א׳ כבשה מעוברת חשש בכור. מעשה בא לפני רבי על אחד מבני העיר שקנה כבשה אחד מגוי כשהיא מעוברת ונכר לעולם שמבכרת היא ומסרה לרועה לא שיש גוי שותפות בה אלא כדי לרעותה מסרה וילדה זכר בביתו של גוי לימים נצטרך הבעל לכבשים והביא אותו השה ושחטו שלא נתן דעתו לבכור (כ״ח ב׳) ואחר שחיטה והפשטה הרגיש בדבר ובא ושאל את ר׳ אם דין בכור נוהג בזמן הזה ואמר ר׳ ודאי נוהג ונוהג והשוחטו חייב משום שחוטי חוץ וצוה ר׳ על בכור זה לקברו קרבו וכרעיו דמו ופרשו ועורו וכל הנמצא ממנו וקברו מקצתו בבית האיש ומקצתו בבית ר׳ בחשאי כדי שלא ירגיש לדבר פן יאמרו לכשפים עושה.
לעילוי נשמת רבי שלמה בן רבי יצחק
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…