (ישעי' כ"ה). "בלע המות לנצח". נמצא דהצרה היא הסבה לגאלה, כמו שהיה בגלות מצרים, שהשעבוד הוא היה סבה לגאלה.
וכתב "החפץ חיים" זצוק"ל בספרו "צפית לישועה" פ"ב, שהגאלה האחרונה היא אחרית כל הגליות, וצריכים לתקן כל הקלקולים שהיו לישראל. ובאריכות הגלות יתקן הכל, והגלות הוא צרוף גדול לברר הרע מן הטוב, כמאמר הכתוב (דניאל י"ב י') "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים".
ונודע ומפרסם בדברי רבותינו זכרונם לברכה, תקף הצרות העצומות לישראל בחבלי משיח, והטעם כי אז סיום בריאת הקדשה, ואז הוא תגברת החיצונים (שער המצוות דף מח:)
נמצא דבשני אפנים נעשה ברור חלקי הקדשה: א. על ידי עסק התורה והמצוות והתפלות ומעשים טובים שישראל עושים, והם כאבן השואבת חלקי הקדשה. ב. על ידי הגלות והחשך והתלאות אשר בעולם הזה (ועיין ספר הדעה ח"ב דרוש ד' ט')
(נלקט מן הספר "סיפור יציאת מצרים" להרה"ג שלמה רוזנר שליט"א)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5