——–
בקריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, כדי שלא תהיה קריאתו עראי. ואם עשה כן, אף על פי שיצא ידי חובה, הרי זה מגונה. ואולם, בפרשה שניה מותר לרמוז לדבר מצוה, אבל לא בפרשה ראשונה, מפני שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים. (רמב"ם. סימן סג סעיף ו. ד תקסו)
בגמרא (יומא יט ע"ב) מסופר שפעם אחת לימד רב חנן את חייא בנו של רב, ובתוך הלימוד הזכיר את דבריו של רבי זכריה בן 'קפוטל'. כששמע זאת רב, רמז והראה לו באצבעותיו שצריך לומר 'קבוטל', בבי"ת. שאלה הגמרא, למה לא אמר לו מפורש בפיו 'קבוטל'? והשיבה, שרב קרא קריאת שמע ואסור לדבר. שאלה הגמרא, וכי להראות באצבעותיו היה מותר? והרי אמר רבי יצחק, הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יורה באצבעותיו. ואמר רבי אלעזר חסמא, הקורא את שמע ומרמז בעיניו, ומקרץ בשפתיו, ומראה באצבעו, עליו הכתוב אומר: "ולא אותי קראת יעקב"? משיבה הגמרא, בפרק ראשון אסור לרמוז, אבל רב קרא פרק שני שמותר לרמוז לדבר מצוה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5