——–
י. מעתה מה מובן הדבר שהדרך להגיע אל רוח הקודש, מוסכמת היא, הן על פי בעלי הקבלה, הן על פי בעלי המוסר, הן על פי החסידות, הן על פי המתנגדים, והן על פי בעלי הפילוסופיה [כדלעיל, וכדלהלן] שהיא הדביקות בה', לחוש את ה' בכל רגע, לחיות את האמת שה' נמצא איתנו, ורואה אותנו, ומחייה אותנו ואת העולם כולו, ולכן לעשות את רצונו בכל רגע, כי הוא נמצא איתנו. כמשל בן ההולך עם אביו, שבכל רגע מחזר אחר רצונו של אביו וצרכיו, להגיש לו כל צורכו ולעשות לו כל חפצו. כך יחוש את הבורא בכל רגע ויחפוץ לעשות רצונו, ובהנהגה זו יבא אל שערי הקדושה, אל רוח הקודש. שכמובן כל אדם אינו מתנהג באותה צורה כשהוא נמצא בחדר לבדו, או אם יש אחר עמו, וגם אם האחר נמצא בקצה של החדר ופניו הפוכות, התנהגותו של כל אחד לא תהיה כאילו הוא בחדר לבדו, שהרי יש כאן עוד משהו. ומי ש"חי" את הבורא בכל רגע, מרגיש את מציאותו, לא בשכל בלבד, אלא בהרגשה מופנם אצלו הדבר, ולכן כל מחשבותיו הם, מה הבורא רוצה שאעשה, ומקיים בכל פניותיו בכל דרכיך דעהו, שאף השינה והאכילה שלו הם כדי לעשות את רצון ה' [ככתוב בשו"ע (או"ח סי' רלא). וראה ברמב"ם בהקדמתו לאבות (שמונה פרקים פ"ה) שהרחיב בזה.] ומי שיחייה כן, יזכה לרוח הקודשאך כמובן יש לסייג זאת, שהשגת רוח הקודש מותנית תחילה בכך שיושלמו לו שאר תנאים להשגת רוח הקודש, שישתלם במדות, ובמצוות, ושלא יהיו לו עבירות וכו', כמש"כ הרמב"ם שם בפרק שבסמוך כמה פעמים, ובפירוט מלא במורה (ח"ב פרק לו) וגם במשנה תורה (יסודי התורה פ"ז ה"א), ושדרגות השלימות בפרטים אלו, הם דרגות הנבואה. ועל כך בנויים כל הספרים שערי קדושה, ומסילת ישרים, לך ראה שם, אולם אין זה מקומו. .
שהנה הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג פנ"א) פתח את הפרק, שפרק זה אינו עוד פרק מפרקי הספר, אלא הוא כל מגמת עבודת ה', ושם שעובדי ה' הם כחפצים לראות את פני המלך, אך חלקם כמחוץ לעיר, וחלקם מחוץ לגדר, וחלקם בפרוזדור, ורק הדבק בכל עת בבורא, הוא כמי שזכה להכנס את המלך לפני ולפנים, ושבזה באים לרוח הקודש, ושלפי דרגת הדביקות, כך היא דרגת הנבואה, שכל הדבק יותר, דרגת נבואתו יתירה. ומצב שבו יהיה מדבר עם בני אדם, ומתעסק בדברים ההכרחיים לגופו, וכל דעתו באותה שעה מופנית אליו יתעלה, והוא לפניו יתעלה תמיד בלבו, והוא עם בני אדם בנגלהו. על דרך מה שנאמר במשלים הפיוטיים אשר נאמרו לעניינים הללו, אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וגו', וכו', היא דרגת משה רבנו, והאבות. ושלפי הקירבה לה' כך הוא מושגח, ושאינו קרוב לה' הוא בהסתר פנים ומופקר למקרים. ובסוף הפרק ביאר נפלא שזוהי מיתת נשיקה, שמרוב הדביקות בה' לגודל העונג והחשק בה', נפרדת הנשמה מהגוף. ושעל האדם לשים ליבו להרבות עתים כאלו, ועוד עיין שם. וכן כתב במשנה תורה (יסודי התורה רפ"ז) מיסודי הדת לידע, שהאל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה וכו' אלא דעתו פנויה תמיד למעלה, קשורה תחת הכסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה, מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו. עד כאן לשונו. וכן האריך בנו ממלא מקומו הבא אחריו רבנו אברהם בהמספיק לעובדי השם (פרק ההתבודדות) שכולו נסוב בדרך להשגת הדביקות בה', ושזו האחרונה שבדרכי עבודת ה' הנשגבת, וסופה נבואה. ועוד קודם להרמב"ם כן כתב הכוזרי (מאמר ה אות י) שהשגת רוח הקודש תהיה על ידי הדביקות. וכן דרך בדרכו של הרמב"ם הרמב"ן בפירושו לאיוב (לו,ז) שאף על פי שבעניינים כגון אלו אינו דורך בדרכו של הרמב"ם, לפי שהיה מקובל ומרחיק הפילוסופיא, כאמור בנושא זה הסכמת הכל היא, ולכן כתב שהחסיד הגמור הדבק באלהיו תמיד, ולא יפרד הדבק מחשבתו בו בעניין מענייני העולם וכו', וכתב שיהיה מושגח ושמור תמיד בפרטיות ניסית, ולא כשאר בני אדם. וסיים שכן כתב הרמב"ם במורה. וכוונתו לדברי הרמב"ם הנזכר לעיל. וראה עוד בדברי הרמב"ן הנזכרים לעיל (דברים יא,כב) על הפסוק ולדבקה בו. וכן הוא בספר שערי קדושה (חלק ד) ביחודים שיעשה להשגת רוח הקודש, שתכלית היחודים היא הדביקות בבורא, להעשות מרכבה לשכינה, עיין שם. וכן כתב הרמח"ל במסילת ישרים, שכל הספר הוא דרך העליה בדרגות עבודת ה', עד השגת רוח הקודש, שההיא הדרגה האחרונה שבספר, הקדושה, וכתב (שם), שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי, ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלהיות וכו', שאפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו, הנה לא תזוז נפשו מדבקותה העליון וכו'. וסיים את הספר, שלכך אין צריך דוקא שיעסוק בלימוד כל היום, אלא גם בעל מלאכה יוכל לזכות. וזה לשונו, וכבר יוכל להיות חסיד גמור, איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד, כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה, וכתיב כל פעל ה' למענהו. ואומר, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. עד כאן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5