——–
אצל רבים נדמה, כי מדת הבטחון איננה אלא נחלת חסידים ואנשי מעשה, אולם להמון העם זו מדרגך! שאינה נדרשת ונתבעת מהם כלל. וזו טעות גדולה. ישנם אמנם הרבה מלי דחסידותא, ונקראים מלי דחסידותא לפי שגם בהעדר קיומם אינם פוגמים בגופי תורה, למשל תעניות, סגופים וכיוצא, חמרות שונות שאינם מעקר הדין, אזי אפשר לקים את הדין גם מבלי אותם מלי דחסידותא, אולם בהעדר הבטחון בה' פוגע אדם בגופי תורה ממש, שהרי אדם שאין לו בטחון בה' מרבה בהשתדלות, ובעיניו רואה שרק אם ירבה בהשתדלות תבוא לו פרנסתו ואם לא – לאו, הרי שבכך ימנע פעמים רבות משעורי תורה, תפלה בצבור, תפלה בזמנה, קמצנות מצדקה ומגמיל!ית חסדים, ירוץ לפרנסתו יום ולילה, יתכעס כאשר לא נעשה כרצונו, ויתכן גם שבכדי להציל ממונו מהפסד ישקר ויונה את הבריות, ידבר לשון הרע, וכל זאת מפאת חסר בטחונו בה'.
ובעצם, למה דומה המחסר בטחון בה'? נסביר זאת על פי מעשה שארע לידי. באחד הפעמים שחזרתי מהדרשות, פגשו בי ב' בחורים בני 30 שנה, חובשים כפה על ראשם, והמה במהלך חזרתם בתשובה, ושאלתם בפיהם, "רבי, אנו כבר בני שלשים שנה, ומתקשים למצא את זווגנו, האם יש לנו התר להוריד את הכפה זמנית עדי נמצא זווג מתאים"? מכיון שטענו, שרבות בנות נמנעות מלהשתדך עמם על היותם חובשי כפה.
עניתי להם: "בחורים יקרים, אם תחשבו טוב תתבוננו מה אתם כאן באים ליעץ להקדוש-ברוך-הוא, שהוא ורק הוא מזוג זווגים, הרי בטענתכם זו אתם כאומרים לו, רבונו של עולם, רואים אנו שאתה מתקשה לזוג לנו זווגים, הבה ונעזר לך, רבונו של עולם, ובמה? נוריד את הכפה ונהיה "מבקשים" יותר בכך שנעבר על רצונך, ובכך נקל מעליך רבונו של עולם, את העבודה הקשה של מציאת זווג עבורנו, שאנו רואים שהנך מתקשה בה מאד?! "
ובכן היעלה על הדעת מחשבה כזו?!
וזאת למדתי מתורתו של מרן "החפץ חיים" זיע"א, שהוא אמר רעיון זה על אדם שבטל מן התורה לצרך פרנסתו, ונמנע בשביל כך משעורי תורה ותפלה, הרי הוא כאומר להקדוש-ברוך-הוא: "רבונו של עולם, רואה אני שאתה מתקשה בהשפעת פרנסה לי ולבני ביתי, ובכן הבה ואעזר לך, ובמה? שאבטל מתורה ותפלה, ואולי גם קצת אונה את הבריות, ואי צדק במשא ומתן, ואולי בכך אעזר לך להמציא לי פרנסתי ברוח ', היתכן?!
ומעוד מחשבה מצדיק האדם את "הצעתו", בנמוק שאכן צריך האדם להשתדל ולעשות את אשר ביכלתו, ואז יברכך בכל מעשה ידיך, הוי אומר, שיאמר הקדוש-ברוך-הוא לאדם שעוסק בתורה: "בטלן הנך, לא משתדל, איני יכול לעזר לך, משום שבמקום להשתדל ולרוץ למשא ומתן הנך עוסק בתורה, לומד ומתפלל, וכי אני עוזר לבטלנים? קום רוץ אל מלאכתך, ואז תשלח ברכה במעשה ידיך".
חלילה לנו מלחשב כך על אלקינו החפץ בעוסקי תורתו ואוהבם יותר מכל – שאותם יחשיב כבטלנים וימנע מלעזר להם על היותם מתרשלים מהשתדלות, בכך שעוסקים בתורה.
אם כן, העולה, שהבוטח בה', רק הוא זוכה לחסד יסובבנו ולשפע פרנסה אמתי.
ונסים בספור השיך לשמחת תורה, ששמעתי מהצדיק רבי בנימין זאב חשין זצ"ל (הספור שמעתי ממנו לפני שנים רבות, כך שאולי נשכחו פרטים, אולם בעקרון זהו התכן). הספור ארע בירושלים של אז, כשהיו בה גדולים וצדיקים גאונים עצומים בכל תחומי התורה, וכמו כן היו אז בירושלים בעלי מלאכה סנדלרים חיטים וכו'. בשמחת תורה, זמן ששמחים בו לכבוד התורה, קמו גדולי ירושלים תלמידי חכמים מבהקים, ורקדו בכל עז בקדשה ובהתלהבות לכבוד התורה, ואלו הבעלי מלאכה ישבו מן הצד והביטו ברגשי קדש בגדולי ירושלים. אחד מגדולי ירושלים של אז (כמדמני שהיה סבו של הצדיק רבי בנימין זאב חשין זצ"ל), התבונן ברגשי נחיתותם של בעלי המלאכה, ובפרט בכך שנמנעו מלהעיז לקום ולרקד עם גדולי ירושלים מחמת הבושה, קם אותו גדול והפסיק את הרקודים ודרש: "ביום שמחת תורה מכתירים אנו ב' חתנים, חתן תורה וחתן בראשית, מילא, מבינים אנו לשם מה חתן תורה, על זכות סיום התורה, אולם חתן בראשית לשם מה, והלא עוד לא התחלנו את התורה ולשם מה מכתירים חתן בראשית? אלא, לומר לנו, ביום זה של שמחת התורה, יש לשמח בה לא רק אלה ששקדו על התורה כל השנה כלה ויגעו בה, אלא אף אלה שהם בעלי מלאכה, ולא עסקו בתורה במשך השנה שעברה, אולם מקבלים עליהם להתחיל מבראשית לקראת השנה החדשה, ולקבע עתים לתורה, ובכן, אמר אותו גדול: "אתם בעלי מלאכה היושבים מן הצד בהערכה ובכבוד על גדולי התורה, מוכן הנני לקבע, עמכם בשנה זו שעורי תורה קבועים להתחלה חדשה, האם מוכנים אתם לכך?" וכמובן שענו כל בעלי מלאכה בהסכמה גמורה על הצעתו, ותכף לאחר הסכמתם הקימם הרב למעגל הרקוד, ואמר: "ראויים אתם כחתני בראשית לרקד עם חתני התורה", ורקדו כלם ביחד בשמחה לאין קץ.
הרי שביום זה, יש לנו לקבל על עצמנו להתמיד ולהתחדש ביגיעת התורה, ולשמח על העבר ועל הקבלה לעתיד.
תושלב"ע
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5