איסור והיתר לרשי ל״ו

א׳ הבא להוציא אחרים ידי חובתן בהלל והגדה וסדר ברכות של מצה ומרור, יקדש וישתה ‏כוס ראשון ויטבול טבול ירק הראשון ויאמר ההגדה וישתה כוס שני ויפרוס פריסת ברכת ‏המוציא ועל אכילת מצה ויאכל ויברך על המרור ויאכל ויכרוך כהלל ויקום ויעשה כן בכמה ‏בתים וכן בביתו באחרונה ויגמור סעורתו ויברך על מזונו וישתה כוס שלישי ועל הרביעי יאמר ‏הלל וישתה ואחר כך ילך לבית שני והם יברכו על מזונם וישתו כוסם ועל הרביעי יגמור להם ‏ויברך וישתה שלא אסרו חכמים לשתות אלא בין שלישי לרביעי ופירשו הדבר בתלמוד ‏שלא ישתכר ולא יבין באמרו את ההלל אבל על היין ששתה בתוך המזון אמרו שאין ‏משתכר ואם יש עוד בית שלישי לגמור שם הלל לא ישתה בשני כלל אלא את ההלל יגמור ‏להם והם יברכו וישתו ומי שגמר סעודתו בביתו ואכל מצה הנאכלת באחרונה לשם מצה ‏אינו יכול לשוב ולקדש עוד בבית אחר לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן (י׳ ב׳) ואסור ‏לאכול וגם לשתות הוא אסור ששתה ארבע כוסות בביתו שיגמור שוב את ההלל לפי ‏שבכוסות של אחר המזון ואם צריכין לו יקדש ואל ישתה ועל הירקות יברכו הם בורא פרי ‏האדמה ויאכלו ואת ההגדה יאמר והם יברכו על הכוס וישתו וברכת המוציא ועל אכילת ‏מצה רשאי הוא לברך ולהוציאם ידי חובתם ויאכילם ולא יאכל הוא וכן על המרור שכך שנו ‏רבותינו לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן הוא אוכל עמהם אבל ברכת היין של ‏קדוש היום וברכת הלחם של מצה התירו לפי שהן חובה וכל ישראל ערבין זה בזה ואי ‏אפשר לאכילת מצה בלא המוציא, ולא קדוש היום בלא ברכת היין (וכן ברכת היין) וכן ‏ברכת המרור חובה היא ומוציא אחרים ידי חובתן אף על פי שיצא אבל ברכת הירקות ‏שהיא בפני עצמה ובטבול לעצמו אף על פי שהוא לפטור את המרור מברכת הנהנין שאסור ‏ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה דומה הוא לברכת הלחם שכל ימות השנה שאינה חובה ‏ולא יברכנה להם מאחר שאינו אוכל עמהם ואת ההלל יגמור להן אחר סעודתן והם יברכו ‏על כוסות המזון וההלל.‏

לעילוי נשמת רבי שלמה בן רבי יצחק