——–
נאמר בתורה (ויקרא יא מג): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם". ומכאן דרשו חז"ל, שאסור לאדם להשהות את צרכיו בין גדולים ובין קטנים. והמשהה צרכיו בקטנים, מכניס את עצמו לחשש עקרות, חס ושלום.
כתב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד הלכה א): הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים… ולא ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך לבית הכסא, יעמוד מיד. וכתב עוד (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה לא לב): "המשהה צרכיו ולא הולך לבית הכסא, הרי זה משקץ את נפשו, לבד מחולאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו. וכל הנזהר בזה, מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו, וממרק את נפשו לשם הקב"ה, שנאמר: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".
וכתב רבנו יונה בספר היראה: "ויבדוק עצמו יפה יפה, כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכים לברך את הבורא תמיד, שנאמר: "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ", אין נאה להביא בטן מלאה צואה לפני הקב"ה רבונו של עולם ולברכו".
כתב הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א (בן איש חי פרשת ויצא): ענין האכילה הוא, לברר את האוכל מתוך הפסולת, והאוכל שהוא המזון נבלע באיברים, והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה, ומזה ניזונים ומושפעים הקליפות [הטומאה – "סטרא אחרא" [=הצד האחר] ] . ולכן המשהה נקביו, שמשהה את המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה, הנה הוא משקץ את נפשו ממש, יותר ממה שמשקץ את גופו. ובזה יובן הטעם ששורה על האדם רוח רעה בכניסתו לבית הכסא, מפני ששם נאחזים כוחות הסטרא אחרא, אשר הזוהמה היא מזונם. ולכן צריך האדם להיות נזהר מאוד שלא ישהה נקביו וישקץ עצמו, וכל עת אשר ירגיש שהגיע זמן הפסולת לצאת, יוציאה תיכף בלי איחור ועיכוב כלל. ואזהרה זו צריכה יותר על פי הסוד, ובפרט קודם תפילה וברכה ועסק התורה, וכמו שכתב בספר חסידים (סימן תתיח), אדם צריך להיות נקי מבפנים כבחוץ, שנאמר (תהלים קג א): "וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ", שלא יהא בקרביו טינופת, לכך קודם שיתפלל וקודם שיברך, יעשה צרכיו. ע"כ.
הישן בלילה שהרגיש צורך להתפנות לצרכיו, לא יתעצל לקום ממיטתו, ובסיימו ישטוף ידיו בלי כלי [דוקא] ויברך אשר יצר, ולא יברך על נטילת ידים, שהרי דעתו לחזור ולהמשיך לישון. ואם קשה לו לשטוף ידיו מחמת הקור, ישפשף ידיו בבגד וכיוצא, ויברך אשר יצר. (א רנב, שנה)
המשהה נקביו מחמת שמחפש מקום צנוע להתפנות בו, אין בזה איסור 'בל תשקצו', כי גדול כבוד הבריות, ואפילו לצרכיו הקטנים רשאי להשהות עצמו עד שימצא מקום צנוע, רק שלא ישהה עצמו יותר מדי. (ה"ע א לט. א רסא)
הצריך לצאת לנקביו, אך אינו יכול מחמת שיש לו עצירות, ילך ארבע אמות [כ-2 מטר] וישב, ושוב ילך ארבע אמות וישב, וכך יעשה עשר פעמים, או שילך עשר אמות [כ-5 מטר] וישב, ויחזור כן ארבע פעמים (ברכות כג ע"ב). וטוב שיאכל תמרים ושזיפים שהם משלשלים. (גיטין ע ע"א, תענית ט ע"ב. חזו"ע שבת ג שסט. ועיין "מפתחות לחיים" להרה"ג זמיר כהן שליט"א עמ' 20)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5