——–
א. וישב במקום ההוא וכו' (כח.יא)
פירש רש"י – "במקום ההוא"- לשון מיעוט, באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה.
שואל הגר"ח שמואלביץ: כיצד יתכן מצב כזה בדרך הטבע, שכל אותן י"ד שנים אפילו על אבן לא שכב?
ב. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו (כח.יב)
איתא במדרש תנחומא (ב) – מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב, שרה של בבל עולה שבעים עוקים ויורד. ושל מדי וכו', ושל יון וכו' ויורד, ושל אדום עלה וכו', א"ל הקב"ה וכו' אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו וכו'. א"ל הקב"ה ליעקב: יעקב למה אין אתה עולה? באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר, כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה. א"ל הקב"ה: אם אתה עולה אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה וכו'. א"ל הקב"ה: אילו עלית והאמנת, לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעוה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות וכו'.
ויל"ע, מדוע נענש יעקב בעונש כ"כ חמור רק משום שלא עלה? [הרי שאר האומות עלו וירדו, במה שונה יעקב שיכול לעלות ולא לרדת]?
ג. וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח.טז)
פירש רש"י – שאם ידעתי לא ישנתי במקום כזה.
ויש להבין, כיצד אמר יעקב כי לא היה ישן באותו מקום אם היה יודע מעלת קדושתו, הרי החשיך הלילה, ועייף הוא מטורח הדרך. כיצד א"כ, אמר שבכל זאת לא היה ישן?
ד. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו (כט.י)
צריך להבין, הרי התורה נקראת "תושיה"- ע"ש שמתשת כוחו של אדם. כיצד א"כ, אחר י"ד שנה שלמד יעקב ללא הפסקה בבית שם ועבר, הצליח לעשות מעשה גבורה כזה, בגלילתו האבן לבדו בקלות?
ה. עוד יל"ע, דאף עייפות הדרך מצטרפת להחלשת כוחו. וא"כ, כיצד הצליח לגלול האבן לבדו, מעשה אשר הצליחו לעשות כל הרועים יחד בלבד?
ו. עוד יש לידע, דמבואר כי רק כאשר ראה את רחל באה עם הצאן, גלל האבן, ולא קודם לכן. והדבר צ"ב!
ז. ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וכו' (כט.י)
איתא בפיוט תפילת הגשם – "יחד לב וגל אבן מפי באר מים".
וצ"ב, מה קשור "יחד לב"- למעשה גלילת האבן של יעקב מעל פי הבאר?
ח. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך (כט.יא)
פירש רש"י – לפי שבא בידים ריקניות. אמר: אליעזר עבד אבי אבא, היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו, והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו, אמר לו מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת.
יש להבין, מדוע לא גילה יעקב את כוחו כנגד אליפז, כפי שעשה בגלילת האבן? מדוע ויתר על כל רכושו, ולא קיים בו דין "הבא להורגך השכם להורגו"?
ט. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא (כט.יב)
פירש רש"י – ומדרשו, אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות וכו'.
ויש לידע, מהיכן למד יעקב "רמאות" כלבן, הרי היה הוא "איש תם יושב אוהלים"?
י. על כן קרא שמו לוי (ל.לד)
פירש רש"י – ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו, וקרא לו שם זה, ונתן לו כ"ד מתנות כהונה, ועל שם שלווהו במתנות קראו לוי.
וצ"ע, מדוע משה רבינו אשר היה האדם הכי גדול שיצא משבט לוי ואף מכל השבטים עצמם, זכה לכינוי "משה הלוי". ולא בשם אחר המלמד על מעלתו שגאל את ישראל ממצרים וקבל התורה בסיני [כבוד נעלה יותר "מלוי"]?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בקובץ שיחות (תשל"ב עמ' נ"ה, על הפרשה) בעניין כח הרצון. וז"ל – שלא נס התרחש באותן שנים ליעקב, סוד הצלחתו נבע מכך שאימץ כל כוחותיו. ומכאן מסקנה לכל אדם שבאימוץ כל כוחותיו ובמיצוי כל השתדלותו, הוא מסוגל לחולל נפלאות.
דוגמא לכך אנו רואים בשעת שריפה ר"ל, אדם אחד יכול לשאת משא שכרגיל נושאים אותו כמה בני אדם. זאת משום שהנסיבות מביאות אותו באותה שעה לאימוץ כל כוחותיו.
וכבר ביאר החפץ חיים זצ"ל את הכתוב: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב"- שאמר דוד המלך ע"ה על עצמו כי הוא עוסק בתורה כדרך המוצא שלל רב – שהרי אילו ידע האדם כי במקום מסוים טמונים אוצרות של אבנים טובות ומרגליות, ויש לו זמן מסוים בלבד כדי לאוספם, הרי לא ינום ולא יישן אפילו רגע אחד, ויתאמץ בכל כוחו לקבל כמה שיותר. וכך עסק דהע"ה בתורה ובמעשים טובים, ואמרו: "יפה שעה אחת של מצות ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".
וכן יעקב אבינו שניצל כל כוחותיו לא שכב כל י"ד שנה בישיבת שם ועבר, גם בהמשך אנו מוצאים יסוד זה אצל יעקב אבינו, דכתיב: "ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו'. ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר". פירש"י – "כמי שמעביר את הפקק מעל צלוחית להודיעך שכחו גדול". בפשטות י"ל שהיה גיבור גדול, אבל אמר הפייטן בתפילת גשם "יחד לב וגל האבן מפי באר מים", הרי שגבורתו נבעה מיחוד לבו. והא ראיה שאנו מבקשים "בעבורו אל תמנע מים", ואין הגבורה זכות אלא זו של ייחוד לב, בכח זה של יחוד לב לא שכב י"ד שנה אצל שם ועבר.
מסקנה: ביחוד לב, יכול כל אחד לגול את האבן מעל באר המים החיים – רק העצלות היא המעכבת. עכ"ד.
א"כ מבואר – כי אין דבר העומד בפני הרצון, אף כח הטבע האנושי אינו יכול לעמוד בפני כח השאיפה והרצון. אין דבר כזה "לא יכול", אלא יש "לא רוצה", כי האדם מסוגל לחולל נפלאות ממש באימוץ כל כוחותיו, ובמיצוי כל השתדלותו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – בכח הרצון הצליח יעקב לגבור על טבעו האנושי, וללמוד תורה במסירות י"ד שנה, ללא ששכב לישון אפילו על אבן, כי אין דבר העומד בפני רצון.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רצה הקב"ה ללמדנו בדקדוקו עם יעקב, כי ביכולתו של האדם בכח הרצון לחולל נפלאות ממש. יעקב אמנם, טען כי בדרך היכולת בלתי אפשרי לעלות בלי לרדת לבסוף, כפי שקרה לשאר השרים.
אך אמר לו הקב"ה: "אם אתה עולה אין לך ירידה"- אם תאמין בעצמך, תשאף ותרצה באמת לעלות מעלה מעלה ולא לרדת, ודאי תצליח, כי אין דבר העומד בפני הרצון.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – באמת, לא היה ישן יעקב באותו מקום אם היה יודע מעלת קדושתו, על אף שהחשיך ועייף היה מטורח הדרך. גילה יעקב את היסוד שלימדו הקב"ה -"אין דבר העומד בפני הרצון". ואף שבדרך הטבע היה מוכרח לישון, בכח הרצון להתגבר אף על דרך הטבע ואילו היה רוצה לא היה ישן.
לפ"ז גם הקושיות ד'. ה'. ו' וז' מתורצות – גילתה לנו התורה את סוד גלילת האבן של יעקב -"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל"- בקשת הנתינה לרחל, נתנה בו את כח הרצון לגלול את האבן, ועל אף תשישות התורה שבו, ועל אף טורח הדרך, הצליח לגלול האבן כמעביר הפקק מעל הצלוחית. ללמדנו, כי אין דבר העומד בפני הרצון.
וזהו שאמר הפייט: "יחד לב וגל האבן מפי באר המים"- כי גבורת יעקב נבעה "מיחד לב"- כח הרצון. ולזה אנו מבקשים שירצה הקב"ה לתת לנו גשמי ברכה. וכששערי רצון פתוחים – יזכו ישראל בשפע בלי סוף.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – גבי אליפז מצינו כי יעקב כלל לא גילה את כוחו כבמעשה גלילת האבן, מפני שאז לא היה בו את "כח הרצון", שהרי יכל לפתור העניין בנתינת כל ממונו לאליפז. [אך באמת אם לא היה מסכים ודאי שבכח הרצון היה נוצח את אליפז].
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – אף שמעולם לא למד יעקב את מקצוע הרמאות כלבן הרמאי – בכל זאת היה יודע כי אין דבר העומד בפני הרצון – ואם ירצה ללמוד את רזי הרמאות, בודאי בכח הרצון יוכל ללומדם במהירות ולהיות "אחיו של לבן ברמאות".
ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – משה נקרא "משה הלוי" דווקא, ולא ע"ש מעלותיו הרמות. כדי ללמדנו, כי אף משה רבינו התחיל מ"משה הלוי"- נולד לשבט הלוי, אך בכח הרצון, ובשאיפותיו הגדולות, הגיע לכל דרגותיו הרמות להיות מושיעם של ישראל, מקבל התורה בסיני, הכל בכח הרצון והשאיפה, כי אין דבר העומד בפני הרצון.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5