——–
א. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה (ד.א)
פירש רש"י – בעל החלום אמר לו: שהסכימו העליונים על כך וכו', ושנהנו מסעודת אחשוורוש. [וכן הוא במדרש רבה בשיר השירים (ז.ח)]
וצ"ע טובא, וכי חטא ישראל במה "שנהנו מסעודתו של אותו רשע" חמור עד כדי חיוב כליה של כל ישראל. הרי כל חטאם היה עבירה על איסור דרבנן של יין נסך ותבשיל גויים האסורים רק מדרבנן?
ב. עוד יש להבין, הרי אף צריך היה הדבר להיות מותר מדין פיקוח נפש – שמא יקפיד אחשוורוש בראותו כי לא הגיעו היהודים לסעודתו ויהרגם. ובודאי פיקוח נפש דוחה איסור דרבנן של יין נסך או בישולי עכו"ם. ומדוע נתחייבו ישראל על כך כליה חמורה?
ג. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצוות המלך. ויהי כאומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם. וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וכו' (ג.א-ו)
איתא באגדת אסתר (ג' אות ב') א"ל ישראל (למרדכי): תהא יודע שאתה מפילנו בחרב של זה הרשע, אמר להם: א"כ אשתחווה לע"ז, ולא קיבל עליו.
ויש לתמוה, מה תשובה ענה מרדכי לעם באומרו: "א"כ אשתחווה לע"ז", הרי מבואר כי לא היה הכא שום איסור ע"ז אלא רק איסור דרבנן משום מראית עין שמשתחווה לע"ז אך לא ע"ז ממש. [שהרי השתחווה להמן ולא לצלם שעל בגדו]. וא"כ דברי מרדכי צריכים ביאור!
ד. עוד קשה, מדוע לא השתחווה מרדכי, הרי היה בזה חשש של פיקוח נפש, וודאי שדוחה הוא איסור קל מדרבנן?
ה. ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום וכו'. ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר (ד.טו-יז)
ויש להבין, דלפי המבואר באגדת אסתר (ג' אות ב') כי א"ל ישראל (למרדכי): תהא יודע שאתה מפילנו בחרב של זה הרשע, ולא קיבל עליו. בודאי תלו ישראל את הגזירה אשר נגזרה לבסוף במרדכי.
כיצד א"כ, בגוזרו תענית ג' ימים ולילות רצופים. הסכימו כל העם ולא טענו כנגדו כי הכל בגללו וכי הוא האשם בכל. דהדבר צ"ב!
ו. ויעבור מרדכי (ד.יז)
איתא במגילה (טו.) "ויעבור מרדכי" אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית.
והיינו, שביטל את ישראל משמחת יום טוב ושמעו לקולו והתענו.
וצ"ב, כיצד שמעו ישראל לגזירת מרדכי ללא שום עוררין, בגוזרו לבטל את שמחת הפסח, בגוזרו לצום בחג הפסח?
ז. עוד יל"ע, מה קרה כעת, ששמעו ישראל לקול מרדכי. בשונה מבסעודת אחשוורוש אשר לא שמעו לקולו, ושם לא התענו והצטערו, וכ"ש הכא לא היו צריכים הם לשמוע לדבריו?
ח. עוד קשה, כיצד מעיקרא, גזר מרדכי התענית בפסח, ולא השהה אותה לחול המועד או לאחר החג. מדוע מיהר מרדכי לקיים התענית על אף ביטול שמחת יום טוב ומצוות הפסח מכל ישראל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (חלק א' עמ' 75) בדבר אמונת חכמים. וז"ל – וכבר אמרו חז"ל לשמוע לדברי חכמים אפילו אומרים לנו על שמאל שהיא ימין, ולא לומר ח"ו, שבודאי טעו מפני שאנכי הקטנטן רואה בחוש את טעותם, אלא החוש שלי בטל ומבוטל הוא כעפרא דארעא כלפי בהירות שכלם וסייעתא דשמיא שלהם, הן אין בית דין יכול לבטל בית דין, אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ובלי זה, קרוב הוא אשר מה שידמו שהוא חוש, אינו אלא דמיון ורעות רוח. זוהי דעת התורה בגדר אמונת חכמים. עכ"ל.
והוסיף שם להסביר באריכות את עניין גזירת אחשורוש ונס הפורים, אשר נגרמו כתוצאה מחסרון אמונת החכמים, כאשר לא שמעו העם לקול מרדכי, אלא לסברת ליבם לחשוש מאחשורוש, בעוד שמרדכי צווח וקרא שלא לילך לסעודת אחשורוש.
גם נס ההצלה נעשה ע"י שתקנו חטאם ראשית בשמיעת קול החכמים – דעת התורה, להתענות ג' ימים לילה ויום, בפסח – מכח שמיעתם לקול מרדכי, על אף שהיתה יזירתו הפך כל סברה הגיונית, זאת בעוד שמרדכי היה חשוב בעיניהם כגורם לכל הגזירה. מ"מ, בזכות שמיעתם לקול החכם – ותיקנו את פגם אמונת החכמים שלהם, הצילם הקב"ה והושיעם בעשייתו לישראל את כל נס הפורים וכו'.
עוד יש להוסיף את דבריו בח"א [עמ' 59]. וז"ל – עצה יקרה זו כבר נתן לנו רמח"ל ז"ל בספרו הנפלא "מסלת ישרים" (פ"ג) במשלו המפורסם של "גן המבוכה" אשר, "ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם… והנה העומד על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר, זה הדרך, לכו בה'.
והנה מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין, וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו לאכסדרה… וראו כל הדרכים לעיניהם בבירור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין".
מזה יוצא לנו גדר "אמונת חכמים". מי שרוצה להאמין להם, יוכל להשתמש בראייתם הבהירה, והיו לו לעינים. מדבריהם נוכל לקבל הישרה בהשקפות העולם ובהנהגה מעשית. ולא עוד, אלא בה במידה שאנו נעשים תלמידיהם ומתאמצים להבין דרכי המחשבה שלהם, באותה מידה גם דעתנו מקבלת יישור.
ולפיכך גדולי דורותינו אשר עסק חייהם להמשיך, כתלמידים נאמנים, בדרכי מחשבתם של חז"ל, זוכים לישרות זו במידה עצומה, עד שחוות דעתם – אפי' בדברים שאין להם מקור מפורש, וגם סתם עצות במילי דעלמא – ברורה ואמיתית "כאשר ישאל איש בדבר אלקים", כמו שרואים בעינינו ת"ל גם בדור הזה. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה מחויבת היא האמונת חכמים, להבין כי דעת הת"ח אף במילי דעלמא, הינה הדרך הנכונה והישרה. אף שעינינו אינן רואות האמת, חייבים אנו להאמין לחכמים אשר הגיעו כבר "לאכסדרה" ורואים הם מה שעינינו אינן יכולות לראות.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – חטא ישראל "שנהנו מסעודתו של אותו רשע" היה חמור כ"כ, עד כדי חיוב כליה של כל ישראל. על אף שכל חטאם היה עבירה על איסור דרבנן של יין נסך ותבשיל גויים האסורים רק מדרבנן, ואף צריך היה הדבר להיות מותר מדין חשש פיקוח נפש – שמא יקפיד אחשוורוש בראותו כי לא הגיעו היהודים לסעודתו ויהרגם.
מ"מ, כאשר אומר מרדכי, כי אין לילך לסעודת אותו רשע, כל "ההיתרים" בטלים ומבוטלים לגבי דעת החכם אשר דעתו הינה דעת התורה, בהיותו על האכסדרה בראותו מה שאין עיננו רואות, וכאשר אומר הוא כי אין כאן חשש לפקוח נפש – יש לשמוע לדבריו ללא שום עוררין.
אף שורש חטאם של ישראל באותו הדור "שנהנו מסעודתו של אותו רשע" היה משום איסור דרבנן, המשך לזלזולם בדעת החכמים באי הכירם כי דעתם הינה דעת התורה ממש. יסוד זה הינו חלק בלתי נפרד ממהות עם ישראל – בשומעם לדברי זקניהם, לכן בחטאם בכך, התחייבו ישראל בכליה החמורה.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". על אף שהיה בזה חשש פיקוח נפש כלפי מרדכי, רצה מרדכי ללמד את כל המון העם במעשיו, כי אין לזלזל במצוות דרבנן. באומרו לעם: "א"כ אשתחווה לע"ז" כי על אף שההשתחוויה להמן הינה איסור דרבנן משום מראית עין – שמשתחווה לע"ז אך לא ע"ז ממש. [שהרי השתחווה להמן ולא לצלם שעל בגדו].
מ"מ, רצה מרדכי להדגיש וללמד את המון העם את חומרת איסורי דרבנן, בהיות דברי החכמים דעת תורה ממש. לכן הסכים אף למסור נפש משום כך, מפני שאמונת החכמים הינה חלק ממהות ישראל כעם, ומשום כך התחייבו ישראל כליה.
ולפ"ז גם הקושיות ה'. ו'. ז' וח' מתורצות – בראות ישראל כי נגזרה עליהם כליה מחמת אי שמיעתם לקול החכמים, לכן כאשר "ויעבור מרדכי"- שהעביר יום ראשון של פסח בתענית. בביטולו את ישראל משמחת יום טוב, שמעו כל העם לקולו ללא שום עוררין.
אף מלכתחילה גזר מרדכי התענית בפסח דווקא, בכדי שיזכו ישראל לתקן חטאם אשר פגמו באמונת החכמים, בהאמינם לדברי מרדכי להתענות בחג הפסח, ועוד ג' ימים ולילות רצופים – על אף שהדבר היה סותר לכל הגיון בריא. מ"מ מכח האמינם לדברי החכם ללא עוררין תקנו ישראל חטאם, וביטלו את גזירת הכליה אשר נגזרה עליהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5