——–
א. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם (לה.א)
יש לבאר כוונת הפסוק! דמה העניין ב"ויקהל" אשר הקהיל משה?
ב. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (לה.ג)
יש להבין, מדוע בחר הכתוב להזכיר דווקא את מלאכת הבערה, ולא מלאכות נוספות מתוך ל"ט מלאכות השבת?
ג. כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה לה' (לה.כט)
יש לדקדק, מהו שהדגיש קרא באומרו: "לבם אותם"?
ד. ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות (לח.ח)
פירש רש"י – "במראות הצובאות"- בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו צבאות רבות במצרים, כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות בעליהם לידי תאוה, ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך" (שיר השירים ח.ה), וזה שנאמר: "במראות הצובאות", ונעשה הכיור מהם, וכו'
ויל"ע, מדוע היו חביבין כ"כ אותן מראות הצובאות בעיני ה', עד שאמר: "כי אלו חביבין עלי מן הכל"?
ה. עוד יש לשאול, מדוע נבחר דווקא הכיור מבין כל כלי המשכן, שהמראות הצובאות משובצות דווקא בו?
ו. ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת וכו' (לח.ח)
יש לידע, מדוע נעשה הכיור דווקא מנחושת, ולא מחומר יקר יותר ככסף או זהב?
ז. עוד יש לידע, מדוע מקום הכיור הינו מחוץ לקודש דווקא [כדאיתא לעיל (מ.ל)], מדוע איננו שוהה בתוך הקודש?
פרשת פקודי
ח. בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש לכל העובר על הפקודים וכו' (לח.כו)
מצינו, כי במחצית השקל היה איסור לאו ש"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".
ויש להבין, מדוע הוכרחו כל ישראל לתת מחצית השקל שווה בשווה כאשר "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 109) בעניין האחדות. וז"ל – וכן מצות סוכה, שהיא בחינת ביטול היש, מביאה לידי התאחדות ושלום בין בני ישראל ובדרך זו מצילה מגלות. ולגדר זה מרמז גם ענין סוכת עורו של לויתן שהקב"ה מושיב בה את ישראל לעוה"ב. כי לויתן מרמז על בחינת ההתלוות וההתאחדות, התכללות ישראל זה בזה במדת החסד (כך כתב הר"א מקרלין ז"ל).
מצות סוכה מצורפת עם מצות ד' המינים, שענינם גם כן התאחדות ישראל, כמו שאמרו ז"ל (שם בילקוט סי' תרנ"א) "פרי עץ הדר אלו ישראל… וערבי נחל אלו ישראל… כך ישראל יש בהם בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים. אמר הקב"ה: לאבדן אי אפשר אלא יעשו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו".
והענין הוא שנדון לכף זכות אף אלו שאין בהם לא טעם ולא ריח, והם זוכים על ידי זה שנעשים כלים למצוה זו של לימוד זכות, ובזה מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, וזה גדר צירוף ד' המינים יחד. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"ח שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (מאמר נד) וז"ל – ובמדרש (תנחומא ריש פ' נצבים) אמרו: "אתם נצבים וכו' "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיהו ס.יט), אימתי, בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת וכו'. בנוהג שבעולם אגודה של קנים אין אדם יכול לשברה, ואילו אחת אחת אפילו תינוק משברה וכו', וכשהם אגודים מקבלין פני שכינה".
היחיד אפילו אם יהיה במעלה עליונה, עדיין הוא בבחינת "קנה" שאפילו תינוק יכול לשברו, ואימתי כלל ישראל הוא במעלה חזקה ואיתנה שאין שום כח בעולם יכול לשברם, רק בשעה שהם אגודים יחד, והיא השעה הראויה שתשרה שכינה ביניהם. וכו'.
שנאמר (עמוס ט.ו) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", וברש"י: "כשהן מתענין אין נענין עד שיהיו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושין פירות". והוא כאמור, שכשאינם באגודה אחת אינם "כלל", וכיון שכן לא יהיו נענין ולא יהיו מתרצין, וכמו שאמר הכתוב (הושע י.ב): "חלק לבם עתה יאשמו". עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובה היא האחדות בין עם ישראל, כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", מכח האחדות מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, ומצילים אותם מן הדין הקשה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – "ויאמר אליהם אלה הדברים", היינו עניין ה"ויקהל"- הקהילה והאחדות, הינו "אשר צוה ה' לעשות אותם"- הינם חלק כ"כ הכרחי בעבודת ה'.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – בחר הכתוב להזכיר דווקא את מלאכת הבערה, ולא מלאכות נוספות מתוך ל"ט מלאכות השבת. ללמדנו כפי שהסביר הגר"ח שמואלביץ (שם) וז"ל: ואמרו בזוה"ק שהכתוב: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" בא להזהיר על הכעס והמחלוקת בשבת שהן כ"הבערת אש". ולאמור, המכוון בזה הוא שבשבת לא יהיה שום פירוד בכלל ישראל, אלא יהיו כולן באחדות בלא כעס ומחלוקת.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי שכינת וברכת ה' שורה דווקא כאשר "כל איש ואשה" יהיו בבחינת "לבם אותם"- באחדות, ללא שום מחלוקת וכדו', אז יהיו ראויים הם "להביא לכל המלאכה" ראויים ורצויים לפני ה'.
לפ"ז גם הקושיות ד'. ה'. ו' וז' מתורצות – עניין הכיור בא ללמדנו, כי אם יבחר האדם להיות בבחינת כיור – מובדל מן הכלל בהיותו מחוץ לקודש, נפרד משאר כלי המקדש – חסרון השתתפותו עם הכלל, יעשהו ממילא ל"כיור נחושת" ולא מזהב, בהיותו בבחינת "קנה" שאפילו תינוק יכול לשברו.
אין מקום ראוי יותר לקבוע את המראות הצובאות אלא דווקא בכיור, כי הרי אף המראות הצובאות באות ללמדנו, עד כמה נעלית כ"כ מעלת האחדות לפני ה', עד שבהיותן כלי המשמש לעשיית השלום והאחדות בין בני הזוג, היו חביבות כ"כ לפני ה', עד שאמר ה' למשה: "קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל".
כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", מכח האחדות מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, ומצילים אותם מן הדין הקשה.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – מסביר הגר"ח שמואלביץ [שם]: כי "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (שמות ל טו), כשם שיש לאו של "לא ימעיט", כמו כן נאמר לאו של "לא ירבה", שניהם אסורים במידה שווה, כי המשכן יכול להבנות רק ע"י ה"כלל" כולו, ורק אם הכל ישתתפו בבנין המשכן בשוה הרי הם "כלל" אחד, אבל אם ירבה אחד אפילו משהו, נבדל הוא מהכלל כולו והרי הוא "פרט" לעצמו, ולא יתכן שיבנה מתרומה זו מדור להקב"ה, ולא בית להכניס בו את התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5