——–
א. זאת תהיה תורת המצורע וכו' (יד.ב)
איתא בסוטה (סד:) ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים וכו'.
ויש לידע, מדוע באמת מצורע חשוב כמת?
ב. עוד יל"ע, דמצירוף ד' האנשים החשובין כמת. משמע, כי לכולם ישנו מכנה משותף. ויש לידע מהו?
ג. זאת תהיה תורת המצורע וכו' (יד.ב)
איתא בתענית (ח.) אמר ר"ל: מאי דכתיב (קהלת י.יא) "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" – לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש, ואומרים לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אמר להם: ואין יתרון לבעל הלשון.
ויש לבאר, מדוע דימה הנחש את עצמו, למצורע דווקא!
ד. עוד צ"ע, דלכאורה, ממה שלא השיבו תשובה לנחש, (אולי יהיה) אפשר להצדיק את דינו של הנחש ולא להענישו?
ה. זאת תהיה תורת המצורע וכו'. וצוה הכהן וכו' (יד.ב-ד)
פירש רש"י – לפי שהנגעים באים על לשון הרע וכו'.
ויש לשאול, מדוע אותו מצורע אשר חטא (בלשונו) בחטא לשוה"ר, נענש בכל גופו בצרעת [מאוסה] דווקא, ולא בעונש אחר?
ו. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. ובא אשר לו הבית וכו' (יד.לד-לה)
איתא במדרש רבה (פי"ז.ג) נגעים באים וכו' ועל עין הרע, שנאמר: "ובא אשר לו הבית, מי שיחד ביתו לו, ואינו רוצה להנות לאחרים וכו'.
משמע, דנגעי בתים מגיעים ע"י צרות עין – עין הרע.
ויש להבין, מדוע נדמה החוטא בצרות העין למדבר לשוה"ר, ששניהם נענשים בצרעת. דצ"ב מה השייכות בין האי להאי?
פרשת תזריע
ז. בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (יג.מו)
יש להבין, מדוע המצורע מוכרח "לישב בדד" ו"מחוץ למחנה"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א בקונטרס החסד) בעניין הנותן והנוטל. וז"ל – כאשר ברא אלקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: ואם צדקת מה תתן לו (איוב לה.ז) רק שאנו מביעים לו את תודתנו, אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.
אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות, וכו'.
שני הכחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שרשי כל המדות וכל המעשים. ויש לך לדעת, שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות.
זה הכלל: אין ממוצע בהתענינות. נמצא שבכל מעשה, בכל דבור, ובכל מחשבה – אם לא בנוגע לפנימיות נפשו מבלי שייכות למציאות מחוצה לו – הנהו אם מתחסד ונותן, או חוטף ונוטל. עכ"ל.
ועיי"ש בכל חלקי הקונטרס שהאריך לבאר כיצד כל המידות הטובות טמונות במידת הנתינה, ולהיפך כל המידות הרעות טמונות במידת הנטילה.
והביא שם כיצד ע"י שהאדם ירגיל את עצמו במידת הנתינה להבין שאף אחד אינו חייב לו מאומה, יגיע הוא ממילא – לאמונה בה', ענווה, הכרת הטוב, אהבת הבריות, שלום בית, אהבת ה', שמחה, בטחון בה', התגברות המידות ועוד…, אך ע"י מידת הנטילה אפשר ח"ו להגיע – להפך המידות הנ"ל – לכפירה בה', לכפיות טובה, לגזל ותאוות וכו'.
א"כ מבואר – עד כמה גרועה דרגתו של אותו האדם "הנוטל"- האוהב את עצמו, אשר אינו מוכן לתת לאחר, ועינו צרה בממון האחר – כמה רעים חייו של אותו אדם הנדמה – לנחש ולמצורע – האוהבים את טובתם בלבד – אף על חשבון האחר.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – ארבעה חשובין כמת – לכולם ישנו מכנה משותף – כולם הינם נוטלים ולא נותנים כמת.
העני המתפרנס מאחרים ואין באפשרותו לתת לאחר, הסומא הנעזר תמיד באחרים [ולא מסייע], החשוך בנים שאין לו למי להשפיע נתינה.
אף המצורע חשוב כמת – מכח היותו "נוטל"- ואוהב את עצמו בלבד, מדבר הוא על האחר ומכפישו, על אף שמזיקו. אף המצורע חשוב כמת – שאינו משפיע נתינה לאחר, ואוהב את עצמו בלבד. (ועי' בשיחות מוסר לר"ח שמואלביץ בעניין זה).
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – הנחש, דומה הוא ממש לתכונת המצורע – האוהב את עצמו על חשבון האחר – הנחש מכיש והורג אחרים – מפני שאוהב הוא את עצמו, על אף שהאחר ניזוק מכך. כפי שהמצורע האוהב את עצמו, מוכן לדבר לשוה"ר ולהזיק לאחר משום שאוהב הוא את עצמו, ואינו מתייחס כלל לרגשי האחר.
פשוט, כי אין הוכחתו של הנחש – המצורע – ראויה לתשובה, בהיותו לוקה בתכונת נפש רעה של אהבת עצמו -"נטילה" שהיא שורש כל המידות הרעות, שום תשובה בעניין מעלת הנתינה לא תובן לשכלו הטמא כלל וכלל.
לפ"ז גם הקושיות ה' וז' מתורצות – נענש המצורע דווקא בעונש הצרעת המאוסה, כל גופו מלא בנגע הצרעת, והכל בדלים ממנו.
המצורע אשר שורש חטאו טמון באהבת עצמו, נענש לישב בדד, מחוץ למחנה – מאוס בצרעת – למען המאסת עצמו בעיניו וריחוקו מהאחרים. הוא שאהב את טובת עצמו בלבד אף על חשבון האחר, מקומו לישב מחוץ למחנה לבדו, מאוס אף בעיני עצמו – מובדל מן האחרים.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – אותו צר עין אשר נענש בנגע הצרעת שבביתו, שורש חטאו הינו כשורש חטאו של מדבר הלשוה"ר – שניהם חטאו מכח היותם אוהבי עצמם, מבקשי רצונם בלבד.
מדבר הלשוה"ר, המזיק בדיבורו לאחר. והצר עין – אשר עינו רעה בטובת האחר, וכל מבוקשו הוא רק טובת עצמו בלבד. שניהם נענשו בעונש זהה – בעונש הצרעת.
פרשת תזריע
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – מוכרח המצורע "לישב בדד" ו"מחוץ למחנה", כשורש חטאו, תחת היותו "אוהב עצמו" ולא אחרים, נענש הוא לישב בדד – מובדל מן האחרים מחוץ למחנה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5