——–
א.וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי (ו.ה)
פירש רש"י – כי בברית בין הבתרים אמרתי לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
איתא בנדרים (לב.) שמואל אמר: מפני מה נענש אברהם אבינו שנשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים, מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה שאמר: "במה אדע".
ויל"ע, מה המידה כנגד מידה בעונש אשר קיבל אברהם, מה שייכות ישנה בין שעבוד בניו לבין שאלתו "במה אדע"?
ב. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים (ו.ז)
יש לדקדק – מהו שהדגיש קרא דווקא הכא "וידעתם וכו'"?
ג. ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו.ט)
יש להבין, מהו הלשון דנקט קרא: "מקוצר רוח". [ועוד שהרי כבר אמר "עבודה קשה" וממילא יודעים אנו כי סבלו העם מ"קוצר רוח", ולכן לא יכלו לשמוע אל משה]?
ד. עוד יש לתמוה, כיצד מתיישבת טענת משה בדבר חוסר אמונת בנ"י בה', בעוד שהכתוב מעיד עליהם: כי "ויאמן העם"?
ה. עוד יש להבין, היאך יתכן כי זמן קצר לפני כן היו ישראל בבחינת "ויאמן העם וישמעו"- ועתה לאחר כל הניסים "ולא שמעו אל משה"?
ו. ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו.ט)
איתא במכילתא (פ' בא) – ריב"ב אומר: הרי הוא אומר, "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח", וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח וכו', רבו מוציאו לחירות ואינו שמח. א"כ למה נאמר: "ולא שמעו אל משה"? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה וכו', הה"ד: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל"- ציום לפרוש מע"ז.
ויש להקשות, הרי אם היו בנ"י מאמינים בה', כיצד עדיין היו עובדים ע"ז, הרי זה תרתי דסתרי ממש?
ז. וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו.ט)
איתא באור החיים הקדוש – אולי כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא "קוצר רוח", כי התורה מרחבת לבו של אדם.
ויש להבין אכתי, מה שייך עניין חוסר אמונתם לכך שאינם בני תורה, הרי מצינו בני אדם שעל אף שאינם "בני תורה" מאמינים הם בה' יתברך?
ח. הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (ו.יב)
איתא בבראשית רבה (פל"ב) – אחז"ל: זהו אחד מעשרה ק"ו שבתורה.
ויש לתמוה, מה ק"ו הוא זה? הרי בנ"י לא שמעו אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה"- מה שלא היה גבי פרעה?
ט. ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה ויהי לתנין (ז.ט)
ומבואר לקמן, כי "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'" רק לאחר ש"ויעש האותות לעיני העם" (י.ל-לא).
ויש להבין, מדוע רק לאחר עשיית המופתים לעיניהם האמינו העם בה'?
י. עוד יל"ע, דאיתא בשמו"ר (ה.יז) "ואחר באו משה ואהרן"- היכן הלכו הזקנים? אמרו רבותינו: היו עמהם הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד, שניים שניים והלכו להן, כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה לא נמצא אחד וכו'.
ויש להבין, מדוע נשמטו כעת הזקנים, וכי להיכן ברחה אמונתם?
יא. כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' (ז.יז)
צ"ב, וכי עד עתה לא ידע פרעה "כי אני ה'". מדוע רק כעת בהכאת פרעה, אמר ה': "בזאת תדע כי אני ה'"? (ובמיוחד דמבואר, כי פרעה אמר הבה נתחכמה לו – בהכירו את מציאות ה', עיי"ש ברש"י).
יב. וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לבו וכו' (ט.ז)
כאשר נתבונן בכל פרשת עשר המכות, נראה כי בשעה שהמכות באו אל פרעה היה נכנע, אולם מיד לאחר מכן, כאשר נסתיימו המכות – חזר לסורו.
ויש להבין, הרי אם באמת לא האמין פרעה בה' יתברך, מדוע נכנע בתחילה, הרי צריך היה הוא לסרב תמיד מלשלח את ישראל כפי שסירב לבסוף?
יג. עוד צ"ב, דמשמע מקרא, כי הקשיית לב פרעה נבעה דווקא מכח ראייתו כי ממקנה ישראל לא מת אף לא אחד.
ויש להבין – הרי הדבר צריך להיות בדיוק להפך, דווקא מפני ידיעתו כי לא מת אחד, היה צריך פרעה להיכנע ולשלח את ישראל מארצו?
יד. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה ויאמר ה' וכו'. ויהי ברד וכו' (ט.כא-כב)
יש להבין – כיצד העזו המצרים לא להכניס את עבדיהם וצאנם לביתם, הרי כבר ראו הם את יד ה' החזקה?
טו. ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים (ט.ל)
פירש רש"י – "טרם תיראון"- עדיין לא תיראון.
ויש להבין – כיצד ידע משה כי המכות לא ישפיעו לבסוף על פרעה לירא מה' יתברך?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו בעניין האמונה. וז"ל – הרי לנו המרחק מאמונה שכלית עד לאמונה חושית. החוש תלוי בהרגש שהוא בלב, והשכל תלוי בידיעה ובהסתכלות במוח, השכל הוא רוחני מופשט מחומר, אבל הרגש הוא דבר מוחשי, והא ראיה שגם בעלי חיים ישנה נפש המרגשת, אף כי נשמה אין להם, וע"ז נצטוינו: וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' (דברים ד') ומרגלא בפומיה של רבי יצחק בלאזער זצ"ל דכשם שישנו מרחק והבדל עצום, כמובן, בין מי שאינו יודע, לבין מי שיודע – כך הוא גם המרחק ואף יותר מזה בין "וידעת היום" לבין "והשבות אל לבבך".
כאשר אדם מגיע לאמונה חושית, אין שום דבר יכול לעמוד כנגדו ולהחליש אמונתו, אבל אם האמונה היא רק שכלית, כאשר בא כנגדה ענין חומרי שהוא מוחש בגוף, תש כוחה ונשארת מחוסרת אונים וכאילו לא היתה מעולם, זוהי הסיבה לכך שנשמטו הזקנים בדרך אל פרעה, כי כאשר החל החוש להרגיש הפחד והאימה מפני פרעה הרשע התגבר על השכל, ואמונתם פרחה, וה"ה ישראל: אף שמתחילה האמינו ושמעו ויקדו וישתחוו, אבל מכיוון שאח"כ הגביר פרעה את גזירותיו והם חשו זאת על בשרם, נתייאשו ולא שמעו אל משה, וזמש"כ גם במכילתא דלעיל כנגד פרישות מע"ז בהרגש גופם ונפשם – נתקצרה הרוח שבאמונת שכלם – ולא שמעו אל משה.
מעתה מובן היטב הק"ו – אם בנ"י, שהתורה מעידה עליהם ואומרת "ויאמן האם וישמעו", נתקצרה רוחם, כאשר התנגשו כוחות הנפש עם כוחות החומר – פרעה הרשע, שמעולם עוד לא הגיע לאמונה על אחת כמה וכמה. ובאמת מצינו שאפילו אחרי שקיבל מכות נאמנות עד מכת ברד והתוודה ואמר: "חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", מיד לאחר שחדלו הקולות והברד, והמטר לא ניתך ארצה נאמר: "וירא פרעה וכו' ויכבד ליבו הוא ועבדיו", היש לך קוצר רוח גדול מזה? הרי לך אחד מעשרה ק"ו הכתובים בתורה!. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי צריכים אנו לחזק בעצמינו את האמונה, לא רק להאמין בה', אלא להרגיש ולדעת את ה', כי זו התכלית להגיע לאמונה חושית אשר אז שום רוח טומאה לא תוכל להפילנו ברישתה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – בדברי אברהם אבינו "במה אדע וכו'", היה חסרון בדקות שבדקות באמונתו החושית בה', לכן דקדק ה' לתקן פגם זה מדורותיו של אברהם אחריו בשעבודם במצרים, שם ע"י שיגאלו בניסים גדולים וגלויים, יגיעו זרעו לאמונה חושית וממשית.
כי כל עניין המכות היה בכדי שיגיעו עם ישראל למצב של -"וידעתם" כי אני ה' – לא רק אמונה שכלית בלבד, אלא "ידיעה" ממשית – אמונה חושית במציאות ה' יתברך.
לפ"ז גם הקושיות ג'. ד'. ה'. ו'. ז' וח' מתורצות – עניין "הקוצר רוח"- היינו, שרוחניותם היתה קצרה ומעטה, כי מתוך היות העם בבחינת "אמונה שכלית" בלבד, לא הגיעו הם ל"אמונה חושית" וידיעה ברורה במציאות ה'.
וכמבואר, שהגיעו ישראל להיות עובדי ע"ז -"ולא שמעו אל משה". רק כאשר עשה להם משה המופתים, וראו הם את ניסי ה' בעיניהם, הגיעו עם ישראל מיד לבחינת אמונה חושית. לכן רק אז הלך משה אל פרעה – כי אז הגיעו העם לכדי "ויאמן העם" וראויים הם להיגאל.
אך לאחר העבודה הקשה תוך אי ראיית העם את ניסי ה' לנגד עיניהם, ובמיוחד מכח אי היותם "בני תורה" כדאיתא באור החיים – שלא היו עסוקים במוסר ויראת ה'. ממילא לא הגיעו העם לבחינת "אמונה חושית" אלא רק ל"אמונה שכלית", לכן חזרו לעבוד ע"ז ולא שמעו אל משה "מקוצר רוח"- היינו, שאמונתם היתה קצרה, אמונה שאינה של בני תורה – אמונה שכלית בלבד, באי הגיעם לידי ידיעה ברורה כי ה' הוא השליט על הכל בעולמו.
כעת מובן הק"ו אשר עשה משה – והיינו, כי אם בני ישראל לא שמעו אל משה, על אף שעוד היתה בהם אמונה בדרגה הנמוכה של "אמונה שכלית", כ"ש פרעה אשר כלל איננו מאמין בה' יתברך – לא ישמע לי לשלח את ישראל מארצו.
לפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – אמונת העם בה' בבחינת אמונה חושית, היתה רק לאחר עשיית המופתים, בהגיעם אז להכרה וידיעה ברורה במציאות ה' ולא רק באמונה שכלית.
לזה יובן, מדוע נשמטו הזקנים בדרכם אל פרעה, אין זה אלא מפני שאט אט איבדו הם מאמונתם החושית אשר זכו לה בראיית המופתים בתחילה, עד הגיעם לפרעה נשארו בבחינת אמונה שכלית בלבד, וברגע שנפגשת אמונה שכלית עם עניין חומרי ומוחשי, תש כוחה של האמונה השכלית ונשארת מחוסרת אונים וכאילו לא היתה מעולם, לכן קרה שכל הזקנים טרם הגיעם לפרעה התחרטו מלבוא אל פרעה, ונשמטו בדרכם אליו.
לפ"ז גם הקושיות י"א. י"ב וי"ג מתורצות – על אף שהכיר פרעה בעבר את מציאות ה' כפי שאמר גבי "הבה נתחכמה לו". מ"מ, היות וכל אמונתו היתה בודאי רק אמונה שכלית קלושה, ולא אמונה חושית. בהגיעו לפני תאוותיו הגשמיות איבד הכל, ונהיה כופר גמור. לכן עתה בראיית פרעה את מכות מצרים ומופתי ה' הגלויים "בזאת תדע כי אני ה'"- בבחינת "ידיעה" ממשית וחושית במציאות ה'.
ואמנם, בשעת המכה הגיע פרעה לאמונה חושית בראייתו את יד ה' החזקה, לכן רצה לשלח את ישראל מארצו. אך כאשר תמה המכה, וכבר לא הכיר באמונה חושית בה', אלא רק באמונה שכלית, תאוותיו החומריות גברו עליו לרצות לשעבד את ישראל, ולא רצה לשלח את ישראל מארצו.
אף כאשר "וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד"- "ויכבד לבו וכו'", כי היות ורק "וישלח פרעה" לראות את יד ה' אשר הכהו, ורק "שמע" שלא מת ממקנה ישראל אף לא אחד – אך לא ראה בעיניו ולא זכה להאמין בבחינת אמונה חושית – מכח ענייניו החומריים איבד הוא את כל אמונתו השכלית ולכן ממילא "ויכבד לבו" ולא שילח את ישראל מארצו.
לפ"ז גם הקושיא הי"ד מתורצת – אותם מצריים אשר לא הכניסו רכושם לביתם. על אף הכרתם בניסי ה', בכל זאת, לאחר סיום המכות, חזרו מיד לבחינת אמונה שכלית בלבד, לכן עצלותם ועזותם החומרית גברה על אמונתם השכלית ולא הכניסו את רכושם לביתם.
ולפ"ז גם הקושיא הט"ו מתורצת – ידע משה כי כל מכות ה' לא ישפיעו לבסוף על פרעה, ולא ישלח את ישראל. כי לאחר המכה מכח רשעותו ותאוותיו החומריות, בודאי יחזור הוא לדרגת אמונה שכלית. כי החומר יגבר על השכל וכפי שאמר משה לפרעה: "כי טרם תיראון מפני ה' אלקים", ולא ישלח את ישראל מארצו. (אמנם, רק במכת בכורות כאשר חשש פרעה על נפשו, אז כבר לא גבר החומר על השכל, ורצה הוא לשלח את ישראל מארצו).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5