——–
א. ואתה תצוה את בני ישראל וכו' (כז.כ)
איתא בבעל הטורים – לא הזכיר משה בזה הסדר, משא"כ בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה). והטעם משום שאמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי באה ונתקיים בזה וכו'.
ואכתי יל"ע, מדוע נענש בעונש זה דווקא, ולא בעונש אחר?
ב. עוד יש לידע, מדוע נענש דווקא בפרשה זו ולא בפרשה אחרת?
ג. עוד יש לדעת, מדוע נענש דווקא בתקופה זו – סמוך לחג הפורים. ולא נענש בזמן אחר?
ד. ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כז.כ)
איתא ברמב"ן – דיביאוהו "אליך"- שיביאוהו לפניו והוא יראה אם הוא זך וכתית כראוי.
וקשה, וכי לא היה בישראל "מבין" ובקי בטיב השמן שיוכל לבדקו אם ראוי הוא אם לאו, מלבד משה?
ה. כתית למאור להעלות נר תמיד (כז.כ)
איתא בריש פרשת בהעלותך – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ופירש רש"י (שם): אל מול נר אמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה.
ויש להבין, מה העניין שכל הנרות היו מופנים דווקא כלפי הנר האמצעי, אשר היה חלק מגופה של המנורה?
ו. עוד יל"ע, מה העניין שכל הנרות היו נוטים, ורק הנר האמצעי היה עומד זקוף כלפי מעלה?
ז. ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (כח.א)
יש לדקדק, דלשון "ואתה הקרב" תמוהה, דהרי וכי במשה תלויה ההחלטה לקרב את אהרן ובניו להיות לכהנים?
ח. ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד (כח.ל)
יש להבין, מדוע היה צריך שיהיו האורים ותומים על לב אהרן דווקא. מדוע לא היו הן תלויות במקום מיוחד בביהמ"ק ושם יכלו לשאול בהם?
ט. עוד יש לדקדק, מדוע כתיב "והיו על לבו", ולא "כנגד ליבו" דהוא לשון מחוור יותר?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו [ח"א עמ' 59] בעניין אמונת חכמים. וז"ל – עצה יקרה זו כבר נתן לנו רמח"ל ז"ל בספרו הנפלא "מסלת ישרים" (פ"ג) במשלו המפורסם של "גן המבוכה" אשר, "ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם… והנה העומד על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר, זה הדרך, לכו בה'.
והנה מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין, וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו לאכסדרה… וראו כל הדרכים לעיניהם בבירור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין".
מזה יוצא לנו גדר "אמונת חכמים". מי שרוצה להאמין להם, יוכל להשתמש בראייתם הבהירה, והיו לו לעינים. מדבריהם נוכל לקבל הישרה בהשקפות העולם ובהנהגה מעשית. ולא עוד, אלא בה במידה שאנו נעשים תלמידיהם ומתאמצים להבין דרכי המחשבה שלהם, באותה מידה גם דעתנו מקבלת יישור.
ולפיכך גדולי דורותינו אשר עסק חייהם להמשיך, כתלמידים נאמנים, בדרכי מחשבתם של חז"ל, זוכים לישרות זו במידה עצומה, עד שחוות דעתם – אפי' בדברים שאין להם מקור מפורש, וגם סתם עצות במילי דעלמא – ברורה ואמיתית "כאשר ישאל איש בדבר אלקים", כמו שרואים בעינינו ת"ל גם בדור הזה. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דבריו בחלק א' [עמ' 75] וז"ל – וכבר אמרו חז"ל לשמוע לדברי חכמים אפילו אומרים לנו על שמאל שהיא ימין, ולא לומר ח"ו, שבודאי טעו מפני שאנכי הקטנטן רואה בחוש את טעותם, אלא החוש שלי בטל ומבוטל הוא כעפרא דארעא כלפי בהירות שכלם וסייעתא דשמיא שלהם, הן אין בית דין יכול לבטל בית דין, אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ובלי זה, קרוב הוא אשר מה שידמו שהוא חוש, אינו אלא דמיון ורעות רוח. זוהי דעת התורה בגדר אמונת חכמים. עכ"ל.
והוסיף שם להסביר באריכות את עניין גזירת אחשורוש ונס הפורים, אשר נגרמו כתוצאה מחסרון באמונת חכמים, על שלא שמעו לקול מרדכי, אלא לסברת ליבם לחשוש מאחשורוש, בעוד שמרדכי צווח וקרא שלא לילך לסעודת אחשורוש.
אף נס ההצלה נעשה ע"י שתקנו חטאם. ראשית, בשמיעת קול החכמים-דעת התורה, להתענות ג' ימים לילה ויום, בפסח עצמו, בשומעם לקול מרדכי – על אף שהיה הדבר הפך כל סברה הגיונית.
זאת בעוד שמרדכי היה חשוב בעיניהם כגורם לכל הגזירה – בזכות שמיעתם לקול החכם – בתקנם את פגם אמונת החכמים שלהם, הצילם הקב"ה והושיעם בעשייתו לישראל כל נס הפורים וכו'.
א"כ מבואר – עד כמה מחויבת היא האמונת חכמים, להבין כי דעת הת"ח אף במילי דעלמא הינה הדרך הנכונה והישרה. אף שעינינו אינן רואות האמת, חייבים אנו להאמין לחכמים אשר הגיעו כבר "לאכסדרה" ורואים הם מה שעינינו אינן יכולות לראות.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – לא נזכר שמו של משה בכל פרשת "ואתה תצוה". ללמדנו, כי בכל דור ודור כאשר הת"ח "ואתה תצוה", מחובתנו לשמוע לדבריו, מפני שדעתו היה דעת התורה-דעת הקב"ה, כדעתו של משה בדורו, אשר כל דבריו היו דברי ה' בחוש.
אף עונשו של משה נגרם מכח דיבורו – דברי פיו אשר נאמרו רק על תנאי. מפני שדבריו אינם דברים בעלמא, כי דברי משה הינם דברי התורה. לכן נענש משה בחטא "מחני נא"- דווקא בפרשת "ואתה תצוה", אשר מלמדת אותנו את יסוד האמונת חכמים.
כ"כ, חלה לרוב פרשת תצוה בתקופת חג הפורים, כי אין מקום ראוי יותר ללמדנו את יסוד ה"אמונת חכמים", אלא דווקא סמוך לחג הפורים אשר כל עניינו נגרם מכח חטא ישראל באמונת חכמים ותיקונו.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – אף אם היה מישהו אחר, אשר היה בקי ומבין בטיב השמן לבודקו. מ"מ, היות וחובה לשמוע לקול החכמים בלבד, אף אם יכולים אנו לומר סברה מדעתנו, או שמישהו "מבין" ייעץ לנו, אין לנו לשמוע אלא לקול החכמים, כי דעתם היא הדעה הנכונה – דעת התורה.
לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – יסוד המנורה כאשר כל נרותיה דולקים ומכוונים לכיוון הנר האמצעי, בא לרמז לנו את יסוד ה"אמונת חכמים". כי כל הנרות על אף שגם הם כביכול מאירים, בכל זאת נוטים הם תמיד לכיוון הנר האמצעי אשר בגוף המנורה. ללמדנו, כי אף אם נראה לנו כי דעתנו היא הדעה הנכונה, אין לנו לילך, אלא אחר דעת הת"ח.
אף אם יאמר לנו על ימין שהוא שמאל, והננו מחשיבים עצמנו ל"נרות המאירים", עלינו בכל זאת לנטות לכיוון הנר האמצעי, כי הרי הינו "בגוף של מנורה"- ודעתו היא הדעה הישרה-דעת התורה, כנר האמצעי אשר עומד זקוף וישר, ומכוון ישירות כלפי שמיא. דעתנו היא העקומה, והיא אשר נוטה לכל מיני כיוונים אשר אינם דעת התורה.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רימזה לנו התורה, כי "ואתה הקרב אליך", כביכול, במשה תלויה ההחלטה לקרב את אהרן ובניו להיות לכהנים.
כי על אף שפשוט לנו כי אהרן ובניו הינם הכוהנים, יש לנו לעשות הדבר מכח עצת הת"ח גדול הדור דווקא, ולשמוע לקולו בבחינת "ואתה הקרב אליך"- כי חובתנו לשמוע דווקא לדעתו, כי דעתו היא דעת התורה ממש.
ולפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – דקדקה התורה באומרה: "והיו על ליבו", ולא כנגד ליבו. ללמדנו, כי הת"ח במהותו, בתוך ליבו ודעתו מצויה דעת התורה, אשר נראית כיוצאת מדעתו כביכול.
אף שמים את האורים ותומים על לב אהרן דווקא, ולא במקום אחר בבהמ"ק. ללמדנו, כי "לב אהרון"- דעת הת"ח, הינה כדעת האורים ותומים-דעת התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5