——–
כתב הרמב"ם הלכות תשובה (פ"ג ה"ד):
"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו – כלומר: מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם".
הרי שאין מידת הקב"ה כמידת בשר ודם. מדרך בני אדם, כשאחד חוטא לחבירו ופושע נגדו, אף על פי שאחר כך מבקש ממנו מחילה, מכל מקום לא חוזרת האהבה ביניהם כמקודם, ובהכרח שנשארת עדיין הקפדה בלב, אולם גבי הקב"ה אינו כן אלא: "אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם", וזה ממידת טובו ורחמנותו יתברך.
ועוד שם ברמב"ם:
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלקיך", ונאמר: "ולא שבתם עדי נאום ה"', ונאמר: "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב", כלומר: אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים: אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד וכו'. כמה מעולה מעלת התשובה: אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל שנאמר: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". צועק ואינו נענה, עושה מצוות וטורפין אותן בפניו, שנאמר: "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי", והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". צועק ונענה מיד שנאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה", ועושים מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר: "כי כבר רצה האלקים את מעשיך". ולא עוד אלא שמתאווים להם שנאמר: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות"".
מסביר בספר "אור יחזקאל" את דברי הרמב"ם האלו, וזה לשונו: וכתב הרמב"ם (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו'): "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' וכו', כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק" – כך היא מעלת התשובה שעל-ידה מגיעים לדביקות ממש בה' יתברך, ומעלה זו מיוחדת היא בתשובה למעלה משאר מצוות. שעל-ידי המצוות מתעלים ומגיעים לאיזו מדריגה. מה שאין כן בתשובה מתעלים ומתרוממים עד לדביקות ממש, וכלשון הרבנו יונה: "ברגע קטון יצא מאפילה לאור גדול".
והוסיף הרמב"ם: "התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה [אגב יש לנו לראות מלשון הרמב"ם מהות החטא שאינה מרחקת את האדם גרידא, אלא על-ידה נעשה שנאוי לפני המקום, משוקץ, מרוחק ותועבה], והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד" – זו כוחה של תשובה שאין בשאר המצוות, כי התשובה מהפכת את מצב האדם ממש, משנאוי ותועבה לאהוב וידיד. ולא די בכח התשובה שמבטלת מן האדם את מצב השנאוי והתועבה שהיה קודם התשובה, אלא מביאתו לידי המדריגות העליונות ממש של אהוב ונחמד לפני המקום. וכח מעלה זו הוא רק בתשובה ולא בשאר מצוות שאין בכח סגולתם עד כדי כך. וכל שכן שתשובה זו מצותו של הקב"ה, כמובא במדרש: שאלו לחכמה: מה משפט החוטא? אמרה: ימות; שאלו לנבואה: מה משפט החוטא? אמרה: רשע תמית רעה; שאלו לתורה, אמרה: יביא קרבן; שאלו להקב"ה, אמר: יעשה תשובה. הרי שתשובה – מצותה מיוחדת חתירה מתחת כסא כבודו של ה' יתברך בניגוד לדעת החכמה והנבואה. ולכן סגולתה וכוחה הוא לאין שעור.
וכן כתב רבנו יונה שעל-ידי התשובה זוכה לאהבה: "ומל ה' את לבבך לאהבה את ה' אלקיך". והרי אהבת ה' היא המדריגה העליונה, ולמעלה זו כתב הרבנו יונה שזוכים על-ידי התשובה. וכל זה הוא אף בשאר ימות השנה וכל שכן ביום הכיפורים שהוא יום התשובה.
והוסיף הרמב"ם (שם בהלכה ז) כמה מעולה מעלת התשובה: "מעלת התשובה", והוא כמו שכתבנו שהתשובה היא מעלה מיוחדת שאין בשאר מצוות, "אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, צועק ואינו נענה שנאמר: 'כי תרבו תפילה איני שומע ועושה מצוות וטורפין לו בפניו" וכו'. והוא כמו שבאר הרבנו יונה שעבירה מכבה מצוה ולפעמים מכבה תורה. שבשעה שהאדם חוטא הקב"ה מסתלק מעמו ולכן אינו שומע תפלתו וצעקתו, והיום הוא מודבק בשכינה, צועק ונענה מיד ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה, ולא עוד אלא שמתאווים להם וכו'.
ועוד מובא בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה (קכט ע"א) (מתורגם ללשון הקודש):
אשריהם לבעלי תשובה, שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד הם קריבים אל הקב"ה. מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם נתקרבו אל הקב"ה בכמה שנים: אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים עד שהיה זקן כמו שנתבאר, וכן דוד שכתוב: "והמלך דוד זקן בא בימים". אבל בעל תשובה מיד נכנס ומידבק בהקב"ה. ר' יוסי אומר: למדנו במקום שבעלי תשובה עומדים בו באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו, משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם, הם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כוונת הלב ועם כח גדול ביותר להתקרב אל המלך.
מכל אלו המאמרים משמע, דהא דאמרו בגמרא ברכות (לד ע"ב): "במקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", הוא כפשוטו ממש, דבעלי תשובה מתקרבין יותר לה', ויש ביכולתן להגיע לקרבת ה' הרבה יותר מהר בזמן ובאיכות-הקירבה, הרבה יותר מצדיקים גמורים, ומה שלצדיקים נצרך שנים כדי להתקרב לה', הבעל תשובה עושה זאת בזמן קצר.
ובעצם היא מחלוקת מפורשת בגמרא ברכות לד ע"ב, ובסנהדרין צט ע"א לדעת רבי חייא בשם רבי יוחנן, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים – עין לא ראתה אלוקים זולתך. והרי שצדיקים גמורים מעלתם למעלה מבעלי תשובה, ורבי אבהו סבר דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
הרי שכל הנ"ל בדברי הרמב"ם והזוהר הוא אליבא דרבי אבהו. ויש לעיין בזה, דהיאך יחשבו לרבי אבהו בעלי תשובה לאחר שחטאו יותר מצדיקים גמורים שלא חטאו מעולם, וכבר תמה בזה המהרש"א בברכות לד ע"ב בחידושי אגדות, וכתב שהוא רחוק מן השכל לומר כן. וטעם התמיהה הוא משום דהיאך יתכן שיהיה מצב של אדם שקלקל ועבר על רצון ה' יותר מאשר אדם הישר כאשר עשהו האלקים ולא קלקל מעולם. וכי מה יכול להיות יותר מעולה מהיצירה הישרה שבראה ה', והוא האדם הישר ששמר על ישרותו ולא קלקל, והיאך יתכן שיהא יותר מעולה זה אשר נתקלקל מישרותו שבראו ה' ובא לתקן אשר עוות, יותר מאשר זה ששמר על ישרותו ולא קלקלה מעולם.
והלא בעלי תשובה זהו מצב של בדיעבד, דהיינו לכתחילה צריך האדם לשמור עצמו מחטא, ובדיעבד אם חטא יעשה תשובה, ואם כן היאך יתכן שהבדיעבד תהא מדריגתו גדולה מהלכתחילה, והיאך יתכן שתכלית רצון ה' בבריאה ותכלית שלימות האדם תמצא בעובר על רצון ה' יותר מאשר ההולך ישר כאשר עשהו שאין הוא יכול להגיע כמו הבעל תשובה לתכלית השלימות, אתמהא?!
ועוד, וכי אדם הראשון וקין שחטאו ועשו תשובה, ומנשה מלך יהודה, ואחאב מלך ישראל, וכן בתלמוד, רבי אלעזר בן דורדיא ויוסף משיתא ויקום איש צרורות בן אחותו של ר' יוסי, שמצינו בתלמוד שעשו תשובה, וכי כל אלו הנזכרים, גדולים הם עתה יותר מאילו היו צדיקים גמורים כאבות הקדושים והנביאים הקדושים, וכי עדיפים הם עתה יותר מאילו היו כייתר התנאים והאמוראים שמעולם לא חטאו?!
וכן בכל דור ודור שרבים המה בעלי התשובה ובמיוחד בדורנו, וכי גדולים המה יותר מאשר אילו היו מעיקרא צדיקי הדור שלא טעמו טעם חטא, והרי חוטא נשכר, כי מעתה יש לחוטא לומר שישו בני מעי שישו שחטאתי ושבתי לה', שבכך זכיתי יותר מאילו לא הייתי חוטא מעולם לבורא, והוא תימה!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5