——–
א. אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וכו' (כג.ו)
פירש רש"י – שתהיו עמלים בתורה.
ויש לידע, כיצד הכריח הרש"י כי "אם בחקותי תלכו" וכל הברכות – היינו "עמלות בתורה" דווקא?
ב. עוד יל"ע, הרי אם באמת "אם בחקותי" היינו, שתהיו עמלים בתורה. מדוע לא אמרה זאת התורה במפורש: "אם תהיו עמלים בתורה ואת מצוותי וכו'"?
ג. ואכלתם לחמכם לשובע (כו.ה)
פירש רש"י – אוכל קמעא והוא מתברך במעיו.
יש להבין, מדוע הוכרח הרש"י לפרש כי פי' "ואכלתם לחמכם לשובע" היינו, ש"אוכל מעט ומתברך במעיו". מדוע לא פירש בפשטות דהיינו, שמרוב השפע והשבע יהיה אוכל רב, ומחמת זה "ואכלתם לחמכם לשובע"?
ד. עוד צ"ב, מה שייכות ישנה בין ברכה זו, לבין "העמלות בתורה" אשר הינה המקור והסיבה לביאת ברכה זו?
ה. ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (כו.י)
פירש רש"י – הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן, שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד.
וצריך להבין, וכי ברכה היא זו מה שיעדיפו לאכול הישן על פני החדש. מדוע אין הברכה שיהיה הרבה חדש עד כי יאכלו רק חדש ואף פעם לא יספיקו לאכול הישן מרוב הברכה?
ו. ואם לא תשמעו לי וכו' (כו.יד)
פירש רש"י – אם לא תהיו עמלים בתורה.
ויש לתמוה, וכי רק מפני "שלא תהיו עמלים בתורה" ראויות כל הקללות המנויות לחול, הרי לא מצינו בשום מקום, כי בגלל חסרון עמל התורה התחייבו עם ישראל בקללות קשות כל כך?
ז. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (כו.מד)
איתא בילקוט – וכי מה נשתייר לישראל, והלא כל המתנות טובות ניטלו, ולא נשתייר אלא ס"ת זה.
ויש להקשות, אם לא נשתייר מאומה, איזו נחמה היא זו שנשתייר לנו רק ס"ת זה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר [מאמר טו] בעניין ההסתפקות במועט. וז"ל – כתיב "אם בחקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה" (רש"י שם), ואם לא תהיו עמלים בתורה, הרי זה "אם בחקותי תמאסו" (שם טו) רח"ל. וכו'
ולא רק שזוכה עי"ז להיות עמל בתורה, אלא שזוכה גם לאושר בעוה"ז, כמ"ש שם: "אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב". אדם המשועבד לתאוותיו, לעולם אינו נח, שהרי אין אדם מת וחצי תאותו בידו (קה"ר פ"א יג), ולעולם יסבול צער ויגון כי נדמה לו שחסר לו, ולא יוכל להרגיש ולתת שבח והודיה על האושר שניתן לו בעוה"ז, כי הלא "חסר" הוא ואינו מאושר.
אכן, אם יחיה האדם לפי דרך התורה ויתרחק מן המותרות, אזי אין קץ לשמחתו, כל ימיו הוא באושר, נעדרות ממנו כל קנאה ותאוה, רק יהיה שמח בחלקו. ואף טוב לו לעוה"ב, שגם שם שולחנו מלא וכו'. עכ"ל.
וכבר אמרו חז"ל במסכת אבות (פ"ד מ"א): "איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר: "יגיע כפיך כי אכל אשריך וטוב לך וכו'".
מלמדים אותנו חז"ל, כי לא כמות העושר והממון היא אשר מגדירה את אותו בעל ממון כ"עשיר", אלא עשיר הינו "השמח בחלקו"- בהרגשת הסיפוק בליבו, ובשמחתו בחלק אשר זיכהו בוראו, הוא אשר נקרא "עשיר", אף אם שיעור כמות עושרו וממונו דלים ופעוטים.
לתחושה זו, אפשר להגיע רק מכח עמל התורה, אשר משריש בלב האדם את יסוד ההסתפקות במועט, מכח אי רדיפתו אחר תאוות העוה"ז, בהבינו כי כל תאוות העוה"ז הבל הן אשר אין בהן ממש.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – הוכרח הרש"י לפרש כי "אם בחקותי תלכו" היינו, דווקא "עמלות בתורה". כי דווקא העמל בתורה יכול לזכות בברכת העושר, כי "איזהו עשיר – השמח בחלקו", אשר מסתפק במועט. כי רק "אם בחקותי תלכו" באמת, בהיותכם עמלים בתורה, תוכלו לזכות בכל ברכת העושר.
פשוט הדבר כי "אם בחקותי תלכו" היינו, דווקא "עמלות בתורה", עד שלא היתה צריכה התורה לומר זאת במפורש, כי יודעים אנו זאת בפשטות. שהרי אין הברכה טמונה אלא דווקא בהסתפקות במועט המגיעה רק מכח ה"עמלות בתורה".
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – ברכת "ואכלתם לחמכם לשובע" היינו דווקא שאוכל קמעא ומתברך במעיו, ולא האוכל הרבה ונעשה שבע. כי עיקר ברכת העושר איננה השפע בכספו וממונו, אלא בהרגשתו האישית כ"עשיר"- בהסתפקותו במועט, כאשר "אוכל קמעא ומתברך במעיו"- בהרגישו כי לא חסר לו מאומה.
אין ברכה זו יכולה להגיע אלא רק מכח ה"עמלות בתורה", רק אז זוכה הוא להגיע להסתפקות במועט, ולברכת העושר.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – ברכת "ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו"- מוכרחה להיות, שהפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן, שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד. כי רק המסתפק במועט אשר בעיניו אף הישן יפה לאכילה משל אשתקד, הוא אשר נחשב לעשיר אשר התברך בברכת ה'.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – "ואם לא תשמעו לי וכו'" מוכרח להיות כי כוונתו "אם לא תהיו עמלים בתורה". כי דווקא מפני "שלא תהיו עמלים בתורה" ראויות כל הקללות המנויות לחול.
כי אפשר שיזכה הוא בכל הברכות המנויות בפרשה, אך אם אינו מסתפק במועט, לקללה יחשב לו הכל בדאגתו ובחרדתו תמיד לבל יפסיד מאומה מממונו, וברודפו אחר השגת עוד ועוד ממון ותאוות.
אדם המשועבד לתאוותיו, לעולם אינו נח, שהרי אין אדם מת וחצי תאותו בידו (קה"ר פ"א יג), ולעולם יסבול צער ויגון כי נדמה לו שחסר לו, ולא יוכל להרגיש ולתת שבח והודיה על האושר שניתן לו בעוה"ז, כי הלא "חסר" הוא ואינו מאושר.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – "וכי מה נשתייר לישראל, והלא כל המתנות טובות ניטלו, ולא נשתייר אלא ס"ת זה"- אין נחמה גדולה יותר אלא במה שנשתייר לנו רק ס"ת זה. כי בהשתיירות התורה בהיותינו עמלים בה, ובחיותנו בדרך התורה בהתרחקנו מן המותרות, אזי לא יהיה קץ לשמחתנו. כי כל ימינו יהיו באושר, אשר נעדרות ממנו כל קנאה ותאווה, רק נהיה שמחים בחלקנו בעוה"ז, ואף מה טוב יהיה חלקנו לעוה"ב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5