——–
אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם (ר"ה)
מצינו חרון אף ה' יתברך, גדול על ישראל על עשותם את המצוות בדרך הרגל – כמצות אנשים מלמדה, וכמו שנאמר בנביא: "ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה… " (ישעיה כט, יג-יד)
ובעצם יש להבין, מה הגרוע כל כך בקיום המצוות בדרך הרגל, ובפרט שמתפללים אנו בכל יום "ותרגילנו בתורתך"?
בפשטות, החסרון הגדול בעבודת ההרגל הוא העדר הרגשת והכרת מלכות, העבודה לא נעשית כעבד העושה שרות למלכו, ואפלו לא כעבד הרוצה להתפטר ולצאת ידי חובתו, שלפחות מרגיש הרגשת יראה מכח אדנות מלכו שלא יענישנו, ולפחות אינו מסיח דעתו ממורא מלכו שלא יענישנו, ומשתדל לדקדק בעבודת שרות מלכו כדי שלא ילקנו.
אולם הגרוע מכל, כשהעבדות נעשית בהסח הדעת גמור מהאדון, והכל מבלי מחשבה והתבוננות, לא מהענש ולא מהשכר, הרי שהיא גוררת בעקבותיה להיות מזלזל בעבודה מבלי להקפיד על דקדוקה, עבודה בלי מורא, ובלי אחריות, ורק משום שכך טוב ומקבל בחברה, או שמעבודה זו יש לו מעמד כל שהוא וכדומה.
למה הדבר דומה?
בית חרשת לתעשית מכונות כביסה בו עובדים טכנאים רבים המיצרים למפעל מכונות כביסה, ובכן החליט אחד הטכנאים, בשביל מה אעבד קשה וכי מי רואה מה יש בתוך המכונה, ולשם מה אקפיד על כל ברג וברג, אכניס בתוך המכונה כל הבא ליד, ולבסוף אצפה את המכונה בכסוי החיצוני המבריק והיפה, עם כפתוריו הנוצצים, ותראה מכונת כביסה זו ככל המכונות. ברור שזו טפשות נוראה, כל בר דעת, ולו במעט, מפחד וירא הוא מלעשות זאת, לפי שיתפס לבסוף ויאשם בפשיעה וזלזול בעבודתו. ולכן בשעת עבודתו ביצירת המכונה, מדקדק הוא על כל פרט ואינו מסיח דעתו מהמחשבה – אוי ואבוי יהא לי כשתעבר מכונה זו בקרת קדם הוצאתה לשוק, ואתפס בקלקלתי, ולכן מקפיד שיהא כל פרט ופרט ולו הזעיר ביותר על הצד הטוב ביותר, מחשש שיענש ויקנס על פשיעתו.
תפלת שחרית, מנחה, ערבית, אלו מכונות המרכבות מתוך אלפי מלים וברכות, שלכל מלה, וכל שכן לכל ברכה, יש לה משמעות מיחדת, לשלמות מכונה זו הנקראת "תפלת שחרית", היתכן שיזרק האדם מלותיו וברכותיו ולבסוף יעטף תפלה זו בשם "תפלת שחרית" וישלחה ליוצר ובורא הכל ולומר לו, הנה ! התפללתי תפלת שחרית כאשר צויתני?!
ומה הגורם לתפלה כזו בחסר אחריות – חסר הרגשת "מלכות", המרגיש "מלכות" מעליו וכי הוא עבד לאותה מלכות – מינימום – יש בקרבו את הרגשת הפועל למעבידו, ואם גם זה אינו מרגיש, הרי ששכוח הוא לגמרי ממרות המלכות שמעליו, והרי הוא עבד החי בהפקר ללא שום מורא אדנות, וההוכחה לכך, צורת ואפן עבודתו המזלזלת.
נתבונן ! האם אנו רחוקים מאותו מיצר מכונות כביסה הטועה במחשבתו לשלח מה שבא ליד?
ובעצם יש לחקר ולעמד על מקור סבת רשלנות זו מצדנו, שאין לה לכאורה שום הבנה שכלית מאין נובעת הרגשת חפשיות והפקרות זו בתוכנו.
ונראה, שמדה זו נובעת מהתמרדות ואי רצון בעל. טבע האדם לשנא את המשתלט עליו, האדם בטבעו אינו סובל פקדות ואפלו יהיו אלו תמורת שכר, והראיה, אדם עובד אצל מעביד שיחסו לעובדיו יחס משפיל ומבזה, הרי שהעובד לא יוכל שאת יחס זה, ואף שבעבודתו זו מקבל משכרתו עליה, בכל זאת יברח ממקום עבודה זו, אחר שיחס המעביד משפיל וכל כלו התנשאות ושחץ על עובדיו. וזאת משום שהאדם בטבעו מרדן, וטוב לאדם קב אחד משלו מתשעה קבין של חברו, אדם בעסקיו שלו מעדיף להתעסק באפן עצמאי, ואף שהכנסתו מועטת, מאשר הכנסה של פי תשעה אבל להיות תחת הידים של חברו.
ומצינו כמה טרח כביכול הקדוש-ברוך-הוא להקנות לעמו תכונת הכניעה קדם מתן תורה, שהרי נשתעבדו אבותינו במצרים בעבודה קשה חמר ולבנים, והגיעו לשפלות עד דיוטא התחתונה להיות שפלים ונבזים, ולכאורה על מה ולמה, מה חטאו מה עוו ומה פשעו? אלא, לצרך קבלת התורה דרושה כניעה, להיות נכנע ומקבל מרות וציות מלא למצוות התורה, ובהיות מצבם של עם ישראל אז – קדם שעבוד מצרים – מתענגים על דשנה של מצרים בארץ גשן, רחוקים מקבלת מרות ואדנות, אם כן עלול היה מאד שלא יסכימו באפן טבעי לצאת משם ולקבל מרותו יתברך בעל תורה ומצוות, ואם אין תורה אין תכלית לעולם, לכן ראתה חכמתו יתברך שהפתרון והדרך להקנותם מדת "הכנעה", הוא בכך שישתעבדו במצרים בעבודת פרך, וירדו בהם המצרים במרות משפילה, ובכך יקנו בנפשם מדת הכניעה, ותכנס תכונה זו בקרבם, ולאחר מכן יגאלם ה', ואזי יעתיקו את תכונת כניעתם שרכשו במצרים תחת יד אדונים זרים – אליו יתברך, אחר שכבר הרגישו וטעמו תכונה זו שאינה בטבע האדם, להפך, טבע האדם מתמרד מלהכנע, אבל עתה שבעל כרחם יאלצו להכנע, תקבע בנפשם תכונה זו, ובנקל יעתיקוה לה' יתברך הפודם ומצילם מידי אדונים קשים.
וכמספר מהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שפעם אחת האשם ברוסיה על עברת הרבצת תורה והעמד על כך למשפט. ואמר הוא, שהרגשת שפלות כזו שהרגיש שם בעמדו לפני המשפט, לא הרגיש מעולם, כיצד היחס כלפיו היה משפיל ומזלזל, ואמר: לאותה הרגשה נצמדתי והתלויתי אליה מאז, בכל עמידת "שמונה עשרה" שהייתי עומד לפני ה' יתברך.
וההסבר הוא, מטבע האדם קשה מאד להרגיש הרגשת שפלות וכניעה, אולם אם פעם בחייו אכן הרגיש הרגשה כזו מסבות שונות שהביאוהו לטעם טעם כניעה ושפלות באמת, לאחר מכן יותר נקל לו להעתיקה לעבודת ה'.
וזהו הטעם לרציעת אזנו של עבד עברי לאחר סיום עבודת שש שנים באמרו "אהבתי את אדוני", אזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", עבדי – ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו – תרצע.
הקדוש-ברוך-הוא כל כך טרח לשעבד את עמו במצרים, להטעימם טעם עבדות כדי שיוכל להעתיקו לצרכו לאחר סיום עבודתם, ואותו עבד כמו כן נזדמן לו ההזדמנות לרכש תכונת עבדות שש שנים, ולבסוף כשבאפשרותו להעתיקה לבוראו, במקום זה בוחר לו להמשיך להיות עבד לאדון בשר ודם – תרצע אזנו, אחר ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", שעמלתי וטרחתי להעבידם ולהוציאם ממצרים לצרך להיות לי לעבדים, וזה עשה את ההפך – תרצע.
שהרי מה שוה לו להקדוש-ברוך-הוא לתת תורה ומצוות ויקימום ללא הכנעה והתבטלות, שהרי העקר הוא ההתבטלות לרצון ה' בכל התנאים שהאדם מסובב בהם, לפי שללא כן, וכי חסר תרוצים לאדם להתחמק ולהשתמט?
ולסיכום: העבדות הנאמנת של העבד הנאמן נמדדת בב' פרטים:
א. הדקדוק בעבודה.
ב. הגם שקשה.
א. דקדוק העבודה: זאת הסברנו באריכות לעיל, שהעבד לא מסיח דעת בשעת העבודה לעשותה בדקדוק הראוי, ואפלו שמחשבתו מיראת אדונו, מכל מקום לכך משתדל בכל כחו לבצע את עבודתו בדקדוק.
ב. הגם שקשה, עבד מעולם לא יאמר לאדונו "קשה לי", "לא עכשו", וכדומה מתרוצים כאלו, אלא מבצע פקדת אדונו בכל מצב ובכל זמן.
כמו כן עבודת ה' לא תתכן ללא פתוח תכונת עבדות וקבלת מרות מאת המצוה – ה' יתברך.
ובזאת אנחנו נלכדים, "בחלי ההרגל", להשמיד ולבער מקרבנו את אמתות העבודה, ולא להשאיר אף זכר ממנה עם טעם עבדות וכניעה אמתית.
בראש כל שנה, תחלת מחזור סדור חדש לקיום העולם תחת מלכותו יתברך לשנה נוספת [כלשון הרמח"ל], מחיבים אנו להזכיר לעצמנו את אשר שכחנו במרוץ ההרגל – מלכותו יתברך. מצוים אנו להדגיש "המלך הקדוש" "המלך המשפט", בראש כל שנה נצטוינו לפתח את ההכרה במלכותו יתברך.
היש שמחה גדולה מזו ששמחים אנו במלכות שמים נוספת בחדוש קיום העולם לשנה נוספת, שנה נוספת של "אשר בחר בנו מכל העמים", שנה נוספת של חיי עבדות למלך מלכו של עולם, היתכן עבדים נאמנים שאינם שמחים ביום הלדת מלכותו של מלכם?!
לכך על יום ראש השנה – תחלת הסיבוב החדש – נאמר: "אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם", זו שמחתנו כשמחת בני מדינה החוגגים את יום הלדת מלכם.
ומאידך, דוקא סבת יום חגיגת המלכות לסיבוב שנה נוסף, קובעת יום דין נוקב על כל אזרחיה, מי היתה ממנו תועלת ותפארת למלכות – אשתקד, הרי שיש להותירו לשנה נוספת, שהרי יש בו תכלית ותועלת למלכות, ולעמתו מי קלקל והשחית והפסדו מרבה משכרו, מלהשרידו לשנה נוספת, וכדגמת יום הלדת את פרעה יום חגיגת מלכותו, שהיא בעצם הכרזת אלהותו שהיה אומר: "לי יאורי ואני עשיתיני", וביום זה דוקא יום של שמחה וחינגא – "נשא את ראש עבדיו ואת שר האופים תלה" (וראה זאת באריכות בספרנו "משפטי ישראל")
נחזר לעניננו, יום ראש השנה נקרא בתפלה ובתורה "יום הזכרון", יום שנתן לתזכרת פתוח הכרת המלכות שנשכחה מאתנו בחלי ההרגל, ונהיו מצוותינו כמצות אנשים מלמדה, "יום הזכרון" נתן לנו כראש לכל החגים, ביום המתחיל סיבוב מחזור חדש לקיום העולם לעוד שנה נוספת, לזכר בריאת העולם מי בראו, ומי המצוה ופוקד את ברואיו החיים עלי אדמתו – לה' הארץ ומלאה.
ובכן מה דורשת הכרת המלכות מאתנו? יבאר בקטע הבא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5