——–
שאלה: האם כדי שהתפילה תחשב "תפילה בציבור", חייבים שעשרה אנשים יתחילו יחד את תפילת העמידה או לא?
תשובה: אם רוב מנין [ששה אנשים] הגיעו לגאל ישראל, יכולים להתחיל לכתחילה את העמידה, ותפילתם נחשבת תפילה בציבור. ובפרט בתפלת שחרית שרבים ממהרים לעבודתם, ואם ימתינו לעשרה יצטרכו למהר לצאת מבית הכנסת קודם סיום התפילה, ויפסידו עניית קדישים וברכו, שמעלת ענייתם גדולה יותר מהתפילה בציבור, כדלהלן. והרוצים להמתין דוקא לעשרה, יבדקו שלא יצא שכרם בהפסדם כנזכר, ובגרימת טורח ציבור.
אם ישנם ששה שלא התפללו, יכולים לצרף עמהם עוד ארבעה שכבר התפללו, ויתפללו עמידה ואחר כך חזרת השליח ציבור. (ה רסה)
כתב הרמב"ם (תפילה פ"ח ה"ד): "כיצד היא תפילת הציבור? יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושים כן בפחות מעשרה גדולים, ושליח ציבור אחד מהם. ואפילו היו מקצתם שכבר התפללו ויצאו ידי חובתם, משלימים להם לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו." וכתבו הגהות מיימוניות שכן דעת רבנו תם, ושכן הוא במסכת סופרים. וכן דעת הבית יוסף, דרכי משה, מגן אברהם, מאמר מרדכי, רבנו זלמן, עמק ברכה, יפה ללב, מגן גבורים, משנה ברורה, כף החיים, תבואות שמש ועוד. (שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן ז)
וכתב בספר פסקי תשובות (א תרצז): והדברים פשוטים וברורים על פי הרמב"ם והמשנה ברורה בשם הפוסקים, שאין צריך שיהיו דוקא עשרה שמתחילים שמונה עשרה יחד, אלא כל שיש עשרה אנשים בבית הכנסת, אע"פ שרק ששה מהם מתפללים יחד, הרי זו תפילה בציבור לכל דבר וענין. וכמה מזקני הרבנים שבדורנו מעידים בספריהם, שכן זכור להם עוד מצעירותם שלעולם לא הקפידו בקהילות ישראל על גדוליהם ותלמידי החכמים שבהם על עשרה שיתפללו שמונה עשרה יחד, וכל שהיו ששה שאוחזים עם השליח ציבור, היו נעמדים לתפלת שמונה עשרה ללא פקפוק, כיון שיש עשרה בבית הכנסת. וכתב בשו"ת בית אבי, וכן המנהג בכל מקום בפולין ובליטא ובארצות בני ספרד שלא להקפיד בזה. ובשו"ת חלקת יעקב כתב, וכן העולם נוהגים מקדם, וחפשתי בעניי ולא מצאתי מי שיאמר היפך מזה. ובשו"ת בצל החכמה כתב, וכן ראיתי בכל המקומות שהייתי שם. ובשו"ת קנין תורה כתב, כן נוהגים לכתחילה, ומעולם לא ראיתי גם אצל צדיקים וחסידים ואנשי מעשה המדקדקים לעשות כל מעשיהם בכל החומרות, ואפילו הכי מתפללים לכתחילה ששה אנשים בצירוף ארבעה שכבר התפללו, ואף שהיתה להם אפשרות לאסוף עשרה שלא התפללו, וכל מעשיהם תורה כידוע. ובשו"ת תהלות דוד כתב, ידוע לי שהיה מקובל אצלנו ובמדינות אירופה שהיו מתפללים בששה ובצירוף ארבעה. ע"כ. ישמע חכם ויוסף לקח, שפעמים בשביל הידור מצוה, יכול להכשל חס ושלום בעברות ממש של בין אדם לחברו.
מעט קודם הציבור – המאריך בעמידה ועל ידי כך מפסיד לענות קדושה, רשאי להתחיל את העמידה מעט קודם הציבור, ותפלתו נחשבת תפילה בציבור. (ה ער, רצז) ואולם במנחה לא יעשה כן, שהרי יפסיד את עניית הקדיש שקודם העמידה, שמעלתו גדולה יותר מהקדושה. {וכמבואר להלן בדין המאחר לתפלה.}
באמצע העמידה – ציבור שהתחילו את העמידה, רשאי אחר להצטרף אליהם להתפלל עמידה, ונחשבת תפילתו בציבור. ומכל מקום לא יתחיל אלא אם כן יכול לסיים את העמידה קודם שיגיע השליח ציבור לקדושה בשחרית ומנחה, או לקדיש בערבית, אבל אם לא יספיק, ימתין לענות ואחר כך יתחיל את העמידה. ועיין להלן בדין המאחר לתפלה עוד כמה פרטים בזה.
עם החזרה – יחיד המתחיל את העמידה עם חזרת השליח ציבור, נחשבת תפילתו בציבור, ומצטרף גם למנין כדי להתחיל בחזרה, ויתפלל עם החזן באותו קצב, כך שבהגיעו לסיום ברכת 'מחיה המתים', יאמר קדושה עם הציבור, וכן יאמר עם החזן ברכות 'האל הקדוש' ו'שומע תפלה', וכן כשיגיע הש"צ למודים, יגיע גם הוא למודים או ל'הטוב שמך ולך נאה להודות', כדי שישתחווה עם הציבור. ופשוט שבהגיעו למודים, ימשיך את הברכה, ולא יאמר "מודים דרבנן" כשאר הציבור. ולבני אשכנז, לכתחילה לא יתחיל את העמידה עד שיענה קדושה ו'אמן' של 'האל הקדוש', ורק במקום צורך יתחיל עם הש"צ. [ובשחרית, אם הגיע עם הש"צ ל"הטוב שמך ולך נאה להודות", ישתוק ויקשיב לברכת כהנים ויענה 'אמן' על ברכת 'לברך את עמו ישראל באהבה', וגם אחר פסוקי ברכת הכהנים.] (סימן קט ס"ב. ה רעג, תריג. ו שס. ה"ב ו פד)
ממתי התחילו להתפלל תפלת העמידה "שמונה עשרה"?
כתב הרמב"ם (הלכות תפלה פ"א ה"ב): מצות התפילה, שיהיה אדם מגיד שבחו של הקב"ה, ואחר כך שואל צרכיו בבקשה ובתחינה, ונותן שבח והודאה לה' על הטובה שהשפיע לו, כל אחד לפי כוחו, וכן היה הדבר תמיד מימות משה רבינו ועד עזרא הסופר. וכיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע, נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונתבלבלה שפתם, ולא היו יודעים לדבר בלשון יהודית שלימה. ומפני זה כשהיה אחד מהם מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש לבדה. כיון שראה עזרא הסופר ובית דינו כך, עמדו ותיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר, שלוש ראשונות שבח לה', ושלוש אחרונות הודאה לה', ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים, שהן כמו 'אבות' לכל חפצי איש ואיש ולצורכי הציבור כולם, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן, ותהיה תפילתם שלימה כתפילת בעלי הלשון הצחה. ע"כ. ואמרו חז"ל (ברכות לד ע"א): שלוש ברכות הראשונות למה הן דומות? לעבד שמסדר שבח לפני רבו. אמצעיות למה הן דומות? לעבד שמבקש פרס מרבו. אחרונות למה הן דומות? לעבד שקיבל פרס מרבו, שמשבחו והולך לו.
הסדר לברכות התפלה
במסכת מגילה (יז ע"ב) שנו חכמים: מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו לישראל תפלה על הסדר. ואמרו במדרש אגדה, דהיינו שנתקנו הברכות על סדר העולם, שכך מצינו י"ח ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות, וכיון שבאו אנשי כנסת הגדולה, אספום ותיקנום כסדרן: כשניצול אברהם אבינו מאור כשדים כשזרק אותו נמרוד לכבשן האש, פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם. כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ומיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים. כשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקב"ה, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י האל הקדוש. כשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים, בא גבריאל ולמדו שבעים לשון, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חונן הדעת. כשהחליף ראובן יצועי אביו, נקנסה עליו מיתה, מיד חזר בתשובה וחיה, שנאמר: "יחי ראובן ואל ימות", פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י הרוצה בתשובה. כשהודה יהודה ואמר "צדקה ממני" ונסלח לו על אותו עוון, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חנון המרבה לסלוח. כשמיררו המצריים את חיי אבותינו, אמר הקב"ה לישראל "וגאלתי אתכם", פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י גואל ישראל. כשנצטער אברהם צער המילה, בא רפאל ורפאו, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י רופא חולים. כשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מברך השנים. כשבא יעקב אבינו במצרים ונתקבצו השבטים עם יוסף כאחד, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל. כשניתנה תורה לישראל ואמר לו הקב"ה למשה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצריים בים סוף, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים. כשאמר לו הקב"ה ליעקב אבינו, "ויוסף ישית ידו על עיניך" שמח ובטח על דברו של מקום, ובשעה שנפטר מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה עליו, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה את בית המקדש, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י בונה ירושלים. כשנושעו ישראל ועברו בים סוף ואמרו שירה, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מצמיח קרן ישועה. כשנאנחו ישראל וזעקו לאל ושמע זעקתם, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שומע תפלה. כשעשו ישראל המשכן וירדה שכינה, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י המחזיר שכינתו לציון. כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ואמר "ה' אלהים אל תשב פני משיחך" ונענה, פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא "ונתתי שלום בארץ", פתחו מלאכי השרת ואמרו המברך את עמו ישראל בשלום. לפיכך, כשבאו אנשי כנסת הגדולה תקנו בחכמתם כסדר הזה, פתחו מלאכי השרת ואמרו "ברוך חכם הרזים" שנתן חכמה ליראיו. (שבולי הלקט, בית יוסף סימן קיב)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5