——–
נחמו נחמו עמי (ישעיה מ, א)
אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא, יב)
עמנו, עם ישראל למוד הסבל, למוד היסורים ולמוד המסירת נפש במיתה וענויים על כבוד ה' יתברך, עם הקים לנצח, שלא בגד באלקיו על אף כל הנסיונות והמצבים הנוראים שהתחדשו עליו, הגזרות וההתעלליות והעלילות הרבות חדשים לבקרים.
תקופות שמד רבות עבר עם ישראל, שפיכות דמים וענויים של בנים עם אבותם ובנות עם אמותיהם, תינוקות של בית רבן, צדיקים וחסידים, ובראשם עשרה הרוגי מלכות שמשמים העידו עליהם שאין גדולים כמותם, רבי עקיבא וחבריו.
לב מי לא ידוה על המספר בגמרא על הרוגי ביתר, שבא אנדריאנוס והרג באנשי ביתר עד שהגיע הדם לנחירי אזניהם של הסוסים, ושטף הדם היה שוטף אבנים גדולות, וביניהם דמם של חמש מאות רבוא ילדים שנהרגו כלם.
לב מי לא ינתר על גזרות תתנ"ו שנהרגו קהלות רבות בישראל באותה שנה; בח' איר קהלת שפירא, בכ"ג איר קהלת וורמיזא נטבחו בטבח נורא, בג' סיון יהודי מגנצא דמים רבים נשפכו באותו יום, דמי אנשים בנשותיהם, אבות בבניהם, עוללים באמותיהם נעקדו ביום אחד.
עין מי לא תבכה על גזרות ת"ח ת"טי שנחרבו יותר משבע מאות ושבעים קהלות קדושות בישראל, ועוד רבות לאין ספר טבח ושמד בעם ישראל, ואת הכל עבר רב עם ישראל בשמחה על קדשת שמו יתברך.
ואחרון הכביד האסון הנורא של הריגת שש מיליון יהודים שנרצחו במיתות וענויים משנים על סבת היותם יהודים בלבד. אנשים, נשים וטף, בלי שום חמלה וחנינה, בתאי הגזים, במשרפות, ביריות, ובכל ארבע מיתות בית דין למיניהם, ובררו לנו מיתות אכזריות שלא נשמעו מעולם. ולאחר מכן עוד אלפים ורבבות מישראל שנהרגו בידי שכנינו הערבים עד היום הזה, כמעט מדי יום ממש. ה' ינקם דם עבדיו, ונקם ישיב לצריו, אמן.
כל זאת חזו רבותינו ברוח קדשם, כדאיתא במדרש "שוחר טוב":
אמר רבי לוי בשם רבי אידי: שלשה חלקים נחלקו היסורים; אחד נטלו אבות וכל הדורות, ואחד דורו של שמד [פרוש – כל הדורות של גזרות ושמדות קרוי במדרש: סתם דורו של שמד, כידוע להבקיאים במדרש], ואחד דורו של מלך המשיח. עד כאן לשונו.
והנה, יסורי האבות וכל הדורות, נכלל בזה כל מיני יסורים של עניים וחולים ושבויים, ומצרעים בכל מיני צער ויגון, לא עלינו, מכל הדורות כלם. וכנגד כל היסורים שהיו במשך דורות רבים, יתרכזו בדור אחד אחר כך כמותם, והוא דורו של משיח צדקנו. הגם שהוא רק דור אחד, עם כל זה, כל כך יהיו רבוי היסורים שבהם, עד ששקולים ביסורים כנגד כל יסורי האבות וכל הדורות הבאים אחריהם, או נגד כל היסורים של דורות ושמדות וגזרות, רחמנא לצלן.
הרי, מה שנבאו רבותינו וראו כל אלו היסורים והצרות שיעברו על שונאי ישראל, ועד כמה יגדלו ויתרבו היסורים והנסיונות, רחמנא לצלן.
מי יוכל לתת נחמה על כל זאת אם לא הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו. וקצת כדי לשבר את האזן מהי הנחמה שכביכול נוכל להתנחם לעתיד מכל מה שעבר עלינו, נביא את הדברים דלהלן:
והוא על פי הרמח"ל, שלעתיד יתגלה סוד היחוד השלם, ואכן יתגלה לעתיד פשר כל מכה ומכה, כל שריטה ושריטה, כל לעג ולעג, שהכינו ונתבזינו עבור אלקינו. כי באמת כל קשי הצער של הגלות הוא להיותה סתומה וחתומה בעזקאין דפרזלא, ונבצר מאתנו מלראות את תעלומת הסבל הנורא של עמנו, והוא מה שיתגלה לעתיד באור מפלא מה פעל ומה נפעל על ידי כל משהו של סבל. וכמו המשל שהזכרנו לעיל בפרשת "מקץ" בעשיר וקבלן ראה שם. שכיון שאין האדם רואה בעיניו את הפעילות השוטפת הנשטפת רגע רגע בתקונים נפלאים הנעשים ממהלך סבלו, לכן קצה נפשו בעמל יסוריו, אולם הקדוש-ברוך-הוא שרואה את הנפעל, אזי עם כל רחמיו וחמלתו עלינו מעדיף הוא את סבלנו וצערנו מאשר אשר אחר מדמה. וזהו, "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני", אומרת כנסת ישראל, בודאי, אחר כל כך הרבה יסורים שעברו, והיסורים שבהוה שכל כך תקיפים ותכופים הם, ואין לך יום שאין קללתו מרבה משל חברו – אולי ושמא שכחני ה' וה' עזבני, כי זהו מה שנראה לנו? עונה הקדוש-ברוך-הוא: "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה", ואפשר "גם אלה תשכחנה – ואנכי לא אשכחך", אין מציאות שכחה לפניו יתברך.
ובפרט שהרי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. ולהבין היטב את מאמר חז"ל נתעמק בו, מהו באור מכריזין.
ומעשה היה אצלי בבעל מלאכה שעבד בביתי, והצרך לדפק בפטיש מסמר באחד המשקופים, ופתאום אני שומע מפיו של אותו בעל מלאכה, שהוציא מפיו איזושהי קללה מתוך כעס, ושאלתיו מה קרה? ענה לי, שהכה בפטיש באצבעו במקום במסמר.
אמרתי לו: "שמע ואספר לך, הרי אמרו חז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ובאור הדברים: ראה כמה שלבים עברו עד הגזרה שתכה בפטיש על ידך. ראשית, דנו עליך בשמים, מימינים מימינו של הקדוש-ברוך-הוא ומשמאילים משמאלו, המקטרגים טענו: זה פלוני שדופק עתה בפטיש מגיע לו להכות את ידו בפטיש על עוון פלוני שבידו, מיד לעמתם טענו המסנגרים: מדוע?! והלא יש לו זכות פלונית וזכות פלונית. שוב טענו המקטרגים: ומה בכך? על זכיותיו יקבל שכרו, אולם על עוון פלוני מגיע לו יסורים. והסנגורים התחננו שלא יקבל עתה את ענשו וימתינו לו שיעשה תשובה, והקטגורים השיבו: כבר היו לו הזדמניות לשוב ולא שב. הביאו את הדברים לפני בית דין של מעלה, שיש אומרים שהמה המלאכים ויש אומרים שהמה הצדיקים שהיו באותו דור ונפטרו מן העולם (ר"א לאפיאן זצ"ל), ודנו והחליטו שצריך הוא לקבל ענשו מיד ולדפק את הפטיש בידו. הביאו פסקם לפני כסא הכבוד שיאשר זאת הרבונו של עולם, והקדוש-ברוך-הוא הסכים לפסק הבית דין. ובכן יצא כרוז מבית דין של מעלה: פלוני אלמוני עתה נגזר עליו להכות בפטיש את ידו על עוון פלוני שעשה בשעה פלונית ובמקום פלוני. ותכף בהסתים הכרוז הכתה ידך בפטיש. ואם כן, הכיצד תכעס ותקלל את גורלך אחר שזהו לאחר כרוז ופסק מבית דין של מעלה, הרי בכך אינך פחות ממקלל את הדין לאחר פסק דינו שעובר על "אלקים לא תקלל", ואם בדין בשר ודם נדרש פסוק זה לפי מדרשו אלקים – זהו דין, הרי שכאן הנך עובר על פסוק זה כפשוטו".
אם כן, כל שכן וכל שכן יסורים הקשים ממכת פטיש, בודאי שהכל בהשגחה פרטית מדה כנגד מדה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5