——–
א. ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' (מז.כח)
יש לדקדק – מדוע נקט הכא בקרא שם "יעקב" ולא שם "ישראל"- כפי שנקט לקמן גבי "ויקרבו ימי ישראל" וכו'?
ב. וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה (מח.ח)
פירש רש"י – בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה. "ויאמר מי אלה"- מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה.
יש להבין, מדוע בגלל קלקול זה בדורותיהם, לא היו ראויין בני יוסף לברכה, וכי הפגום בתורה איננו זכאי להתברך?
ג. אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (מח.כב)
איתא בבראשית רבה – "בחרבי ובקשתי"- במצוות ובמעשים טובים.
יש להבין, כיצד הכריח המדרש, כי "בחרבי ובקשתי"- היינו, במצוות ובמעשים טובים. ולא פירש כפשוטו – בחרב ובקשת?
ד. זבולון לחוף ימים וכו' יששכר חמור גרם (מט.יג-יד)
מצינו בעיקר האי שותפות דיששכר וזבולון, דהנה הכא חזינן דהיה הסכם שותפות ביניהם. ובמדרש תנחומא (הישן) איתא שהיו מתחלקים ביניהם בשכר.
ויל"ע, דהא קי"ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש (כתובות נ.). ומדוע ראוי לזבולון ליתן מחצית מעסקיו עבור שכר לימוד יששכר?
ה. יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים (מט.יד)
יש להבין, מה ראתה התורה לדמות את יששכר-לומד התורה ל"חמור"?
ו. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (מט.טו)
פירש רש"י – "וירא מנוחה כי טוב"- ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות.
יש לידע, מה העניין שדווקא יששכר – השקוע בעול התורה, קיבל חלקה משובחת כ"כ להוציא פירות, הרי עסוק הוא בלימוד התורה, ומה לו מתענוגות העוה"ז הכוזבות?
ז. ויבכו אותו מצרים שבעים יום (נ.ג)
פירש רש"י – לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין.
ויש לבאר עניין זה!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 257) בעניין הפרנסה. וז"ל – תבעו חז"ל מבני גד ובני ראובן, כי לפי רום ערכם ומדרגתם בדבקות נחשב להם זה כפגם "שמיהרו ליטול חלקם", אף שהיה באמת חלקם כנ"ל, אך מהירות זו למה? למה להם לבקש קודם שנצטוו? הרי זה ביטוי לבהלה שבאה ע"י הנגיעה – אם גם דקה לפי ערכם – בענייני העוה"ז, שהתבלטה אז עוד יותר במה שהקדימו צאנם לטפם.
הרי כיון שהיתה בם נגיעה קלה של אהבת העוה"ז, כבר נכוו בטומאת הסכלות של עשיית הטפל עיקר והעיקר טפל, ובזה כבר אין ברכה, כי הברכה היא התפשטות הכלים לעבודה הרוחנית בבחינת סייעתא דשמיא, ואם אין המקבל ראוי, כי התפתחה אצלו אהבת הדבר כשלעצמו ולא רק בתורת כלי, מונעים ממנו התפשטות הכלים כדי שלא להרבות טומאה בנפשו, לכן אבדו את ברכת הארץ, וגלו לפני שאר השבטים. עכ"ל.
וכבר איתא במשנה באבות (פ"ג מי"ז) "אם אין תורה אין קמח"- כי בלעדי התורה אין קמח, רק ע"י עסק התורה יזכה האדם "בקמח"- בממון ובעושר.
א"כ מבואר – כי כל ברכת העושר של האדם תלויה בתורה הקדושה, וכל פגם בלימוד התורה וברוחניות האדם, נפגמת ממילא ברכת עושרו של האדם. השלם בתורתו-שלם בממונו, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", רק במקום "תורה" מצוי ה"קמח"- הברכה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "ויחי"- חיות הברכה והשפע, הינם דווקא כאשר יהיה בבחינת "יעקב"- סמל התורה [תפארת]. ללמדנו, כי הברכה מצויה רק במקום התורה, כי אם אין תורה אין קמח.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – בגלל קלקול זה בדורותיהם, לא היו ראויין בני יוסף לברכה, מפני שהפגום בתורה איננו זכאי להתברך, כי הרי אין הברכה חלה במקום שאין תורה מתוקנת, כי אם אין תורה אין קמח.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – הכריח המדרש, כי "בחרבי ובקשתי"- היינו, במצוות ובמעשים טובים. ולא פירש כפשוטו – בחרב ובקשת. כי בודאי "אשר לקחתי מיד האמורי" איננו ניתן ללא התורה, כי בלא התורה אין הברכה מצויה. לכן בודאי "בחרבי ובקשתי"- אינם כפשוטן, אלא היינו, במצוות ובמעשים טובים – בקיום התורה הקדושה, כי רק אז הברכה יכולה להיות מצויה.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – על אף דקי"ל כי "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" (כתובות נ.). מ"מ, ראוי לזבולון ליתן מחצית מעסקיו עבור שכר לימוד יששכר, ואף את כל נכסיו, מפני שבלי תורה אין קמח, וממילא, בלעדי תורת יששכר לא היה זוכה זבולון בעושרו ובקמחו – כי בלי תורה אין קמח.
לכן מובן, כי "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"- היינו דווקא בנתינת צדקה ומעשה חסד גרידא, אך הכא גבי יששכר – כל זכייתו של זבולון הינה מכח תורת יששכר, לכן בודאי ראוי הוא שנותן רק חצי מממונו, למען קיום תורת יששכר בשקט ובנחת ללא טרדת עול הפרנסה.
לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים"- נמשל יששכר דווקא לחמור כפי דאיתא ברש"י – "כחמור המהלך ביום ובלילה, ואין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח רובץ בין התחומין בתחומי העיירות שהוליך שם פרקמטיא"- תפקיד החמור הינו להביא את "הפרקמטיא" לעיירות – כך הוא אותו יששכר-לומד התורה, אשר הוא המביא את "הפרקמטיא" לעיר, הוא אשר מביא את הברכה לעולם, כי רק אם יש תורה – יש קמח.
לזה "וירא מנוחה כי טוב – ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות"- כי הדבר מגיע ממילא – כאשר יש תורה ממילא יש קמח, כי רק במקום התורה תהיה מצויה הברכה. לזה זכה דווקא יששכר, שחלקו הינו "ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות".
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – "ויבכו אותו מצרים שבעים יום"- לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין. השפעת יעקב הגיעה ממילא מכח תורתו, כי "אם יש תורה יש קמח", לכן זכתה מצרים "שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין"- כי היתה תורת יעקב והשבטים מצויה במקומם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5