——–
כתב החפץ חיים: ומה שמחיב אדם למסר נפשו ולא לעבר על אסור עריות, הוא לאו דוקא על הבעילה בלבד, אלא אפלו על חבוק ונשוק של כל העריות או נכרית או נדה, ואפלו עד כדי יהרג ואל יעבר, לפי זה כמה יש להזהר ולהזהיר את המארסים קדם חפתם מלתת אפלו יד לארוסתם, חס ושלום, וכאשר שאג על זה השל"ה הקדוש בשער האותיות (אות ק' דף ק') וזה לשונו. והזהרו במאד שקדם החפה לא ישב החתן אצל הכלה, ולדאבוננו לא די שמושיבין החתן אצל הכלה, אלא מחבק אותה – אוי לעינים שכך רואות, ולאזנים שכך שומעות, ותמהני על חכמי הדור שסובלים את העוון הגדול הזה ובידם למחות ואינם מוחים. וזה פשוט, מאחר וכל הבתולות באות לכלל נדות, והנה העובר על אסור דאוריתא, "ואל אשה בנדת טמאתד לא תקרב" – דאסור אפלו קריבה בידו. ובפרט שבא גם לידי קרי והוצאת זרע לבטלה ואמרינן במסכת נדה (יג) אמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חיב מיתה. רבי אסי אמר: כאלו עבד עבודה זרה. ואפלו אם לא יצא ממנו זרע, מכל מקום, אי אפשר שלא יבוא לידי קשוי, ורבותינו נדו על זה, כמו שאמרו: המביא עצמו לידי קשוי הוא בנדוי (שם רש"י ע"ב) על כן, הנני מזהיר בתקף אזהרתי, שבל יראה ובל ימצא תועבה זו בישראל, ואף החתן לא יהיה אצל הכלה ולא יגע בה כלל וכלל, חס וחלילה
והנה אחריו שאג כארי האר"י החי, הוא רבנו הגדול רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל, בחבורו הגדול "כרתי ופלתי" (ס' קצה ס"ק ו), דאפלו בנגיעה ישנו לאו מן התורה וחיב מלקות, כמו שכתב הרמב"ם במנין המצוות (מצוה שנ"ג) וזה לשונו: ומכל זה יצא לנו על כל פנים תוכחת מגלה על המנהג הרע ומר, אוי לנו על שברנו אוי לנו כי חטאנו, אשר יחבק החתן להכלה וילך אל הנערה והיא לא טהורה מטמאתה, ואביה ואמד רואים ושמחים, אוי לנו, שמלבד מאסור קשוי לדעת וגרוי ליצר הרע ועוון קרי והוצאת זרע לבטלה, ורחמנא לצלן, בעונותינו הרבים, עוד גם הוא אסור חמור של תורה, ונתן להיות בכלל "יהרג ואל יעבר", ובעונותינו הרבים חכמי הדור מחשים, וזה אשר הוא גורם אריכת הגלות ואבדן הוד ישראל, ועיני עוללה לנפשי לכל בני ישראל, כי רבים חללים הפילה עוון זה, ועצומים כל הרוגיה, ובעונותינו הרבים, אולי ירחם ה' להשיב לנו רוח חדש ולב טהור, ויהיו ידינו רמות למחות אבן הטועים הזה, ולבער עוון החמור הזה מישראל.
ולפי דעת הרמב"ם וסיעתו, וכן בשלחן ערוך מפרש, שאם יאמרו לאחד – חבק לנערה נדה או מות תמות – חיב האדם למסר עצמו להריגה טרם יעשה כזאת, כי הוא בכלל אביזריהו דגלוי עריות, אשר דינם הוא "יהרג ואל יעבר", והמפקפק בזה הוא מין, רשע, ואפיקורוס, ודבר ה' בזה, ובפרט בזה הזמן אשר רבם ככלם יש להם ארח כנשים, אם כן, מה נאמר ומה נדבר באסור נדה וגרוי היצר הרע בקשוי עצמו לדעת והוצאת זרע לבטלה, שאף האסור החמור הזה הוא אמור בתורתנו הקדושה, כמו שכתכ הרמב"ם זכרונו לברכה (בהל' א"ב כ' ובש"ע אה"ע סי' כ"ג סעיף א').
ובא וראה מה שכתב בזה "הרוקח" זכרונו לברכה בספרו, בענין גדל הענש למוציא זרע לבטלה, שאפלו אם נולד במזל טוב – מתהפך להיות לו למזל רע, ויהיה גבר לא יצלח בימיוי וכל אשר הוא עושה במלאכה או סחורה הוא מפסיד, ואפלו אם זהב בידו – מתהפך ברע מזלו לנחשת, מדה כנגד מדה – הוא שלח את ידו וחלל את בריתו – ברית קדש, לכן בכל מעשה ידיו ישלח השם יתברך את המארה ואת המגרעת, שיהיה עני ודל כל ימיו. וזה שאמר הכתוב (ישעיה ג, יא) "אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו", ולכן מוציא זרע לבטלה – ראשי תבות "מזל", וגם גורם להיות נע ונד, כי אותו המקום שהוציא שם זרע לבטלה, תשליך אותו למקום אחר בארץ ולא תסבל אותו האדמה עוד באותו מקום. וזה סוד האמור אצל רודפי זמה: "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם".
ואם הוא יראה שבאם לא יעשה רצונה של ארוסתו בזה יבטל השדוך – היתכן לעבר כמה אסורי דאוריתא בשביל שלא יבטל השדוך?! הנשמע כזאת, שאם הכלה שלו תגזר עליו שיאכל חזיר או טרפות, היאכל חזיר או טרפות?! או אם תגזר עליו שיגלח זקנו בסכין ובאם לא, יבטל השדוך – יגלח זקנו ויעבר על חמשה לאוין בשביל שלא יבטל השדוך, היתכן והנשמע כזאת?! כי מה לי לאו זה או לאו זה, וחס וחלילה לעלות על הדעת כן ! וכתב רבנו החיד"א בספרו ה"עבודת הקדש" (בצפורן שמיר סי' פ"ח) וזה לשונו: והאיש הירא את דבר ה', יזכר שהוא יהודי, ויאמין בתורה ובדברי חז"ל הקדושים, ולא ישיאנו יצרו בדברי שוא ומדוחים, וידע שעל הכל יבוא חשבון, וכמו שאמרו חז"ל בפרקי אבות (פ"ג משנה א') ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, ואם חס ושלום, אינו מאמין בזה, הלא הוא חשוב כעכו"ם, כמבאר בש"ך (סי' קיט סקט"ז) ובפרט שטיול עם הכלה מביאו לידי יחוד, שהוא אסור גמור להתיחד עם משדכתו עד אחר הנשואין, ועל כן כתב בספר "שלחן העזר", שלא יבקר החתן להמשדכת שלו כדי שלא יבוא לידי יחוד, חס וחלילה, ובפרט שעל אביזריהו דגלוי עריות הלא צריך למסר נפשו להריגה, מכל שכן לבטל משדוך, כמו שכתב ב"חלקת מחוקק" (סי' נ"ה סק"א) דאסור להחתן להתיחד עם הכלה שלו משעת קשור החתון עד אחר הנשואין, ועל כן, לא יבקרה בהיכלה שלא לבוא לידי יחוד ושאר אסורים, חס ושלום. וכהיום שמעתי מספרים לי, אשר אצל המון עם, לאחר כתיבת התנאים מתנשקים יחד החתן והכלה, כאשר צוח על זה בספר "שלחן העזר" הנ"ל (בסימן ד סק"ה) וזה לשונו: כי אפלו ראיה לחוד חמור, וכל שכן נגיעה אפלו בכל שהוא וכו', והבאתי דבריו מחמת מנהג הרע הנוהג אצל עמי הארץ בשעת קשור התנאים, אשר אזי כלם מתים בנשיקה, החתן מנשק את אם הכלה, וכל שכן להכלה, וכן הכלה נושקת לאבי החתן, וכל שכן להחתן, ואם לא יעשו כן – כשוטים נחשבו, וצרעת זו נתפשטה אצל הרבה מכת ההמון, וכל המחתנים והמחתנות יפשטו ידיהם זה לזה מחתן למחתנת החדשה, וכמעט להתר גמור נחשב זאת בעיניהם. וכן אחר החפה מנשקים בני המשפחה להכלה, רחמנא לצלן, וכן הכלה להם, וכן המחתנים להמחתנת, אשר זה אסור גדול מצד הדין לא מצד חסידות, ואין כאן שום צד התר כלל, ולא ינקו מדינה של גיהנם, כאשר כתבתי לעיל בשם הרב הגאון החיד"א (בספרו עבודת הקדש בחלקו צפורן שמיר אות פ"ז) וזה לשונו: וכמה צוחות צוחו קמאי ובתראי על המנהג הרע הזה שנהגו קצת, כי משדך סבור שבעשית שטר שדוכין התרה לו משדכתו חבוק ונשוק וכיוצא, ואין צריך לומר בשחוק וקלות ראש, ולא ידעו ולא יבינו כי אפלו אם קדשה קדושין גמורין וכתב לה כתבת ארוסין, אסור לו לנגע בה, כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ולא התרה לו אלא לאחר החפה, וכל שכן בעת שהיא נדה דאוריתא ממש, וקל וחמר כי תחת אהבתו יקד יקוד בגיהנם כבשרא אגומרא, ואין ספק שיבוא להשחית זרעו לבטלה, רחמנא לצלן, בין בחלום בין בהקיץ כו', ועושין בנין להסטרא אחרא, וירם קרן באוצר גיהנם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5