איסור והיתר לרשי ס״ב

א׳ אלו תשובות שהשיב ר׳ גרשום ב״ר צדוק לר׳ שלמה ב״ר אליעזר על מה ששאל על הלב ‏שנתבשל בקדירה עם שאר חתיכות של בשר דע שכך דעתי נוטה אם של עוף הוא ומפורש ‏מן העוף ולבדו הוא עומד בקדירה עם שאר חתיכות משערינן ליה בששים אם יש ששים ‏כשעור אותו הלב ברוטב בקיפה ובחתיכות אותו מאכל מותר ואם לאו אוסר אבל הלב עצמו ‏שנתבשל עם חתיכות אסור דנעשה כחתיכת נבילה הואיל ונתבשל עם הדם שבתוכו דכי ‏פליט דמיה בשעת בשול מחמת בשול הוא דפליט וכי היכי דפליט הדר בלע ונשאר בו ‏האסור לכך אסור ואי קשיא הא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו כלומר לפי שהדם כנוס ‏בתוכו בתוך החדרים לפי׳ צריך לקורעו ולהוציא את דמו לא קורעו קורעו לאחר בשולו ‏ומותר ומשמע בשול ממש ואין להטעות באותו בשול דהאי צלי הוא והכי פרש רבינו ר׳ יצחק ‏הקדוש מ״כ ודומה לו דהאי ויבשלו את הפסח דכתיב בדברי הימים דהאי לא אפשר ‏לאוקומי בבישול ממש דהא כתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים הכי נמי אחר ‏בישולו אחר שנטווה דהא דאי מנח ליה אגומריה משאיב שאיבי דמא ולא הדר בלע ומשום ‏הכי שרי לבתר דאפיק דמא שנשאר בחדרים דלא מצי פליט מחמת האור אלא אם הלב ‏מחובר הוא לעוף בשעת בשול לא משערינן בשיעור הלב יחידי אלא בעוף דהעוף נעשית ‏נבילה הואיל והלב מחובר בו ואם יש באותו בשול שעור ששים כל העוף מותר ואם לאו ‏אסור שהרי כל (י״ז ב׳) אסור הדבוק והמחובר בחתיכות התר ומתבשל עמה אותה חתיכה ‏נעשית נבילה. ואוסרת כל החתיכות כולן דברי ר׳ יהודה והני מילי היכא דאין מכירין אבל ‏אם מכירין אותה לה ואידך משערינן בששים כשיעורא דרבנן כדתנן חתיכה של נבילה ושל ‏דג טמא שנתבשלו עם החתיכות כשרות כלם שמשערינן בנותן טעם דהיינו ששים ואם לאו ‏כולם אסורות אלמא היכא דמחובר האסור בהדי חתיכה דהיתר משוי לה כנבילה מהאי ‏טיפת חלב שנפלה. ולענין לב נמי כיון דמחובר בהדי העוף או בשאר חתיכות בנבילה ‏דהיתרא ונתבשל בהדי שאר חתיכות והיתרא דמי כאלו היה כולו וכי משערינן ליה בשיעור ‏ששים דידיה.‏

לעילוי נשמת רבי שלמה בן רבי יצחק